00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

בית-הספר היסודי שלי

" אותם קירות טיח של הכיתה שלי, צבועים באותה רצועה אופקית תכולה בגובה העיניים, שנמשחה לאורכה של כל המדינה, כקו-שבר של מכנה-משותף אינסופי: בלשכות, בתי-חולים, בתי-חרושת, בתי-כלא, פרוזדורים של דירות משותפות."
"מנוסה מביזנטיון" - יוסף ברודסקי
 
בית הספר שלי  היה צמוד לבית-חרושת למשקאות.
ריח חזק של כימיקלים ופירות רקובים הציף את האויר.
אני הייתי הילדה שעומדת ליד דלת הכיתה, לא ממש בפנים, לא ממש בחוץ.
אני הייתי החשודה שלא ידעו איך לאכול אותה. שקטה. שקטה מדי.
הייתי הילדה שהשרת הושיב על הברכיים , לא הסוכריות העבשות קנו את השתיקה שלי. האימה.
אני הייתי הילדה שפחדה עד מוות מהמורה לחשבון. עד היום כשאני רואה טורי מספרים אני מדמיינת להקת ציפורים  ממריאות על הדף. סימנים חסרי משמעות.
בכיתה ה` הפכתי להיות הילדה הכי יפה בכיתה. הבנים נדבקו אלי כמו זבובים לצנצנת דבש. לא ידעתי מה לעשות עם זה. בדקתי אפשרויות.
בעקבותיהם הגיעו הבנות.
בהפסקות היינו מטפסות על הגדר המפרידה בין בית-החרושת לבית-הספר, מביטות בפניהם המורעבים של הפועלים, החופש התגלם בריח התפוזים הרקובים, היינו מוכנות לעשות הכל כדי לעבור לצד השני.
בשירותי הבנות מכרתי  לבנים הצצות לגליונות ה - Hustler שהייתי מרימה לאבא שלי, בכסף שהרווחתי הייתי קונה ארטיקים. זה היה הכסף הראשון שהרווחתי בכוחות עצמי.
מכרתי  גם הצצות לצלקת שלי במותן, כתוצאה מניתוח. זה כבר היה כסף רציני . ההצצות סידרו אותי כלכלית ולא נזקקתי לדמי-כיס. לא שהייתי מקבלת דמי-כיס.
בית-הספר עדיין קיים, בית-החרושת עבר לעיר אחרת. עברתי שם פעם אחת במכונית, השתדלתי לא להביט על מפלצת האבן האפורה. משב ריח של פירות רקובים היכה בי.
זה מה שנשאר אחרי עשרים שנה.
שובל של ריחות רעים ושברי זכוכית של זכרונות.
 
צילום: Sally Mann
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

93 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת