00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אופנוען בדרכים

הזמנת האופנוען ל...

הופעות,חוגי בית,שירי האופנוען בדרכים ושירים שכולם אוהבים 0543055033

פרטים ורשמים מעצרת ההזדהות שהפקתי למען החיילים החטופים ב 20/9/2007


בלחיצה על החץ אפשר לשמוע כתבה על העצרת כפי ששודרה ברדיו 90fm

 
אני מזמין לבמה את קרנית גולדווסר, הקהל מוחא כפיים, עולה לבמה בחורה קטנה נחושה, עייפה מותשת,מתרוצצת כאן ובעולם, בין שיגרת יומה ומטלותיה לבין הדאגה והניסיון לעשות הכול כדי להשיב הביתה את בחיר ליבה שנפל בשבי, כוחותיה מוגבלים והעיפות והדאגה מתישים את גופה ואת נפשה.

האם צדקתי בכך שהכרחתי אותה להגיע? אני מהרהר לעצמי? כשקולה של קרנית מהדהד באולם, הקהל מרותק מהופנט ועוטף את קרנית בחיבוק של אהבה.

רק  לפני כעשר דקות פתחתי את העצרת, עליתי לבמה ואמרתי " אתם יודעים, לפעמים תפילה של אדם אחד בודד שנעשית בכוונה הנכונה, יכולה לפתוח שערי שמיים, אתם שבאתם הערב, כול אחד מכם בא מהכוונה הפנימית הנכונה ועם לב  ענק וגדול ואין לי ספק שביחד ובכוונה הנכונה יפתחו שערי שמיים" אני שומע את שתיקת הקהל מקשיב לרחש פעימת הלבבות ומתחיל לכוונן אותם לפעום ביחד כגוש אנרגטי מגובש.

 טושקו פתח בנגינת חצוצרה מרגשת



ואני עומד מול המיקרופון ואומר "אנחנו כאן, בשביל שגם הם יוכלו להיות כאן, אנחנו כאן עסוקים בשגרת יומנו בזכות זה שהם שם בגבול שמרו עלינו,

אתם שיצאתם להגן עלינו וזקוקים לנו כול כך, האם הגיוני שאנחנו לא נגן עליכם, האם יתכן שנשכח ?

אנחנו כאן יום לפני ערב יום כיפור, יום לפני שנפתחים שערי שמיים, ברגעים אלה ממש במקומות שונים בארץ מתפללים לשלומם של הבנים למען יחזרו הביתה בשלום, ברגעים אלה ממש אנו מבקשים ממך בורא עולם, אתה הכול יכול, קבל את תפילתנו והשב את הבנים לביתם ואם זה תלוי בי ובכם אנו מבטיחים לא ננוח ולא נשקוט ונמשיך לעשות, למען עמך, למען ימינך,למען ענייך, למען קדושתך, למען גדולתך, ורק בקשה קטנה לנו אליך, עשה דבר אחד למענם  והשב אותם הביתה בשלום.

 

הזמנתי לבמה את קרנית גולדווסר ואני מקשיב לה ולא קולט זה אמיתי או הזוי, עומדת כאן אישה ומבקשת שלא תשכחו את בעלה, ועושה הכול שלא יבלע בתהום השיכחה של הציבוריות הישראלית,  עולה בי מחשבה שאנחנו הציבור צריכים להתבייש בכך שאנו מביאים את המשפחות למצב כזה, אנחנו בהמונינו היינו צריכים לצאת לרחוב ולזעוק את זעקתם.
ממול יושבים חבריי האופנוענים ומקשיבים קשב רב,בחוץ עומדיםהאופנועים  כתצוגת הזדהות
 
 
 הקהל מוחא כפיים לקרנית בסיום דבריה ואל הבמה עולים גרגורי בכינור, אורי בחליל פאן, וטושקו בחצוצרה,
 
 

 הצלילים מתפשטים ברחבי האולם, אני ניגש למיקרופון ושר " בזמן שחייל שוב נחטף על הגבול, בזמן שתינוק לא נרדם במקלט, כשנופלים פגזים על האזרח התמים, חייבים להישאר חזקים מבפנים", ....אני שר את השיר תקופה שכזאת ומרגיש את כמות הרגש שבאולם מתחילה לגדוש את הסיפים ולמלא את החללים, אני מכוון לשמיים....."ותפילה יחידה מעומק הלב מאמו של חייל ואביו האוהב, מצפים בבטחה שמשבר יעבור, שבנם החייל הביתה יחזור
 

 גם את זה נעבור ללא פחד, עוד ישב הוא איתנו ביחד, שוב נצחק ונחייך רק את זאת נבקש שישב הוא איתנו ביחד" מפלס הרגש מאותת לי  לכוון את תדר הרטט אל ליבות האנשים,

סיימתי ולקול מחיאות הכפיים אני מזמין את צבי רגב.
 
 

רואים עליו, איש בעל אמונה שהגיע עם אישתו, במיוחד לעצרת לאחר שהפצרתי בו וסיפרתי לו שחשוב לי מאוד שיגיע נענה האדם המקסים הזה לבקשתי או לתחנוני וכעת הוא מספר לקהל על המצוקות, החששות, הדאגה והגעגוע ליקר מכול לבנו אלדד רגב, ממולו בשורה הראשונה יושבת אישתו, ומאחוריה כול הקהל יוצר מעטפת זוהרת של אהבה תקווה ואופטימיות מהולה בבקשה שיחזרו הביתה בשלום, צבי מרגיש בכמות הרגש והוא מעסה  אותו במילותיו שמוסיפות שמן למדורה שלא תפסיק לבעור עד שישובו הבנים לגבולם.

אני חוזר למיקרופון ומספר " כשהחלטתי לקיים את הערב כאן בהיכל התרבות שבמתנ"ס ידין, עשיתי זאת ממספר סיבות, ראשית גיליתי כאן פתיחות ורצון נתינה אמיתי וכנה, אבל גם חשבתי  לעצמי שדווקא לכאן ארכז את תשומת הלב והתקשורת ובכך אשיג שתי מטרות, גם עצרת הזדהות למען החיילים החטופים וגם השכונה תוצג באור חיובי, אתם מבינים את זה...אודי אלדד וגלעד אפילו ממקום שביים תורמים ותומכים באלה שעושים כאן למען יחזרו הביתה בשלום וזוהי דוגמא לפסוק "כול ישראל ערבים זה לזה" ו"מי נהנה יותר הנותן או המקבל" ואם מדברים על נתינה אני מודה לתנועת הנוער תן יד ומזמין את להקת הריקוד של התנועה ולאחר הריקוד מייד תעלה נציגת הנוער לינק זוארץ למספר מילים בשם הנוער שטרח ושיתף איתי פעולה בהפקת האירוע הזה.
וקישטו את האולם כול כך יפה
 

לאחר שהסתיים הקטע אני שומע את עצמי אומר למיקרופון: " געגוע הוא סוג של בדידות הזיית המרדף שאותי כה עוטפת, זיכרון ילדות בלתי פתורה במציאות מטורפת, געגוע לאמת הפשוטה לחום לליטוף למגע, מנוסת האדם מעצמו בעולם משוגע...געגוע הוא סוג של בדידות...בדד...בדד....בדד....

הזמר יהודה אליאס עולה לבמה ושר  " בדד במשעול אל העין, בדד בנתיב ללא כלום.......בדד אלך גם תפילה אין לי ..." אני חושב לעצמי על מילות השיר של יהודה, , וחושב שדווקא לי ולכול הקהל שהגיע להזדהות , יש תפילה גדולה...ותפילה זו מחברת מאחדת מחזקת,
 "מי שיש בליבו תפילה לא יצעד בדד"

לקול תשואות הקהל אני מזמין למספר מילים את ידידי הרב לחובר שמדבר בחום  בחוכמה ובפשטות כובשת...לאחר שסיים אני פורט על הגיטרה ומזמזם...." כשתבוא ביום מן הימים ימים שנחתמים בקצה תפילה, כשתבוא נגיש לך פרחים פרחים שנפתחים ללא מילה, ואם תהיה עייף ואם בעצב תתעטף נשיר לך נשיר בשקט, נשיר לך ברון, ונחכה ונלטף עד שתצטרף....אני יושב על כיסא הגיטרה בין שתי ירכי ואני מכוון לקהל ,  צווארה הארוך של הגיטרה כקנה תותח מלא תיקווה ורגש ואני מכוון אותו אל הקהל, ..."כשתבוא הביתה מן הקור הביתה אל האור הלב ירעד, כשתבוא מבעד לדמעות תבחין באותיות לחופש נולד....אני מרגיש תנודות אנרגטיות חזקות בקהל וכשאני מפנה מבט לכיוון  מקום הפשע, אני רואה למולי נשים בוכות חלקן מנגבות את הדמעות במטפחת וחלק מהן עם לחיים רטובות... נותנות לדמעות לשטוף את פניהן, אני חושב שאולי דמעות אלו יעזרו לפתוח שערי שמיים אבל אני לא מרפה ודוחף את רף האנרגיה למעלה...." הלוואי, ומענן תרד עלינו קשת הלוואי שלעולם הזה יש תקנה, הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת, הלוואי ולא תאבד המתנה, הלוואי שהמדבר יצמיח דשא עשב, הלוואי ועוד נשב בצל התאנה....כן זה מתרומם אני מרגיש זה עוד מעט מבקיע...יש לבבות בקהל שמבקשים רחמים ומבקשים להתפקע...אני מדומם מנוע לצילו של המשפט "הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב" מרגיש את חוט האנרגיה הזוהר מתפתל מהקהל ומבקיע שערי שמיים, הקהל מרחף בתחושת הנאה מהולה בקדושה.

אני חושב שאסור לי להשאיר את הקהל טעון, ואני מתחיל לזמזם את "אדון עולם" כול הקהל שר "אשר מלך" אני עונה "בטרם קול" הם עונים "יציר נברא" אני שותק ורק פורט ומכוון את המיתרים אל הקהל שמשחרר את העוצמות שנאצרו בו ובכוונה אמיתית כולם שרים " ואחרי ככלות הכול, לבדו ימלוך נורא, והוא היה והוא הווה, והוא יהיה והוא יהיה בתפארה" אצבעותיי מגבירות את הקצב וכול הקהל מוחא כף ושר "אדון עולם אשר מלך, בטרם כול יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כול, אזי מלך שמו נקרא, ואחרי ככלות הכול לבדו ימלוך נורא, והוא היה והוא הווה בתפארה", לרגע דימיתי את כול היכל התרבות הזה לבית כנסת אחד גדול.

אני מודה לכול אותם מתפללים ברחבי הארץ אשר כיוונו את תפילתם בשעה זאת למען יחזרו הביתה בשלום, אני מודה לכול חברי האופנוענים שהגיעו במיוחד לערב מרגש זה והציבו את האופנועים כתצוגה מרהיבה בכניסה לאולם, אני מודה לגלוריה יעקוב לשגיא וארייה ליוני שריג שהביא  התנדב ועשה עבודת סאונד מצוינת,

אני מודה לידידי טושקו שחוץ מחצוצרן הוא גם חבר ותומך בדרכי ה"מסע" שלי, אני מספר לקהל שהשבוע קיבלתי מטלי מייל באנגלית ובו היא מספרת לי שהיא נתקלה במשפט שמזכיר לה ה"מסע" שלי ותכניו...

" כשאדם אחד חולם זה רק חלום, כשהרבה אנשים חולמים ביחד זה הופך למציאות"
 

 חדר הטקט שבמוחי מהבהב ומסמן לי לסיים,ואני אומר במיקרופון  " ואתה שבימים אלה חותם לכולם שם למעלה ודן אותנו לכף זכות או חובה מי לחסד ומי לאמת, עצור רגע הבט על בניך ו..."אנא א נא בכוח גדולת ימינך תתיר צרורה"

הקהל קם לשירת התקווה....הטקס תם אך לא ההזדהות, אם יהיה צורך אני אגלגל אותה במדרונות ומורדות עד ש ההזדהות תצבור תאוצה ככדור בלתי ניתן לעצירה, שייעצר רק אם יגיעו הביתה בשלום ...

