11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

הטור השני שלי

(כתבתי אותו די מזמן, אבל בכל אופן החלטתי לשתף אתכם בו... הטור נכתב ב-21.6.2007)
 
לפני שבוע, ביום שישי בערב, העברתי פעולה בסניף בני עקיבא ביישוב שבו אבי גר (ההורים שלי גרושים). אני בעיקרון לא שייך לתנועת בני עקיבא, אלא לתנועת השומר הצעיר, אבל היות וגם הוזמנתי על-ידם לפעולות בשישי בערב והנושא של קירוב לבבות בעם מאוד חשוב לי החלטתי ללכת. חשבתי שזה דווקא יכול להיות מאוד מעניין – ללמוד על תנועה אחרת, שקצת שונה מהתנועה שלי.

העברתי להם פעולה שבה קראנו את הסיפור "טיפות" של אתגר קרת. למי שלא מכיר אני אספר את הסיפור בקצרה (פן אחד שלו): מישהי עוזבת את החבר שלה בטענה שהיא מרגישה בודדה, לכן היא מזמינה כדורים נגד בדידות.
דיברתי איתם בהתחלה על הנושא הזה של לקיחת כדורים עבור כל בעיה, שאלתי אותם אם זהו אכן הפתרון עבור הבעיות מהסוג הזה ובכלל. אני לא אכנס למה שהיה בדיון אבל אספר משהו מעניין שקרה לי ביום ראשון או שני שאחרי הפעולה (שקשור לזה כמובן) – בידיעות אחרונות פורסמה כתבה על כך שהומצא כדור נגד השמנה, ושהוא נמכר בהצלחה מרובה בארה"ב. עזבו אתכם לרגע מתופעות הלוואי שהכדור הזה עושה, אני טוען שלקיחת הכבוד הזה היא לא באמת תפתור את בעיית ההשמנה, לקיחת הכדור היא סוג של עצימת עיניים; כי אפשר לומר די בבטחון, שתופעת ההשמנה היא תוצאתה של חברת השפע, ואם לא נדע להתמודד עם מה שקרוי "חברת השפע" – לא באמת נפתור את בעיית ההשמנה.

באותו דיון, עלתה השאלה "אבל אם הכדור פותר, למה לא לקחת אותו?". בשביל לענות על זה אני רוצה לספר משהו שקרה לי ביום שלישי האחרון: הגעתי לצבא בהרגשה מאוד לא טובה, הרגשתי רע (מבחינה פיזית). אחרי שעה-שעתיים אמרתי למפקד שלי שאני לא יכול יותר ושאני רוצה ללכת לרופא (בעיקרון אני חייל מתנדב, כלומר, אני יכול ללכת לרופא אזרחי). הוא ענה לי שאני אלך לראות חובש ורק אם החובש ימליץ לי ללכת לרופא אזי הוא יתן לי ללכת. החובש אמר שככל הנראה התייבשתי ושאני צריך לשתות הרבה. סיימתי את הבקבוק מים שהיה לי ופתאום הרגשתי תחושה מאוד חזקה של בחילה, והיה ברור לי שהפעם אני הולך להקיא. יצאתי החוצה ואכן הקאתי. חובש אחר שהיה שם, שם לי אינפוזיה. כמובן שחזרתי הביתה תשוש מאוד. כל הזמן חשבתי אם לבקש אקמול או לקחת כדור אחר כלשהו. אבל אז נזכרתי במה שאני מאמין בו, שאם אני מרגיש רע, כואב לי הראש ויש לי בחילות, כנראה שהגוף מנסה לשדר לי משהו – שהוא מיובש, ולקיחת כדור היא רק התחמקות מהבעיה ואי פתרונה. אפילו שאני ארגיש למשך זמן לא טוב, עלי להתאזר בסבלנות ולעשות מה שצריך עד שזה יעבור. (חשוב לי לציין: ברור שמדי פעם אני לוקח כדורים, אבל אני משתדל כמה שפחות).

עכשיו אני נמצא בבית, נח קצת מאותו יום טראומתי. די עצוב לי שהגעתי למצב כזה שאני צריך לשתות וקשה לי לבלוע את המים (זה עושה בחילה).
אם יש דבר אחד טוב בכל זה, זה שזה מלמד אותי קצת לקח. מעכשיו אני אקפיד לשתות יותר, וגם אם אני ארגיש קצת עייפות, אני אדע שיכול להיות שמדובר בהתייבשות ולכן אני אצטרך לשתות. (קיבלתי פעם אימייל שהסביר שרוב האנשים לא תמיד מבדילים בין עייפות להתייבשות, כי לפעמים עייפות היא סימן להתייבשות).

ודבר אחרון, אני כותב את הטור הזה היום, יום חמישי ה-21 ביוני. מחר יום שישי ה-22, אני אחגוג 21. זה קצת מוזר לי להגיע לגיל הזה, לא יודע למה. אני רק חושב על איך הייתי לפני שנתיים או שלוש, באיזה מקום אני הייתי (אם מדובר בבית הספר או בשנת שרות), באיזו סביבה, ואיפה אני היום (אני הכרתי אנשים שונים, ואפשר לומר שהסביבה שלי די השתנתה).
שנה הבאה אני אהיה בן 22. גיל שהוא קצת מפחיד....
 
מקווה שנהניתם!
נתאי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת