00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מוכר הגלידה

האם החגים מאבדים מחגיגיותם...?

פעם, טרום עידן הפלאפונים, האינטרנט והטלוויזיה, הזמן היה עובר לנו יותר לאט. בתור ילד, החגים נראו לי כדבר ארוך וכיפי. שבוע של סוכות, היה שבוע ארוך, שבוע של חנוכה, היה ממש אטרקציה, וחופשה של 3 שבועות בפסח - נראית היום כמו חלום רחוק.
פעם, חג היה חג, אני חושב שזה קשור לאנשים שכבר לא איתנו היום. פעם, להדליק נרות חנוכה בבית אצל סבא וסבתא, כשבחוץ יש חורף אמיתי, כזה עם גשם, ברקים ורעמים, כשסבתא מכינה סופגניות ולא קונה אותם בסופר - הרבה יותר "נתפס" כמשהו חגיגי.
אין צורך להסביר את ההבדל בין סוכות של היום לסוכות שבו סבא עורך ממש טקס שלם.
 
  הכל נראה היום כזה אינסטנט, מהיר, נטול רגשות. אם פעם בשמחת תורה, היית רואה ילדים באים לבית כנסת עם דגל שהם עשו בעצמם בגן או בבית, ועליו תפוח ונר (אח"כ הורידו את הנר כי זה מסוכן, אח"כ את התפוח כי זה מטופש), היום ניתן למצוא דגלים שבאמצע יש תמונה קטנה שקשורה לחג וכל היתר זה פרסומות של קייטרינג צ`ארלי, ארועים עד 100 איש. לרוב גם יש איזו תמונה של חבר מועצה בעיריה - לרוב זה דווקא אחד כזה דתי, עם כיפה שחורה והוא משתייך למפלגת ש"ס. וכל זה במקרה הטוב, שילדים בכלל מגיעים לבית הכנסת לחגוג את שמחת תורה. מישהו בכלל יודע מה זה החג הזה? (פרס ינתן למי שידע לענות על השאלה מבלי לחפש בגוגל)
 
  בכלל, כשאתה נמצא במסגרת חינוכית כלשהי, מלבד זה שהחגים הם חופש בשבילך, גם עושים פעילות מתאימה בתקופה שלפני. מדברים על המשמעות של החגים, מספרים קצת מעשיות, מכניסים לך בתור ילד את "שמחת החג" כשבוע לפני שהחג מגיע. כשאתה מסיים עם זה, כנראה בנקודה מסוימת זה חסר לך. תמיד אני נזכר בהקשר הזה ביום השואה הראשונה ש"חגגתי" שלא במסגרת בית הספר. זה היה ביום חמישי, ונסעתי הביתה עם חבר מחיפה, שהחליט שכל הדרך צריך לשמוע טרנסים בפול-ווליום. זה נראה לי כלכך מוזר, כאילו משהו חסר פה.
 
