00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אופנוען בדרכים

הזמנת האופנוען ל...

הופעות,חוגי בית,שירי האופנוען בדרכים ושירים שכולם אוהבים 0543055033

עצרת הזדהות למען החטופים ביער לימן שבצפון ב1/9/2007

 

האופנוע יוצא מהקיבוץ ופונה ימינה בכביש ארבע, סע צפונה אני לוחש לו ברכינה טיפוסית וטפיחה על כתפיו הדוויות, "לא מבין" רטן האופנוע " מה זה צפונה ? לכרמיאל ? לראש הנקרה ? למעלות ? רגע רגע אני לא רואה את פניך, למה הם מכוסים, זהו התרחקת ממני ? אתה בקטע של דיסטאנס ?...חשבתי שאנחנו חברים שנינו ביחד במסע, אידיאלים, פטריוטיות, הכול נעלם ? עכשיו סגרת לי בפרצוף את הפנים שלך בקסדה שלמה סגורה בעלת משקף שחור ? לא רואה אותך צעק לי האופנוע מתגבר על שאגת מנועו, תעצור מיד! אמרתי לו והובלתי אותו לצד הדרך שבין צומת עמק חפר לחדרה,  כיביתי את המנוע ואל תוך השקט שהשתרר התחלתי לספר לו שאתמול בשעת ערב מוקדמת בחוף הים בטיילת בתל אביב, כשרקדתי והקשבתי ללהקה שניגנה מוזיקה לטינית, התמכרתי לקצב, למוזיקה ולזרועות אישה שנכרכו סביב צווארי, נסחפתי אל מערבולת קצב סוחף וחושניות מטריפה אשר קילפה ממני את קשיחות האופנוען בדרכים שרק לפני מספר שעות הסתובב בשדרות, נוגע בתושבים, מלטף, מחבק, רוקד את הריקוד האמיתי של החיים, בתוך כל מערבולת ההנאה והריגוש הסתובבו בחוף הים בין הכיסאות, אב ובנו נראים כנוודים, מושכים אחריהם אופניים צהובות, נדחפים בכוונה אל תוך צפיפות האנשים היושבים על הכיסאות, האבא דחף את אופניו והקים את ליביה שישבה עם מיקה אחותה , העביר דרכם  בברוטאליות את האופניים, תוך כדי כך שבנו מנצל את ההמולה כדי לפתוח את הקשירה ולקחת את הקסדה המפוארת שלי, כשחזרתי לכיסא הקסדה נעלמה,ליביה סיפרה לי את הסיפור ואני יצאתי בריצה לטיילת לכיוון יפו לחפש אבא ובנו שמצאו את פרנסתם בקסדתי,

חזרתי ומאומה בידי, הרהרתי שאולי טוב שלא מצאתי אותם "אתה מבין" אמרתי לאופנוע, מה היה קורה לו הייתי תופס אותם ?. אולי הקסדה שלי היא ארוחת הערב שלהם?"   האופנוע הביט בי ואמר:

" יפה שאתה מסתכל על חצי הכוס המלאה, אבל שים לב לסימנים כדי  שהיא לא תתרוקן לגמרי, ואולי גם תקשיב קצת לאמך ותתחיל לדאוג לארוחת הערב שלך"

"תראה את החיובי שבסימנים" אמרתי לאופנוע, ליביה עובדת במגזין מוטו ( מגזין של אופנועים), מיקה אחותה אשת יחסי ציבור מיומנת וידועה בתחומה, אני בדיוק זקוק לעזרה ולהכוונה בעניין הוצאת הספרונדיסק ותוהה מה הדרך הנכונה להוציא את החומרים לתקשורת, אמנם הגעתי לחוף כדי לאזן את הגוף והנשמה בקצב לטיני סוחף כשפתאום תפחה על כתפי ליביה אישה קטנה שאומרת לי  "נעים מאוד אני ליביה אתה אופנוען- אבל לא רק- אני מרגישה  שאתה משהו מיוחד-אפשר שתצטרף אליי ואל אחותי"? וכך הכרתי שתי חברות חדשות ל"מסע" שכנראה זומנו אל תוך החיים שלי בדיוק ברגע הנכון.

