11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

תפוחים, דבש ושאר דברים לשנה החדשה

(סיפור לראש השנה)

 

"תווווו.... תווו-תוווו-תווו....".

משהו בתקיעת השופר הזאת העביר בי קצת רעד, האמת, לא קצת, ממש גרם לי לרעוד. זה קרה אחרי השיחה שהייתה לי עם מיכל אתמול. דיברנו על התקיעה בשופר. אני לא ממש זוכר איך הגענו לזה, אני רק זוכר ששאלתי אותה למה תוקעים בשופר. מיכל הסבירה לי שהתקיעה בשופר מסמלת גם את מעמד הר סיני וגם מזכירה לנו את המלחמות (כלומר, הרעיון הוא שנזכור שישנו רוע בעולם ועלינו להתפלל למען הפסקתו).

בנוסף לרעד עמדתי, לא יכולתי לזוז במשך כל התקיעה בשופר.

אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל הקול של השופר גרם לי להרגיש  משהו בתוכי, כאילו הקול נכנס פנימה ועושה משהו לנפש.

מיכל הבינה אותי, היא אמרה לי שזה מה שאני אמור להרגיש, והיא מאוד שמחה שזה עשה לי משהו כי יש, ככה היא טוענת, מלא חילונים ששומעים את השופר וממשיכים הלאה כאילו זה כלום. היא טענה שהם מפספסים את כל היופי, את כל האווירה.

מצד אחד, כל מה שמיכל אמרה מאוד חיזק אותי, נתן לי תחושה מאוד טובה, אבל מצד שני, הקשבתי לקול מתנשא שהיה בתוך הדיבור שלה. היא דיברה כאילו היא יודעת במאת האחוזים שמה שהיא אומרת הוא נכון, ולי תמיד סיפרו שמה שקשור לתחושות – נכון אצל אחד ואצל האחר לא.

היא הציעה לי ללכת לסיור בעיר בערב ראש השנה, כי היא טענה שככה אני אחווה את כניסת החג יותר טוב, וגם זה יהיה סיור משלים לסיור סליחות. קבענו להיפגש במרכז העיר בבוקר של ראש השנה, מיכל הסבירה לי שחשוב שזה יהיה בבוקר כי היא צריכה לעזור לאמא שלה להכין את הבית לחג ויש לה המון עבודה.

נפגשנו באותו בוקר במרכז העיר. כבר היה ריח של חג באוויר, אני לא יודע איך להסביר את זה, כי הרי בערב ראש השנה אין איזה משהו מיוחד ברחובות – יש רק את האווירה של החג.

היות ובשנה שעברה מיכל הייתה אצלי בערב ראש השנה, הפעם היא הזמינה אותי אליה. היא אמרה שאצלם זה קצת יותר מסורתי. אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד וכדאי ללכת לראות מה זה.

כבר מריחים את ריח החג בביתה של מיכל, אם זה משהו מיוחד בשקיעה או בריח של התבשילים של אמה.

אבא של מיכל כבר עמד לצאת לבית הכנסת. הייתה אווירה שלצערי הרב אינני יכול לתאר אותה בכתב. אני עוזר להן לסדר את השולחן, הבנתי שהפעם הולכות גם לבוא שאר משפחתה של מיכל שמתגוררת בסביבה.

זהו! השולחן היה מסודר.שאר המשפחה של מיכל התחילה להגיע, מלבד הגברים והילדים שהיו בבית הכנסת הסמוך.

תוך כדי שמיכל הסבירה לי על כל דבר ודבר ששמנו על השולחן, אני שומע את הדלת נפתחת ומיד כמה קולות שאומרים – "חג שמח! שנה טובה ומתוקה!".

"טוב, אני חושב שכדאי שנתחיל בסדר, כולכם מוזמנים לשולחן" הכריז אבא של מיכל. חיוך גדול נישא על פניה של מיכל, חיוך מלא בהתרגשות.