  אבל מה? אני הכי שונא חגים בצבא. אתה במתח גדול לפני כל חג, לדעת אם אתה עושה תורנות או לא. אני מתפלל ומקווה שלא לסגור שום חג בבסיס, כי בשבילי חג, זה קודם כל להיות בבית עם המשפחה. עצם המחשבה שישנה אפשרות לדפוק את ההזדמנות שסופסוף כולם יכולים לשבת ביחד ולאכול אוכל טוב (ועזבו את סיבת החג - זה תמיד מסתכם ב"ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו - יאללה בואו נאכל משהו") - יכולה להוציא אותי מהכלים. מצד שני, "חגים" אחרים, (יותר נכון ארועים לציון) כמו יום העצמאות, יום הזיכרון לחללים, לרבין, לשואה - מוציא ממני בצבא את כל הבוז שבנאדם יכול לרכוש לטקס.
המש"קית חינוך, מביאה איזה קטע קריאה נדוש ומשמים, וגם אותו היא מקריאה בדיקציה של ילדה מפגרת בת 5. הרס"ר עושה צעידות ברחבה מול הדגל בזמן שכל החיילים הדפ"רים (שאם נחבר את האינטיליגנציה של כולם ביחד - הם עדיין לא יצליחו לקרוא את מה שהמש"קית חינוך הקריאה כמה דקות קודם לכן) צוחקים עליו ולא מכבדים את המעמד. אח"כ עולה מפקד היחידה או קצין בכיר אחר, וגם הוא מקריא טקסט שזה עתה קיבל במייל מאיזה חבר או מפקד בכיר יותר, ומקריא אותו בצורה שכולם רואים שזו הפעם הראשונה שהוא נתקל בטקסט הזה ולא קרא אותו אפילו פעם אחת קודם כדי להבין על מה זה מדבר. תמיד הוא יגיע לקצה של שורה בטון של "סיימתי משפט" ואז יגלה שבעצם הנקודה של אותו משפט, נמצאת באמצע השורה הבאה. משהו בסגנון של פנינה רוזנבלום שמתכוונת להילחם באלימות, באלכוהול, בפשיעה, בנוער.
 
  גם השנה נבנה בחצר סוכה, רק שכבר אין מי שיקשט אותה בהתלהבות הנחוצה. פעם, הייתי עושה שרשראות לסוכה בהתלהבות מרובה. לוקח עיתונים ישנים, גוזר, מדביק ותולה. פעם אחת, עשיתי שרשרת של 10 מטר. הרגשתי בשמים. בשנה אח"כ עשיתי שרשרת של 20 מטר, כבר הרגשתי בעננים. בשנה אח"כ, החלטתי לשבור את השיא - ועשיתי שרשרת של 30 מטר! מהמרפסת בבית, דרך כל הבית, החוצה לגינה, עד הכביש. שנה אח"כ כבר הפסקתי לעשות שרשראות, וקנינו בקיוסק ליד הבית כל מיני קישוטים צבעוניים תוצרת סין.
אני מקווה שבשנים הבאות יהיו לי מספיק אחיינים שיבואו לעשות שרשרת של 40 מטר, לפחות לילדים יש את הסבלנות וההנאה שבדבר.
 
  השנה קיבלתי פה ושם הודעות סמס שמאחלות לי שנה טובה. אני לא ממש חסיד נלהב של הרעיון. גם אני בזמנו הייתי שולח, אבל הגעתי באיזשהו מקום להבנה שזה מטופש ומעצבן. למי שרציתי להגיד שנה טובה, התקשרתי. (אתם המובחרים שבמובחרים, אז אם אתם קוראים את זה וקיבלתם ממני טלפון, תנו לעצמכם טפיחה על השכם ודעו לכם שמוכר הגלידה אוהב אותכם... )
האמת? השנה נראה לי שקיבלתי פחות ברכות ואיחולים משנה שעברה. בעצם, משנה לשנה זה נראה לי הולך ומצטמצם. אבל מה? משנה לשנה, האיחולים מגשימים את עצמם. דווקא השנה שעברה עלי הייתה טובה. כן כן, מישהו פעם הסתכל אחורה בראש השנה ועשה סיכום עם עצמו מה היה לו בשנה הזו? כולם אוהבים להדחיק ולהביט קדימה: "שתהיה לך שנה טובה". כאילו שזה יפתור הכל. אבל אם לא נלמד להעריך את מה שהיה לנו, איך נדע להנות מזה גם בשנה הקרובה?
לי היה טוב, ואני מאמין שגם השנה הקרובה תעשה עמי טוב. יש הרבה שינויים אצלי בחיים שמתוכננים לשנה הקרובה. זה נראה שיהיה טוב!
 
אז לכו לחגוג, אולי תיכנס בכם קצת "אווירת חג" אמיתית שכזו, עם משפחה, מסורת ואוכל...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מוכר הגלידה אלא אם צויין אחרת