00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

הכל יגליד מלבד הגעגוע

אני כבר לא זוכרת איך היכרתי אותו.

הוא היה גדול ממני בשנתיים.

היינו הולכים לפסי הרכבת .

הייתי משחקת עם עצמי משחק. כשראיתי רכבת מתקרבת הייתי חוצה את הפסים בריצה.

משוגעת, הוא היה אומר לי. את פשוט ילדה משוגעת.

היינו מסתובבים עם טייפ ענק, קינג קרימזון בפול ווליום , מעצבנים את השכונה.

ילדים רעים, אמרו הזקנות בגינה, ילדים רעים ולא מחונכים. זאתי? משוגעת כמו אמא שלה. והוא, אלוהים יודע מאיפה הגיע לכאן השוורצע חייע הזה.

הוא ליטף לי שם את הפנים, ליד משוכת הסברסים, ואמר שהוא רוצה לנשק אותי.

לא, אמרתי לו בנחרצות, אני לא רוצה שתיגע בי.

ככה עבר החופש הגדול, הליכות ארוכות ברגל, אני רצה כמו עכבר מסומם בפארק, מנסה לבלוע את החופש לפני שייגמר, הוא בעקבותי, עם הטייפ, מצביע על כל צמח בדרך ונוקב בשמו.

בתחילת שנת הלימודים חצינו  יום אחד את פארק הירקון, היה שם גשר שמעליו הרכבת עוברת.

כשרצתי לרכבת המתקרבת  הוא דחף  אותי לצד הגשר. הוא הפיל אותי על האבנים, הרכבת הגיעה  תוך שניות ספורות. הרעש היה מחריש אוזניים. הוא התגלגל מעלי ונישק אותי בזמן שהרכבת עברה. אני זוכרת את הרעש  המתגלגל ואת הרעד של הגשר מתחת לגוף שלי. והשפתיים הרכות שלו. נשכתי אותו ממש חזק, בשפה התחתונה. .לא יודעת למה עשיתי את זה. הוא דימם ואני הייתי מבוהלת,חשבתי שהוא הולך להרביץ לי. הוא ניגב את הדם ונישק אותי שוב.

אני חושבת שהוא הציל את החיים שלי.

אחרכך הלכנו אלי הביתה, הוא עם הטייפ ביד אחת, רצה להחזיק לי את היד. אמרתי לו שאני לא אוהבת את זה, שהידיים מזיעות וזה לא נעים.

 

בבית אמרתי לו שאני צריכה לעשות שיעורים ושכדאי שילך. הוא שאל אם  יפריע לי שהוא ישב ויסתכל עלי מכינה שיעורים. אמרתי לא, מה איכפת לי.ישבתי ליד שולחן הכתיבה שלי ופתרתי משוואות. הסתכלתי במראה, ראיתי אותו יושב מאחורי, על המיטה, מביט בי במבט מרוכז. אמרתי לו שיפסיק להסתכל עלי  ככה.

איך ככה, הוא שאל.

במבט המעצבן הזה, כאילו אתה מסתכל על האברים הפנימיים שלי. אמרתי לו.

אז אני לא אסתכל עליך, אני אסתכל על הפוסטר שלך. הוא אמר. זה היה פוסטר של בוב מארלי. הסתכלתי עליו דרך המראה, הוא באמת הסתכל על הפוסטר אולי חמש דקות רצופות. נמאס לי מהמשוואות  אז התיישבתי על הברכיים שלו ונישקתי אותו, עם הלשון. האמת, לא ממש נהניתי מזה, רק רציתי לדעת מה מרגישים .

לא אהבתי את זה.

שבועיים אחר-כך, עם מישהו אחר, כבר התחלתי לאהוב את זה.

 

 

 ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

 

* שם הפוסט לקוח מתוך השיר "עלי כותרת" של מאיה קופרמן.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת