00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

אתה

19/09/2007
אחרי שנים של נתק, פתאום אתה מתגנב לחיים שלי. מגיע בבוקר לחצי שעה, סוגר את הסוכך כדי להימלט מהשמש הקשה בחלון המזרחי , פניך לעבר חורשת האקליפטוסים. אתה מבקש קפה שחור, אני מכינה לך תורכי קטן כמו שאתה אוהב. אני משתמשת בכוסות שקיבלתי ממך כשעוד היינו ביחד.
מאז שהתחלת להגיע בבקרים התחלתי לאפות את עוגיות החמאה שאתה אוהב, שיהיו בבית אם תגיע במקרה.
אני לוקחת כסא ומתיישבת לידך, לא קרוב מדי. זכרונות על ישיבה משותפת בחדר אחר מציפים אותי. גרנו ביחד בחדר בדירת גג. לא בדיוק ביחד. לפעמים היית נשאר לישון.
חבר שלך היה מביא בשר. כמויות אדירות של בשר. הייתי עושה לכם על האש על הגג. ככה כל לילה.
הייתם באים, כל פעם היית מביא חבר או שניים, תמיד קשוחים ושתקנים, כאלה שלא יבזבזו זמן על דיבורים איתי אבל יסקרו אותי כמו את חתיכות הבשר ששמתי על הגריל. הם היו אוכלים והולכים. לפעמים היית הולך איתם, לפעמים נשאר לישון. אף פעם לא ידעתי אם הצד שלך במיטה יהיה ריק כשאתעורר. הייתי ממששת את הצד שלך מתוך שינה, תמיד מצפה בכל זאת למצוא אותך שם, בדרך כלל מוצאת חלל ריק, כמו פצע פתוח.

אף פעם לא השארת פתק. לא השארת מסמך כתוב, לא כתבת הקדשה. כל יום ראשון היית משאיר לי סטיפה של שטרות ליד הכניסה.

אף פעם לא נתת לי כסף ביד. זה היה דמי-כיס, דמי שתיקה, כסף דמים, בכל אופן.

 

ועכשיו אנחנו יושבים מול החורשה ושותקים. אתה מלטף את הפנים שלי. אני מורידה את היד שלך, מניחה אותה על השולחן, קצת חזק מדי. האויר בינינו דחוס, אין מקום להכניס סיכה.  אתה מבקש שאני אקריא לך שיר, את אחד השירים שאני אוהבת. אני מדקלמת לך בעל-פה את "עברתי ליד בית" של יהודה עמיחי.

 

עָבַרְתִּי לְיַד בַּיִת שֶׁבּוֹ גַּרְתִי לְפָנִים:

אִיש וְאִשָּׁה לְחוּשִׁים בּוֹ עֲדַיִן יַחְדָּו,

שָנִים רַבּוֹת עָבְרוּ בְּזִמְזוּם שָׁקֵט

שֶל אוֹר הַחַשְמַל הַנִּדְלָק וְכָּבֶה וְנִדְלָק

בְּבֵית הַמַּדְרֵגוֹת.

 

חוֹרֵי הַמַּנְעוּלִים כִּפְצָעִים קְטַנִים,

שֶּבַּעֲדָם שָּתַת כָּל הַדָם. וּבִּפְנִים

אֲנָשִים חִוְרִים כַּמָּוֶת.

 

אֲנִי רוֹצֶה לַעֲמוד שוּב כְּמוֹ בַּאַהֲבָה

הָרִאשׁוֹנָה לְיַד מְזוּזַת הַשַּׁעַר

חֲבוּקִים כָּל הַלַיְלָה, בַּעֲמִידָה,

וּכְשֶּעָזַבְנוּ בַּשַחַר הִתְחִיל הַבַּיִת

לְהִתְמוֹטֵט וּמֵאָז הָעִיר וּמֵאָז כָּל הָעוֹלָם.

 

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְגַעְגֵעַ שוּב עַד

כִּתְמֵי כְּוִיָּה כֵּהִים בָּעוֹר.

 

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שוּב כָּתוּב

בְּסֵפֶר הַחַיִּים, כָּל יוֹם לִהְיוֹת כָּתוּב,

עַד שֶהַיָּד הַכּוֹתֶבֶת תִּכְאַב.

 

אתה מקשיב ולא אומר מילה. אני מכירה את המבט הזה,  ניצוץ אחד קטן  ושריפה גדולה תתלקח בחדר הזה.  

אני מעיזה ללטף את הזרוע שלך. זה המגע היחיד שאני מרשה לעצמי איתך. תמיד אהבתי את הידיים שלך מקצה הזרת עם הכתם השחור עד הכתפיים החסונות, העור החלק  שלך בצבע של קפה עם מעט מאד חלב.

די נו, אתה אומר, תמשיכי.

אני מזיזה במהירות את היד שלי.

זו הטרדה מינית, את יודעת.

אני מסמיקה עד התחתונים. למה לעזאזל אני מסמיקה ככה ממנו.

אני מוכן להישבע שהגוף שלך לא השתנה בכלל, אתה אומר בשקט.

המשפט הזה גורם לי להתגלגל מצחוק , מפוגג את המתח באויר.

אני מוכנה להתערב שהגוף שלך לא השתנה בכלל, טמבל אחד. אני אומרת, ואני יודעת שאני צודקת. חוץ מהשיער שהכסיף וקמטי הצחוק בזויות העין, נשארת  אותו ג`וקר סקסי,

 

כבר שבוע אתה לא בא יותר. התאדית. כלכך אופייני לך להעלם פתאום בלי לומר מילה, מי לימד אותך לעשות את זה, אולי אני. ככה עזבתי אותך. קניתי כרטיס טיסה ונעלמתי, בלי להודיע. אולי אתה מחזיר לי עכשיו.

העוגיות מתייבשות בקופסת הפח, הגיע הזמן לזרוק אותן, אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה.

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

142 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת