00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג המסעות של דני ביפן

על נהרות, בשר צלוי וטירות מימי הביניים- טיול בנגויה ומרכז הונשו

הי לכולם,

 

 

את התמונות תמצאו כרגיל באתר: http://s175.photobucket.com/albums/w146/dannyorbach/

 

 

להלן, הסבר על המקומות שהייתי בהם ועל התמונות. מי מבינכם שלמדו בחוג למזרח אסיה (וזוכרים עדיין את "מבוא ליפן"), אתם מוזמנים לרפרף על חלק מההסברים שהיינו צריכים לשפוך במבחנים במשך שלוש שנים...

 

נאגויה:

 

עיר נמל גדולה במרכז האי המרכזי של יפן, הונשו, ואחת הערים התעשייתיות והמסחריות החשובות במדינה. העיר הופצצה כדבעי במהלך מלחמת העולם השנייה ודי שוטחה, אבל חלק מהאתרים העתיקים שלה שוחזרו. האטרקציה מספר 1 בנגויה היא בלי ספק הטירה המשוחזרת, שהיא לדעתי אחת היפות ביפן. הטירה הוקמה על ידי המאחד של יפן, השליט הצבאי (שוגון) הראשון טוקוגאווה איאסו במאה ה-17. בתוך הטירה יש מוזיאון מקסים שמוקדש לתולדות הסמוראים של האזור, ובמיוחד שלושת המאחדים של יפן, טוקוגאווה איאסו ושני קודמיו, שסללו את דרכו לאיחוד המדינה, אודה נובונגה וטויוטומי הידיושי (האחרון- איכר וחייל פשוט שהצליח להשתלט על המדינה כולה בכוחות עצמו). מעניין שטוקוגאווה הכריח את האצילים הפיאודליים, הדאימיו, לבנות את הטירה בכוחות עצמם (!), ובצילומים תראו שחזור שלהם סוחבים אבנים. כל אציל, דרך אגב, חרט את שמו באבן- כדי שידעו שהיא שלו ולא של אציל אחר...  בצילומים תראו גם מוזיאון קטן שמוקדש לתיאטרון הנוֹ המסורתי (מחזות איטיים, מינימליסטיים, השחקנים עוטים מסיכות, בדרך כלל העלילות נסובות על סיפורי רוחות. המטרה של התנועות האיטיות של השחקנים היא להגשים אידיאל של יופי מסתורי, שרב בו הנסתר על הגלוי. ביפנית- יוּגֶן).

 

בנגויה נמצא גם מקדש אצוּטָה, אחד ממקדשי השינטו החשובים ביפן. למשפחה הקיסרית היפנית יש שלושה אוצרות, שלפי המסורת הוענקו לאבי השושלת בידי אלת השמש: החרב, האבן היקרה והראי. אחד מהאוצרות, החרב, נמצא לפי המסופר במקדש אצוטה- אף שרק לבני המשפחה הקיסרית ולכוהנים ספורים מותר לראות אותו. לכן, המקדש הוא אחד המפורסמים והפופולריים במדינה כולה.

 

יתר האטרקציות (מלבד אזור הבילויים והקניות של העיר, סָקַאֶה), נמצאים בעיקר בנמל: ספינת המחקר פוג`י, שנשלחה על ידי הממשלה היפנית לאנטארטיקה בשנות השישים, ואקוואריום ענק עם יצורים ימיים מכל העולם- אחד היפים והמעניינים שראיתי. הדבר היחיד שהעיב על השמחה היו מופעי הדולפינים המבישים... בנמל של נאגויה, דרך אגב, מצאתי דוכן שווארמה (!) שהופעל בידי מהגר מצרי שזה מקרוב הגיע. היתה לי שיחה די מעניינת איתו על המצב במזרח התיכון, אבל הבעיה שהוא לא ידע ממש יפנית או אנגלית, אז הייתי חייב לגמגם בערבית. נו טוב, גם זו היתה חווייה...

 

אִינוּיַאמָה:

 

עיירה כפרית שנמצאת חצי שעה נסיעה מנאגויה, ולדעתי היא המקום המעניין והמקסים ביותר באזור, ובלא ספק אחת העיירות היפות ביפן. אינויאמה, לדעתי, היא דוגמא אידיאלית לפיתוח תיירותי נבון. העיירה מתגאה בטירה עתיקה ויפיפייה, אחת היחידות שלא הוחרבו במלחמת העולם השנייה- ונשמרו כמעט במלואן לאחר שחזור קליל. הטירה נבנתה במאה השש עשרה, והיא דוגמא מרהיבה לאדריכלות היפנית של תקופת מורומאצ`י. הטירה נמצאת על גדות נהר הקיסו הרחב והתכול, שתיירים גרמנים וגיאוגרפים יפניים כינו אותו "הריין היפני". ואכן, כל מי שהיה באינויאמה, וגם בעמק הריין בגרמניה, יודע שהכינוי מוצדק. הריין ונהר הקיסו דומים להפליא, גם ביופיים, ברוחבם, בגשרים שעליהם, בכפרים הציוריים שנמצאים על גדותיהם, בטירות, ביערות המקיפים אותם... מאד אהבתי את הנהר הזה, כך שתראו אותו לא מעט בצילומים.  ליד הטירה יש מוזיאון קטן של בובות מכניות של דמויות יפניות מסורתיות, שנעשה בהם שימוש בפסטיבלים השונים באזור. חוץ מזה, יש גם גן יפני קטן ויפה. אחיו של אודה נובונגה (המאחד הראשון של יפן ודיקטטור אכזרי בפני עצמו), אומן תה שהפך לנוצרי בסתר (שמו המחתרתי היה `חואן`), גר שם בסוף ימיו ועסק בהגות ומדיטציה. בגן ישנו גם בית תה עתיק, שנחשב לאוצר לאומי, וכלי נגינה מוזר- מים שמטפטפים לתוך קערה קטנה שמעלה הד ויוצרת מוזיקה...

 

באינויאמה אינספור אטרקציות אחרות, שיכולות למלא בקלות מספר ימים. הרשויות, למשל, אספו עשרות רבות של בניינים מתקופת מייג`י, והרכיבו אותם מחדש על אחד ההרים שליד אינויאמה. תקופת מייג`י, למי שלא מכיר, היא תקופת ההתחדשות של יפן במאה ה-19. יפן נפתחה למערב לראשונה, והתחילה אופנה מטורפת של חיקוי של כל דבר מערבי. לכן, הבנייה במייג`י היא שילוב מעניין של סגנון ניאו-קלאסי קיצ`י מערבי, וסגנון יפני מסורתי. ב"מייג`י מוּרָה" (כפר מייג`י) יש בניינים אמיתיים שהורכבו מחדש, כמו ביתו של קצב, בית הממשל של מחוז מיאֶה, אולם נשפים, אחוזתו של ראש הממשלה הנסיך סאיונג`י, ובית יפני מסורתי שגרו בו שני הסופרים הגדולים של התקופה, נָצוּמֶה סוֹסֶקִי ומוֹרִי אוֹגַאי. בבית הזה כתב נצומה את סיפורו המפורסם "אני חתול", אוטוביוגרפיה משעשעת של חתול בית מפונק וסקרן מתקופת מייג`י, המהווה סטירה על החברה המנופחת של תקופתו, המחקה בהתלהבות ובעיוורון כל דבר מערבי. בתוך הבית יש הקלטה דרמטית, של שחקן המקריא קטעים מ"אני חתול", בליווי אפקטים קוליים של מיאו...

 

יש באינויאמה, כמובן, מקדשים רבים. המיוחדים והמעניינים שבהם הם שני מקדשים מרוחקים, המוקדשים לזוג איזנאמי ואיזנאגי, בוראי העולם במיתולוגיה היפנית. הזווגותם של איזנאמי ואיזנאגי יצרה חלק גדול מהאלים האחרים. לאחר שאיזנאמי מתה (היא נשרפה כשילדה את אל האש) ניסה איזאנאגי לחפשה בשאול, אך מכיוון שראה אותה כגוויה רקובה היא זעמה עליו וניסתה להרוג אותו. איזאנגי ברח מהשאול, ונטהר בנהר מטומאת המוות. בעקבות הרחצה, נולדו ממנו שאר האלים. המקדשים הללו מעניינים במיוחד, מכיוון שמקדשי שינטו מוקדשים בדרך כלל לאלים ה"צעירים" יותר, כמו אלת השמש או אלים קטנים יותר, שנולדו מאיזנאמי ואיזנאגי, אבל לא לדור האלים הקדום יותר. כפי שאפשר לדמיין, המקדשים מלאים בסמלים פאליים, במיוחד המקדש של איזאנגי. מקדש איזנאמי, אלת הפיריון הקדומה, ידוע במיוחד כמקום עלייה לרגל לנשים מכל יפן.

 

ואם זה לא מספיק, יש באזור כפרי שליד הנהר גם פארק שלם המוקדש למומו טארו, הילד שנולד מאפרסק וניצח שדים, אחד מהגיבורים האהובים ביותר באגדות העם היפניות. ליד הפארק יש מקדש שינטו קטן, עם פסל של מומו טארו נולד מתוך האפרסק. במקדש הזה, כמו שאתם יכולים לדמיין, סוגדים למומו טארו עצמו שמקבל פולחן של אל... זהו רק מבחר קטן מהאטרקציות האינסופיות באינויאמה. לי יצא להיות גם במוזיאון ממתקים, שנבנה כמו טירת אגדות אירופית, שם קיבלתי קורס מזורז באפיית עוגיות...

 

יָאוֹצוּ

 

התחנה האחרונה שלי בטיול היתה הכפר יאוצו, שם ביקרתי חבר ישראלי ששירת איתי באותו בסיס צבאי, והיה פעם סטודנט באוניברסיטת טוקיו. למקום הזה יש נקודה יהודית מאד חזקה. זהו כפר הולדתו של סוּגיהארה צִ`יאוּנֶה (סֶנְפּוֹ), דיפלומט יפני שהציל מאות ואולי אלפי יהודים בתקופת השואה. סוגיהארה היה קונסול יפני בליטא, ולמעשה היה מרגל שתפקידו היה לעקוב אחרי תנועת הכוחות הסובייטים שלו באזור. הרוסית השוטפת שלו, כמו גם המאהבת הרוסיה שהחזיק, עזרו לו מאד בעבודה הזאת. ב-1941, ממש לפני פלישת גרמניה לליטא ולברית המועצות, הידפקו עשרות יהודים על דלתות הקונסוליה וביקשו ויזות מעבר ביפן, כדי להציל את עצמם ואת משפחותיהם. סוגיהארה קיבל הוראה מפורשת ממשרד החוץ היפני שלא להנפיק את הויזות, אך בכל זאת הפר את ההוראות. הוא התחיל בטירוף של הנפקת ויזות, כאשר בכל יום הנפיק מאתיים ויזות. גם כאשר נצטווה לעזוב את ליטא, המשיך להנפיק ויזות בתחנת הרכבת. לאחר מכן, נתן את החותמת שלו לקציני מודיעין של המחתרת הפולנית, שהמשיכו להנפיק ויזות יפניות ליהודים. משרד החוץ היפני לא הפריע להנפקת הויזות, למרות ההתנגדות הרשמית. אבל לאחר המלחמה, התנקמו פקידים בסוגיהארה ופיטרו אותו בטוענה של קיצוצים. ב-1985 הוכר סוגיהארה על ידי יד-ושם כחסיד אומות העולם. סוגיה מעניינת היא, דרך אגב, המריבה בין אשתו של סוגיהארה, יוקיקו, לבין הביוגרף הישראלי שלו, שהזכיר בביוגרפיה גם את המאהבת הרוסיה...

 

ביאוצו יש מוזיאון המוקדש לסוגיהארה, עם אנדרטה על "גבעת האנושיות". על הגבעה שלושה פעמונים המצלצלים בצלילים שונים, ומסמלים את שלושת מעלותיו של סוגיהארה: אומץ, נדיבות ואהבת אדם. מעניין שבסרט המוצג במוזיאון (כולל גירסה בעברית), מדגישים את הקשר של סוגיהארה לכפר הולדתו, אף שבמציאות ניסה לברוח מהשיעמום הכפרי כל עוד נפשו בו...

 

הכפר יאוצו מוקף בנהרות, יערות עבותים ללא שבילים ושוקקים חיי בר, נחשים ודובים, מפלים, נהרות צלולים ואגמים. הוא מפורסם לא רק בגלל סוגיהארה, אלא בגלל סיפור נוסף. גדול הסמוראים בכל הזמנים, מיאמוטו מוסאשי, מחבר "ספר חמש הטבעות" על הפילוסופיה והאסטרטגיה של הסמוראי, שהה במקדש הכפר זמן רב, ואפילו התבודד ליד המפלים באזור. בצילומים תראו גם את התמונות של אתרי הטבע האלו.

 

החבר שהייתי אצלו, יבגני, עובד במועצה האזורית של יאוצו כאחראי על קשרי חוץ, ומדריך לקבוצות ישראליות ודוברות אנגלית במוזיאון סוגיהארה. הוא סיפר לי לא מעט על השיעמום הכפרי באזור, ועל המרובעות של אנשי העירייה, שלא עובדים בכלל, אבל לא מוכנים שתהיה מחוץ למשרד אפילו למשך שעה. חוץ מזה, השחיתויות שם... חבל על הזמן. כמה פוליטיקאים ישראלים היו יכולים ללמוד מהם.

 

פינת האוכל:

 

בנגויה אכלתי מטעם יפני, שאני ממליץ עליו בכל לב. מדובר לא רק באוכל, אלא בחוויה תרבותית של ממש. אני לא יודע אם אפשר להשיג סוקיאקי בישראל, אבל אם כן- תרוצו.

 

הסוקיאקי הומצא בידי סטודנטים באוניברסיטת טוקיו במאה ה-19. מדובר בחתיכות בשר, עוף או בקר, שבושלו על אש גדולה ונטבלו בחלמון ביצה עם תבלינים. היום, ארוחת סוקיאקי עולה 18 דולר ומעלה, והיא מכילה את הסוקיאקי עצמם והרבה תבשילים צדדיים- כמו מרק מיסו, אורז, חתיכות טונה קרה ומתובלת, וקינוח של אטריות בדבשה. את הסוקיאקי אתם מקבלים לשולחן לא מבושלים, ביחד עם קדירה ואש ענקית. אתם מבשלים את הסוקיאקי בעצמיכם בתוך הקדירה, ולאחר שהם מתבשלים (זה לוקח בדרך כלל שתי דקות עד שלוש לחתיכה), טובלים אותם בחלמון הביצה ואוכלים אותם. חוויה שלא כדאי לפספס.

 

 

זהו לבינתיים. תיהנו מהתמונות.

 

שלכם,

 

דני

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קוכולין אלא אם צויין אחרת