00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גרפואבא

הגעת

יום חמישי, האוויר מסביב מתחיל להתערבל, החג מקבל משנה תוקף של קדושה. אמא שלך הולכת קצת לישון, מתחילים להרגיש אותך מתקרב, אני מבקש ממנה לצאת לסיבוב קצר במושב, ויוצא.
אני מוצא ספסל ומתיישב עליו, מתחיל להפרד מעצמי, אמנם איני יודע מה מצפה לי, אבל כן יודע שזה לא יהיה דומה לשום דבר אחר שחוויתי אי פעם, ושאני הולך להשתנות. בתום הישיבה שלי עם עצמי אני קם וחוזר הביתה, בטוח רק בשני דברים שאני יודע שאינם משתנים, שאני אוהב את אמך, ושאעשה הכל בשבילך.
אני חוזר הביתה. נשכב ליד אימא ונרדם גם כן. כשאני מתעורר הצירים כבר נוכחים ומשמעותיים. נשארתי שם ליד אימא, בכל ציר וציר היא היתה עלי, לידי, סביבי, נאחזת, מחבקת, מחובקת, מלוטפת, אהובה, נתמכת ותומכת. הם הולכים ומתגברים, לאוויר יש עדיין את תחושה הערבול הזו, כולו מלא בצבעים וצלילים חדשים, אני כאילו שומע את רגליך טופפות לעברנו. אנשים מתקשרים ואני אומר להם שהכל בסדר, לא, לא ילדנו, אמורים רק בשבוע הבא, מנתק וחוזר לאימא שלך, ממשיכה לקבל את פניך.
דן מגיע, אנחנו נוסעים לאורנה, הדולה, מעבירים אצלה עוד כשעה, וממנה יוצאים לבית החולים, אמא שלך ידעה מתי היא רוצה שנצא, וכך, כשאנחנו מגיעים לשם, נותר רק ללדת. אורנה ואני בחדר לידה, דן מחוץ לדלת. בחדר הלידה עצמו, הצוות קצת לחוץ ומלחיץ, מצליח לשכנע אותנו שצריך וואקום, מאוחר יותר אנו מבינים שזה היה כנראה בגלל שהיה עומס גדול שם, והם רצו לקצר תהליכים, הם מוציאים אותי מהחדר, אך כשאני שומע מעבר לדלת את אימא צועקת, אורנה דוחפת אותי פנימה ואני רואה את סוף יציאתך החוצה.
אתה מדהים, מושלם, יפהפה, מלוכלך, המום, ערני, עצבני, אדיר, קטנטן ועוד כמה מילות תואר שעוד לא הומצאו. רופאת הילדים בודקת אותך ומחליטה שאתה צריך להיכנס לאינקובטור להשגחה לכמה שעות, אני הולך עם המיילדת ואיתך לתינוקיה, אתה מוכנס לאינקובטור. אני מבולבל לגמרי עדיין, מאד דואג לאימך, וכשאני רואה אותך שם, בפנים, חסר ישע, ערום ובוכה, זה כאילו יד ענקית נכנסת לתוכי ושותלת בי אני חדש.
אני רואה אותך, ואני מרגיש אבא.
אני מרגיש אבא.
אני מרגיש אבא.
 
את החזרה לחדר לידה, לאימא, אני עושה בעננים, בוכה מאושר. הלב שלי פועם בקצב מטורף, וכל הפאסון שניסיתי לשמור עליו כל היום הזה יורד ממני. כי ככה זה כשאתה מאוהב, אינך יכול להסתיר דבר.
 
שלום לך, הגעת למקום מוצלח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יששכר קאלימי אלא אם צויין אחרת