כול האנשים ניגשים אלי לוחצים יד...מביעים התרגשות מהולה בהנאה אנרגטית ותרבותית גבוהה...מפרגנים ומבטיחים להעביר את הלפיד והאור הלאה....אנשים מתגודדים משחררים צ`קרות משוחחים  מעבירים מידע ומפנימים את החוויה..

צבי רגב ואישתו ניגשים אלי נירגשים ומספרים לי על החוויה המיוחדת שהם עברו...אישתו נרגשת מהחוויה ומודה לי בכול מאודה.....צבי אדם נעים סבר מודה לי על שהכרחתי אותו להגיע ושהרגעים האלו היו עילאיים ומרגשים...אני מקשיב ומכוון דעתי למעלה אל "אדון הסליחות" ומבקש ממנו שיקשיב לרחשי לב וייטיב עם האנשים האלה...אני מחבק אותם מנשק...ומקווה שההוא למעלה דן אותנו ואת כול הציבור הנהדר הזה...ובמיוחד את החיילים החטופים....לכף זכות.

 בלילה ישבתי להפיק לקחים, טולטלתי קצת ונסערתי מדברים רבים  שקרו בעצרת וגם אולי יותר מאלו שצריכים היו לקרות ולא התבצעו, למחרת בבוקר אני רואה תגובות לעצרת בבלוג שלי, שנכתבו בחצות הלילה...התגובות  ותזמונן חיממו את ליבי ומשמשות לי תחמושת להמשך ה"מסע"...לפניכם שניים מהתגובות שקיבלתי עוד באותו הערב...

והרי הם לפניכם נאמנות למקור"

עצרנו להזדהות עם העצב 20.9

הייתה עצרת. נותרו כמה מושבים ריקים, אבל האולם היה מלא וגדוש במגע האנושי עליו אתה מדבר. שמות המגיבים בבלוג נהיו לאנשים חמים ונכונים.
היה שם גם עצב גדול, ובין התמונות של הבנים איים לו הייאוש להטביע את הקולות. אבל, "בתקופה שכזאת, יש דרכים לחבק את הפחד, כי נעבור גם את זה ביחד. "
איזה איש אתה. איזה מסע זה יכול עוד להיות.
טלי

טלי שמחתי להכירך

עצוב וכואב היה לשמוע את דברי קרנית גולדוואסר וצבי רגב
החיבוק של מגן עטף אותם ואותנו .
מרגש אותי בכל פעם מחדש לשמוע את מילות השיר : "בתקופה שכזאת, יש דרכים לחבק את הפחד, כי נעבור גם את זה ביחד... "
הלוואי ובמהרה נזכה לראות את הבנים פה איתנו.

 

למחרת בזרם הטלפונים והמיילים הבלתי פוסק שהמשותף להם הוא הבעת התודה על כמות הרגש שריחפה באוויר והבעת תמיכה והזדהות בדרכי ה"מסע"

אני מהרהר...שהדרך עוד ארוכה וקשה....אבל" אין דרך אל האושר" "הדרך היא האושר"
האופנוע שלי שקיבל את המינוי החברתי ניצב בודד בכניסה ומחכה לי

צריך לדעת לבחור בדרך הנכונה...חושב על " דרכי הבינה" על "געגוע"  כול שיריי נגינתי סיפוריי וכתיבתי נפרשות כתמונות מרצדות אל מול פניי ואני מבין מרגיש ויודע לקבל את הסימנים שהדרך מפזרת לי

"כי חכמה הדרך מההולך בה"...ואם עשית את הבחירה הנכונה "הדרך כבר תוליך את ההולך בה"
 
ובהזדמנות זאת אני מצטרף לכרזה זו שהייתה תלוייה בעצרת שלי
 

להתראות בדרכים

מגן דהרי

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

69 תגובות

קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מגן המקורי אלא אם צויין אחרת