00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אי-שם על הקשת

זכויות יוצרים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לסולה שלי, למעט מקרים ספציפיים שלגביהם מצוין בגוף הרשומה כי הם מהווים ציטוט מדברי אחרים.

אין לאף גורם, גם לא לתפוז אנשים, זכות להעתיק רשומה זו או חלקים ממנה, ללא קבלת רשות מפורשת מן היוצרת סולה שלי.

ניתן להתייחס לכתוב ברשומה זו ע"י הפנייה (לינק) אליה.

חוויה מתקנת

שאלה: איך מכניסים 300 מתבגרים צעירים למסלול קצר וצר בנחל אחד?
תשובה: בטפשות.

השתקפות

עד הטיול הזה, הייתי בנחל עמוד פעמיים, ומשתיהן יצאתי מתוסכלת.

בפעם הראשונה, הייתי שם כחניכה בתנועת נוער. במסע מים אל ים (כלומר מחוף בצת בים התיכון לחוקוק הקרוב לים כינרת), הושם דגש על הליכה מזורזת. ביום השלישי והאחרון לטיול יצאנו מחניון ליד הר מירון, וסיימנו ליד העמוד במוצא הנחל. אני עוד זוכרת איך במשאית שהחזירה אותנו לקריות, שרנו שירי-כנרת שונים. זה היה נחמד, אבל בזכרוני נשמרו פינות חמד רבות בנחל שעברנו על פניהן בחטף, ושרציתי יום אחד לחזור אליהן. 
 
פינת סתר
בפעם השנייה באתי לשם כהורה מלווה בטיול שנתי של שכבת כיתות ז`. הצטרפתי לכיתה ז` רגילה שבה שולב בני. באותה שנה, אף אחת מן המורות או הסייעות בכיתת התקשורת שבה למד בני לא יכלה להצטרף לטיול בן יומיים, וכך נפל התפקיד בידיי. אינני זוכרת כמה כיתות היו אז בשכבה, אבל בוודאי לא פחות מ-8 כיתות רגילות, כ-40 תלמידים בכל אחת מהן. לזה עוד נוסיף בתי-ספר אחרים שטיילו באותו נחל מסכן, ואתם כבר רואים את התמונה. את רוב הזמן בילינו בעמידה בשביל או בישיבה (כביכול לשמיעת הסברים) עד אשר יתפנה המשך המסלול. אחד הדברים שרציתי לראות הוא מבנה המבטשה. המדריכה הסבירה על תעשיית הצמר בצפת במאה ה-16 ועל הפיכתן של חלק מתחנות הקמח בנחל למבטשות לעיבוד צמר, אבל לא הצליחה לפנות לנו גישה לראות את אחד המבנים שנשתמר.
מפלון
זו הסיבה, שרציתי מאוד לטייל בנחל עמוד לבדי. ומפני שרציתי לטייל לבדי, החלטתי להגיע למקום מייד עם פתיחתו (למעשה הגעתי לפני כן). ובאמת, רוב הזמן יכולתי להנות בשקט מן הטבע, ואפילו להאזין לפכפוך המים ולשירת הציפורים.
 כלבים ונהנים
למעט קבוצת מטיילים, שהגיעה לבריכות שכווי בלוויית כלב מפואר. אחרי סדרת צילומים (של הכלב בעיקר), העדפתי להשאיר אותם לעצמם ולהמשיך לפינה מבודדת אחרת. 
סלע ושורשים
 בריכות שכווי הן נקודת-עצירה מצוינת למי שעושה את המסלול לאורך הנחל, וכנראה משם זכורה לי החוויה הבאה: בטיול עם תנועת הנוער, עברנו (כאמור בהליכה מזורזת) על פני קבוצה אחרת מן התנועה, שעצרה במקום למנוחה. כיום משופע המסלול ב"גשרוני עץ" המקילים על חציית הזרם, אבל אז נעשתה החצייה על פני אבנים בתוך הזרם, או על בול עץ עגול וחלקלק מרטיבות, שהונח לרוחב הנחל. בכל מקרה, רבים דרכו במים, וכל סביבת המעבר הייתה רטובה וחלקלקה. ליד הבריכות, עבר השביל ליד עץ ששורשיו השתרגו על האבנים עד המים, מה שדרש קואורדינציה טובה וערנות. הקבוצה שישבה מסביב ניצלה את נקודת התורפה הזאת כדי להכשיל את ההולכים: מדי פעם, הם שאלו אותם מה השעה, ומי שהתפנה להציץ בשעונו איבד מערנותו והחליק. למזלי ראיתי מה קרה לאלה שהלכו לפניי, והתרכזתי בכפות רגליי במקום בשעוני.
בכל אופן, זכרתי את החוויה הזאת עוד כאשר החלטתי לטייל לבד בנחל. כאשר הגעתי לבריכות שכווי, ביליתי קצת בשוטטות מסביב למקום. פתאום, ראיתי: זה בדיוק אותו הסלע, אותו העץ ואותם השורשים! למותר לציין, שצילמתי אותם
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

תמונות מן המאמר
מכתש רמון
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סולה שלי אלא אם צויין אחרת