סיפרתי לאופנוע שליביה השאילה לי קסדה שלמה שסגרה לי את כל הפנים אבל הרגעתי אותו  שלא יחשוש שאולי הפכתי סנוב, פשוט קסדה סגורה זה אפילו בטיחותי יותר.

נראה היה לי שהאופנוע קיבל את הסבריי או שפשוט עייף ממני, עליתי עליו,הנעתי, הבטתי בדרך, ממולי צומת כפר הרוא"ה, "תראה איפה עצרנו לשוחח אמרתי לאופנוע, הרוא"ה  הינו בעצם ( רבי אברהם יצחק הכהן-קוק) שעל שמו הצומת והכפר שמולנו, "תהיה קשוב לסימנים" אמרתי לאופנוע "הרוא"ה כתב ש "הצדיקים הטהורים, אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".

"דיי להתפלסף איתי אני בסך הכול אופנוע" נאנח לי ידידי, "אתה אופנוע חברתי שכחת?" אמרתי לו " וזינקתי איתו אל תוך הכביש, חש את טפיחת האוויר שקוראת לי,

                                       "המשך בדרכך הפוך את  אמונתך לדרך".

 האופנוע גמע בקלילות את המרחק עד לגליל המערבי שם מלכי, אשר ושיר חיכו לי לארוחת צהריים, אם טרם ראיתם את המתכונים המדליקים שבאתר של מלכי,  אז אולי תוכלו רק לדמיין את בלוטות הטעם שלי מתענגות על  מרקמי מטעמיה של מלכי....אחחח איזה בונוס קולינארי קיבלתי כשיצאתי היום לדרכים.

בדרך אספנו את שלגייה  חברה של מלכי ומצטרפת חדשה ל"מסע" והגענו ליער לימן לעצרת למען החטופים, שם העמדתי את האופנוע בצל העצים,

ניגשתי לערמת האנשים ועמדתי בצד מתבונן פאסיבי בעצרת,מזדהה, מקשיב ולא מתכנן לקחת חלק פעיל מלבד ההזדהות בעצם הגעתי למקום ופרסום העצרת באתר שלי.

על הבמה מיקי גולדווסר שנונה, חדה כתער, חזקה כלביאה שלא תחסוך שום מאמץ ודרך לשמור על הגור שלה, מיקי מכוונת למנהיגים, לאוזלת היד, לרשלנות הפושעת שגורמת לאודי שלה להירקב אצל האויב,
 
 

הכאב מעניק למיקי הכריזמטית כוחות והיא מסיימת ב "אני זקוקה לכם תעזרו לי".

זמרת חיננית מבצעת שיר מרגש  שכתבה בעקבות פגישתה עם נועם שליט, הקהל מפרגן ברובו מורכב מחברי "דרך השטח" חבורת ג`יפים שעשתה את המסלול מיד מרדכי עד לעצרת בצפון כדי להזדהות עם החיילים החטופים.

על הבמה נואם אורי כהן נציג "דרך השטח" דיברתי איתו מספר פעמים בטלפון ואף עודדתי תמכתי וחיזקתי אותו ואת חבריו, העצרת מסתיימת וכולנו נעמדים לשירת התקווה....לאחר מכן התפזרו האנשים למנגלים ביער והתגודדויות של תומכים ופעילים חברתיים.

ניגשתי ולחצתי ידיים לנועם ואביבה שליט "תהיו חזקים " ברכתי אותם, " אייל רגב  אל תעלם לי " אמרתי לאח של אלדד, לחצתי את ידו הענקתי לו את הספרונדיסק וכמובן...ניגשתי לחבק את מיקי גולדווסר, "איפה אתה ? איפה השיר  המדהים שלך? למה הוא לא כאן על הבמה? עכשיו אתה עולה לשיר אותו!" הפציצה אותי מיקי באנרגיות המתפרצות שלה, אני מביט בה, הקהל כבר הלך והתפזר, אבל אני חושב לעצמי מה העניין? אפילו רק בשביל מיקי זה שווה, אני הולך לאופנוע, מביא את הגיטרה , נותן את הדיסק עם השיר לאחראי על מערכת ההגברה, אומר לו להמתין עם השיר, עולה לבמה ומתחיל לפרוט כשעוזר הסאונד מכוון לי את המיקרופון לגיטרה ולפה, אני לא אחד שיעשה כיווני סאונד ואחת שניים ניסיון על הקהל ולכן במקום זה אני מזמזם ומסמן לסאונד מן לכוון תוך כדי....מבלי להרגיש יוצא לי