הסדר התחיל, אבא של מיכל לקח את התמר ואמר:

יהי רצון מלפניך ה` אלוקינו ואלוקי אבותינו

 שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. וכל אחד מן הנוכחים אכל את התמר. שאלתי את מיכל לפשר הדבר, היא הסבירה לי את הפרוש המילולי של הברכה, היא הסבירה לי שהרעיון הוא לשים קץ לשונאינו ומבקשי רעתנו. הסברתי למיכל שאת זה דווקא הבנתי, מה שלא הבנתי זה למה צריך לאכול תמר בשביל זה.

מיכל הסבירה לי שבשביל להבין את זה צריך להיות אדם דתי, אדם מאמין, כי זאת כוחה של האמונה, מיכל הסבירה לי שדווקא בסדר הזה בתחילתה של השנה ניתן להבין מהי אמונה – אתה עושה מעשה כלשהו (שבד"כ כתוב לך שכך הינך צריך לעשות), ואתה מאמין שבנוסף למעשה הזה קורה משהו למעלה, כלומר, למעשה הזה ישנה השפעה על משהו אחר. ככה מיכל הסבירה לי על קצה המזלג מהי אמונה.

כמו בשנה שעברה, גם פה בין הברכות על הדברים מיכל הוסיפה כל מיני הערות חכמות, מעין "הערות מיכל" כאלו, שרק היא יכולה להוסיף.

המשכנו עוד קצת בסדר. האמת, זה היה מאוד מעניין, בפעם הראשונה ראיתי איך לוקחים כל מיני דברים שאני רגיל לאכול ביומיום ונותנים להם משמעות נוספת, מוסיפים להם ברכה.

הגענו לרימון, אבא של מיכל בירך: יהי רצון מלפניך ה` אלוקינו ואלוקי אבותינו
שנהיה מלאים מצוות כרימון. שאלתי את מיכל איך זה ייתכן שרימון מלא במצוות, הרי מדובר בסה"כ בפרי. מיכל הסבירה לי שזה בדיוק הרעיון. היא הסבירה לי שקשה מאוד להסביר מהו איש המלא במצוות, לכן, בשביל שנבין במה מדובר, אנחנו לוקחים משהו חומרי ועליו מסבירים את זה, כדי שנבין. מיכל אמרה לאבא שלה לחכות כמה דקות, היא הלכה למטבח הביאה רימון שלם, ואמרה לי "תחשוב על זה ככה. מה אתה רואה מולך?". "רימון" עניתי. "ותאר לך, שלא היית יודע מה יש בתוכו, מה היית עונה לי אם הייתי שואלת אותך מה יש בתוכו?". "לא יודע" עניתי. "זה בדיוק הרעיון, המצוות הן משהו פנימי, ממש כמו גרעיני הרימון, הן באות מבפנים. לזה תוסיף את העובדה שהרימון מלא בגרעינים, עד אפס מקום – ותקבל את מה שעליך לשאוף אליו – שתהיה מלא במצוות (כלומר, שתזכה לקיים מצוות ככל האפשר)".

מאוד שמחתי שמיכל הסבירה לי את זה, זה לימד אותי המון מכל מיני בחינות.

לבסוף אבא של מיכל בירך על התפוח בדבש. את זה כבר מיכל לא הייתה צריכה להסביר לי כמובן. מה שאמרתי לה כתוספת, שזה דווקא נחמד שלקראת הסוף מברכים על תפוח בדבש.

אחרי הסדר אכלנו, אני ומיכל לא הפסקנו לדבר על השנה שהייתה, נזכרנו בכל מיני דיונים שהיו לנו וכל שיחות. בירכתי את מיכל שגם השנה נמשיך לדבר ככה וללמוד אחד מהשני כמה שיותר.

גם מיכל אמרה את אותו הדבר.

 

בשביל להודות לה על שנה שעברה, הבאתי לה שקית סגולה עם הפתעה בתוכה. היא פתחה אותה וראתה תפוח וצנצנת דבש. ואז הכרזתי בקול "שתהיה לך שנה טובה ומתוקה!".
 
 
ובאמת, שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה, מלאה בכל טוב ובשמחה!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת