00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי חיתולים ובלי חשבון

לילוסטון וחזרה, או: איך שרדנו נסיעה של שבועיים כולל קמפינג עם הזאטוטות.

והנה אני חוזרת אחרי זמן רב שלא כתבתי פה.  הייתי עסוקה מאוד - גם החינוך המיוחד של נטע, גם הטיול גדול שלנו בחופשת הקיץ וגם זה שמבחינת הקשב לא התרחשו הרבה דברים מעניינים במיוחד.  ורד עוד שבועיים בת שנה, עושה פיפי וקקי בסיר.  הרבה פעמים היא מודיעה בזה שהיא זוחלת אליו ודופקת עליו.  היא קמה לבד כשהיא מסיימת והיא מראה עניין בריא בתוצרת של עצמה.  יש עוד פיספוסים, בממוצע פעמיים ביום פיספוס פיפי ופעם בשבוע-שבועיים פיספוס קקי. 
היא עוד לא הולכת ועוד לא מדברת אבל מגיעה לכל מקום בבית ואין בעיה להבין מה היא רוצה. 
בגלל זה, עיקר הרשומה הזאת תהיה מוקדשת לטיול שלנו (עם טיפה דגש על יישום קשב בנסיעות ארוכות). 
 
לראות את הפארק הלאומי ילוסטון היה חלום שלי כבר די הרבה זמן.  לפני שנה, לקראת סוף ההריון, התחלתי לעשות קולות של `הגיע הזמן להגשים את החלום הזה`.   מחשבות הפכו למילים, ושאיפות קרמו עור וגידים ואכן, באוגוסט הקיץ, יצאנו לטיול.  לא אלאה אותכם בתהליך ההכנה לנסיעה, שרק הוא לבד ימלא ספר, רק אגיד שאחרי הרבה הרבה הכנה, ויכוחים ודפיקות לב, יצאנו לדרך, ארבעתנו בלווית חברה שהצטרפה אלינו מהארץ. 
 
לקח לנו שלושה ימי נסיעה להגיע לשם מאזור סן פרנסיסקו.  יצאנו מקליפורניה דרך אגם טאהו שבהרי הסיירה-נוואדה, חצינו את נוואדה על כביש 80 ועלינו צפונה לאיידהו.  כאשר נוסעים עם ילדים קטנים חשוב להכפיל מראש את הזמן שלוקח להגיע.  עצרנו המון בדרך, וגם טיילנו קצת במקומות מעניינים לאורך מסלול הנסיעה.  את ורד הלבשתי בחיתולי פול-אפס (תחתון-חיתול) חד פעמיים, אבל כמובן שעצרנו את הרכב בכל פעם שזיהינו את גוון הצליל התלוני המיוחד הזה בקולה של הפספוסה המתריע על השחרור הקרב.  יש לציין שהרבה פעמים גם הצלחנו לעצור בזמן בשביל פישפוש מוצלח, ואני מאמינה שורד גם השתדלה להתאפק עד שנוכל לעצור עבורה. 
 
רוב שטחו שלפארק ילוסטון נמצא במדינת ויומינג.  זהו הפארק הכי ותיק בארה"ב, ואולי הכי מטוייל בה.  כמעט כל הפארק נמצא בתחומי לוע ענקי של הר געש קדום, שרק לאחרונה, בתצפיות מלווינים, הצליחו לשרטט את גבולותיו.  קרוב (יחסית) לפני השטח ישנה מגמה חמה, ולפיכך הפארק משובץ אזורים תרמליים עם מעיינות גפרית, גייזרים ובריכות רותחות השופעות מיקרובים צבעוניים.   בנוסף לכך, הפארק גם שופע חיות בר שחלקן הוכחדו כמעט מכל מקום אחר בארה"ב.  בפארק וסביבו לא חסרים מלונות - במחירים מופקעים להפליא.  אנחנו בחרנו את מלון אלף הכוכבים, ונטינו את אוהלנו הקט באתר קמפינג ושם לנו שלושה לילות.   
 
אחד המראות המפורסמים ביותר של ילוסטון הוא כמובן הגייזר אולד פיית`פול (בתמונה הראשית למעלה).  גייזר הוא מעיין שהמאגר התת-קרקעי שלו מתחמם בקרבתו למגמה אל מעבר לטמפרטורת הרתיחה וכאשר הלחץ הפנימי שלו מתגבר על הלחץ של עמוד המים שמעליו הוא הופך לקיטור ומתפרץ בבת אחת.  אולד פיית`פול נקרא כך על שום הדיוק בזמני התפרצויותיו, ואכן הגענו אליו בזמן בשביל לראות אותו מתפרץ ארבע פעמים.  טיילנו גם באגני גייזרים נוספים, ואכן התמזל מזלנו וראינו עוד כמה מתפרצים.  בתמונה למטה דוגמה לבריכה תרמלית יפה שבמרכזה לוע של גייזר. 
 
 
 
על נטע בכורתי היינו צריכים להשגיח שם בשבעים עיניים, משום שהיא נהנית לברוח ונמנעת מלבוא כשקוראים לה.  כל האזור מלא שלטי אזהרה שמומנו בידי משפחה שאיבדה ילד שקפץ לאחת הבריכות הרותחות, ועד היום לא נמצאו שרידיו.  מסתבר שזה קורה שם די הרבה - שכלבים, ולפעמים גם ילדים, נופלים לתוך הבריכות הללו, נפילה שמשמעה מוות מיידי.  שקלתי ברצינות רתמה עבור נטע, אבל היא כבר די גדולה בשביל זה. 
 
הלילות בילוסטון היו קרים ממה שציפינו, ובלילה הראשון כמעט אף אחד מאיתנו לא ישן בשקט.  ורד התפתלה המון ובאמצע הלילה התעוררה בבכי.  הבנתי למה אחרי שהרגשתי את ישבנה (הארוז בפיג`מה חמה) והרגשתי שהוא קר!  שק"ש הילדים שהיא ישנה בו לא עמד בטמפרטורות שליל אוגוסט הקר זימן לנו.  מייד דחקתי אותה לשק השינה שלי והיא נרדמה וישנה בשקט עד הבוקר.  אני נשארתי עם חצי גוף מחוץ לשק"ש ורעדתי את שארית הלילה.  אבו נטע, ששונא שק"שים, ישן מגולגל בשמיכה, אבל גם הוא לא התכונן די צרכו והיה צריך לקום בלילה לעטות טרנינג וחולצה.  רק נטע, שישנה בשק השינה שנועד במקור לאביה, צללה כולה בתוכו והלכה שם לאיבוד עד הבוקר.  ללילות הבאים רכשנו שק"ש נוסף בקנית חרום שהציל אותנו.
בבוקר לא היה לי לב להושיב את ורד על הסיר הקר שהכנסנו לאוהל, וגם ורד לא הראתה רצון עז להתפשט.  אז החזקתי אותה בישיבה עלי, עד שהרגשתי שהיא ממלאת את החיתול ומיד החלפתי לה אותו בתוך השק"ש החמים.  זו היתה הפעם היחידה שויתרנו על פישפוש הבוקר בטיול הזה.  בשאר הלילות של הקמפינג, גם הקרים ביותר, ורד לא היתה מוכנה לותר על הסיר, וישבה עליו באומץ רב כשאני דואגת לעטוף אותה מסביב בשמיכה. 
 
מראה מפורסם נוסף מילוסטון הוא כמובן מראה הביזונים העומדים בכביש וגורמים לפקק תנועה.  ואכן הזדמן לנו לראות את המראה הזה בשידור חי
 
ראינו עוד הרבה חיות בר, אבל השוס של הטיול היה כשהפתענו זאב באמצע מרדף אחרי ארנבת ענק.  הזאב רדף אחרי הארנבת והכריע אותה ארצה אל מול עינינו, ואז פתאום שם לב שהוא לא לבד, והסתלק לו.  הארנב המבוהל התרומם, ובלי להודות לנו הסתובב והסתלק לכיוון אחר.  אחר כך במרכז המבקרים, הפקחית ניסתה לשכנע אותנו בכל מאודה שמה שראינו היה קויוט (מין תן) ולא זאב, אבל אנחנו כבר ראינו קויוטים ומקרוב, ואין לנו צל של ספק שהחיה שהפתענו בילוסטון היתה זאב. 
ועם זאת, למרבה צערנו לא ראינו דובים ולא פומה ולא מוס.  טוב נו, חייבים להשאיר משהו לטיול הבא!.
 
טיילנו הרבה ברגל, כמה שאפשר היה עם ילדות קטנטנות.  נטע הלכה ברגל חלק מהדרך, אבל בגלל שבקצב נטע לא מתקדמים לשומקום, אז היא לרוב נישאה על כתפי אביה.  ורד נישאה כל הזמן, כמובן.  בהליכות ארוכות היא ישבה במנשא הקלטי הגדול, ובהליכות הקצרות יותר היא רכבה על גבי במנשא הקובבה, מעשה ידיה של נורים Nuriyam ממצפה רמון. 
 
 
 
 שלושה ימים זה ממש לא מספיק בשביל למצות את ילוסטון, אבל זה מה שהיה לנו.  מה גם שבלילה השלישי התחיל גשם שוטף שנמשך לסירוגין כשלושה ימים - יומינו האחרון בילוסטון, היום שבילינו בפלאג ראנץ` שמדרום לו, ויומנו הראשון בפארק הגראנד טיטון.  
 
הגראנד טיטון (שמשמעו בצרפתית - הציצי הגדול) הוא פארק קטן יותר שנמצא כולו בויומינג, מדרום לילוסטון.  הפארק הזה כולל את שיאי ההרים של רכס הטיטון שבראשם קרחונים, את עמק נהר הנחש השופע חיות בר, וכמה אגמים מקסימים.  גם בפארק הזה נטינו אוהל לשלושה ימים, וברוב הטיולים שלנו חיפשנו את חיות הבר. 
 
 
בשלב הזה של הטיול התעוררו קשיים עם נטע.  הריחוק מהבית, ההליכה המרובה, היעדרו של סדר יום, ותזונה שהיא לא מורגלת בה נתנו את אותותיהם.  במהלך הקמפינג בטיטון היא היתה לעתים קרובות נרגנת ועצבנית.  היא גם התחילה לסרב ללכת לשירותים, ואחרי שהיתה לה `תאונה` של פיפי בבגדיה (אחרי כשנה של ניקיון מושלם) הלכנו לקראתה ואיפשרנו לה לעשות בסיר הקטן של ורד.  בהמשך הטיול הלכנו לקראתה בעוד דרכים, ואני שמחה לציין שלא חזרו לנו משברים מהסוג הזה. 
לורד, לעומת זאת, היו עניינים אחרים - היא לא היתה (ועדיין לא) מוכנה בשום פנים ואופן לחבוש כובע.  אמנם מרחנו לה אולטראסול על הקרקפת אבל עדיין ... בסוף היא התפשרה על חבישת בנדנה חלק מהזמן, מה שנתן לה מראה של כובסת (או שודדת ים, תלוי את מי שואלים). 
 
 
ונטע, נסיכת המים שלי, זכתה בשעת כיף כאשר עצרנו לטבול באחד האגמים שלמרגלות הטיטון. 
 
אחרי שעזבנו את הגראנד טיטון, אבו נטע החליט שלא עוד קמפינג בטיול הזה.  המשכנו דרומה, ואחרי ששלחנו את חברתנו חזרה ארצה מסולט-לייק סיטי שביוטה, המשכנו בדרכנו לכיוון פארק נוסף - הגרייט בייסין Great Basin שבנוואדה. 
 
בעוד שילוסטון הוא הפארק הותיק ביותר והמטוייל ביותר בארה"ב, הרי שהגרייט בייסין הוא מהפארקים החדשים ביותר, ואחד המבודדים ביותר שבארה"ב, תקוע באמצע שומקום, נוואדה, בלב המדבר.  שם, חלק מרכסי ההרים שמפספסים את נוואדה מצפון לדרום, פיסגת ווילר נישאת לגובה של כ-4000 מטר ובראשה קרחון (קרח שנוצר מדחיסה רבת שנים של שלג עד).  בפארק מערות נטיפים יפות (אך רק אחת פתוחה לקהל ואסור לצלם שם), והשילוב של הגובה הרב עם חום המדבר יוצר בית גידול מיוחד במינו לצמחים ובעלי חיים רבים.  כיוון שלא עשינו שם קמפינג, החמצנו את השעות הטובות ביותר לראות בהן חיות (שהן שעות הבוקר המוקדמות ולפנות ערב), אבל טיילנו ממש מתחת לפסגה, ביער אלפיני של עצי אורן מהעתיקים בעולם.  הצטערתי מאוד שהקדשנו בלו"ז שלנו רק יום אחד לפארק המקסים הזה, ואני מאוד מקווה שעוד נחזור לשם יום אחד. 
 
 
בדרך חזרה היינו צריכים לחצות את כל נוואדה על כביש נידח (אבל מקסים) בחום של 40 מעלות בצל.  הנסיעה הזאת לא היתה קלה, לא לנו ולא לבנות.  מזל שהמציאו את הדיוידי הנייד!  וגם זה שנסענו במכונית מיניוואן, איפשר לי לעבור לשבת ליד הבנות ולהרגיען אם היה צורך בכך. 
 
לסיכום - היה כיף, אבל גם קשה למדי.  לילדות הנסיעה קשה פי כמה, משום שבגילן הן אינן מודעות למטרותיו, ובודאי שלא היתה להן אפשרות לקבוע בנושא.  ועם זאת, גם הן נהנו לא מעט.  מה שכן, עם הטיול הבא בכזה סדר גודל כבר נחכה קצת, לפחות עד שנטע תהיה מסוגלת ללכת באופן יותר רציני ולא נצטרך לשאת אותה יותר. 
חברתנו שהצטרפה אלינו היתה עזרה ברוכה!  בלעדיה הטיול היה יכול להיות הרבה יותר קשה. 
קשב ניתן בהחלט ליישם גם בטיולים מהסוג הזה.  כמו בכל הזדמנות, לא לפתח ציפיות מיוחדות אלא לנהוג כרגיל.  בנסיעות ובלילות הקמפינג ורד ישנה עם חיתול פול-אפ, ובלילות המלון היא ישנה בתחתונים כמו בבית, ובאף לילה לא היה פיספוס.  ברכב צריך לשים יותר לב לאיתותים הקוליים.  אני אשמח מאוד כשהיא כבר תוכל לדבר! 
כל שבועיים האלה היו לנו רק שני פיספוסי קקי.  אחד בחיתול ביום הראשון לנסיעה כשעוד היינו בהלם מזה שסוף סוף יצאנו, והשני היה על הרצפה בצימר שבפלאג רנץ`, כאשר מרפי הזדמן לו בזמן שהשארתי את ורד ערומה לשניה אחת והלכתי להביא לה תחתונים.  (כמובן שניקיתי ולא נשאר שום זכר).   המשבר שהיה לנטע עם השירותים עבר חלף לו ואין לנו בעיות נוספות איתה. 
 
וזו התמצית.  השאר יסופר בספר דברי הימים של משפחתנו! 
 
שנה טובה ומתוקה לכל קוראי הבלוג! 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אום נטע אלא אם צויין אחרת