 " כשתבוא ביום מן הימים ימים שנחתמים בקצה תפילה, כשתבוא נגיש לך פרחים, פרחים שנפתחים ללא מילה", ידיי פורטות על הגיטרה ואני שומע את קולי מתגלגל ביער וחודר לליבות האנשים, לפתע לאט לאט החלו לחזור  כול  האנשים שהתפזרו התמקמו על הכיסאות מול הבמה והאזינו בשקט, " ואם תהיה עייף ואם בעצב תתעטף נשיר לך נשיר בשקט ונחכה ונלטף עד שתצטרף"

כל הקהל שר איתי " ואז נשיר ברון נשיר ברון נשיר ברון......אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול דבר נפלא  אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה" ואני מסיים את כיוון המיקרופון המאולתר  ב " הלוואי ומענן תרד עלינו קשת, הלוואי ולעולם הזה יש תקנה".... וכך באופן ספונטאני אני מערבב את השירים מכוון את הסאונד, הקהל לא מרגיש שמעולם לא שרתי את השירים האלה,

 בענייני הלב אין חוקים...כשסיימתי את הכיוון שמעתי מחיאות כפיים מכל עבר ואני פשוט התענגתי מתחושת הריגוש ועשיית טוב לאנשים.

הקהל לא האמין כשסיפרתי לו שבעצם רק כיוונתי את הסאונד ואז הצגתי את עצמי,  סיפרתי על ה"מסע" שלי ולמה אני בדרכים, הסברתי להם  שהשיר על החטופים בקרוב יהיה ברדיו, כשתוך כדי סימנתי לסאונד מן להריץ את השיר התענגתי על החצוצרה המלנכולית  של טושקו שפותחת את השיר..." בזמן שחייל שוב נחטף על הגבול בזמן שתינוק לא נרדם במקלט"....מיקי וקרנית יושבות למולי בעיניים קרועות, ואני מוציא ממבוכי נשמתי " ותפילה יחידה מעומק הלב מאימו של חייל ואביו האוהב מצפים בבטחה שמשבר יעבור שבנם החייל הביתה יחזור" אני מרגיש את הקהל, את  ההתרגשות  וההנאה שלו  אני הופך לאנרגיה שמחזקת את דרכי ה"מסע" שלי

"גם את זה נעבור ביחד עוד ישב הוא איתנו ביחד שוב נצחק ונחייך רק את זאת נבקש שישב הוא איתנו ביחד"

סיימתי לקול פרגון גדול של הקהל שעטף אותי  באהבה וכשירדתי מהבמה מיקי קפצה ראשונה לחבק ולנשק, כל האנשים, לחצו ידיים, לקחו סטיקרים וכרטיסי ביקור, ניגש אלי נציג הסוכנות היהודית בארצות הברית והביע עניין שאופיע בפני הקהילות היהודית ומשלחות שמגיעות מחו"ל כמובן שהבעתי שמחה רבה.... זה יעזור לי לשמן את גלגלי ה"מסע" הרהרתי בחיוך שוב פעם שאלת ה"מי",

 "מי נהנה יותר הנותן או המקבל" באתי לתרום ולעודד ויצאתי נשכר ומעודד....

הרגשתי איך כל הדרכים נאספות אליי "מסע" ואיך האידיאולוגיה והפטריוטיות שבי מפנה מקום לאדם  הפשוט שבי שמביט על  עצמו לרגע מהצד, בוחן, סוקר, מערבב את הבינה,מתרגש מהחוכמה, נוגע בתבונה, ויוצק את כל התובנות  האלה אל תוך הלבה  הרותחת של תוגת המציאות הישראלית.

לא סתם אומרים  " שהמים הצלולים ביותר נמצאים במקומות העמוקים ביותר"

"שוב פוסע בשביל שאהבתי,שוב מחסיר מעצמי פעימה"

"ואותך שעמוק בלב מצאתי בדפיקות בין דממה לנשימה"

להתראות בדרכים

מגן דהרי

 

 

 

.  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מגן המקורי אלא אם צויין אחרת