22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

רטטוי

רק בשבוע שעבר מתחתי כאן ביקורת על אולפני דיסני ועל הסרטים ה"חמודים" שלהם שגדושים במסרים דכאניים, והנה צפיתי אתמול בסרט "חמוד" שלהם, שמוצפנים בו דווקא מסרים הומניסטיים, על גבול החתרנות. "רטטוי" מספר את סיפורו של עכברוש ושמו רמי (ריש סגולה) שבליבו מפעמת נפש של אמן, והוא לא מוצא את מקומו בשבט העכברושים אליו הוא שייך. בשביל כל העכברושים המזון הוא אמצעי להישאר בחיים, ובשביל רמי המזון הוא דבר שמפעים את הנפש ומעלה את הרוח למחוזות נשגבים. רמי חונן בכישרון של שף צמרת, והכישרון הזה מחפש דרכים להתבטא.

הגורל מפריד אותו מהמשפחה ומהשבט וקולע אותו למטבח במסעדת צמרת, שהייתה שייכת לשף גוסטו – שף שרמי מעריץ ומתייחס אליו כמקור השראה. מכאן ואילך זורם הסרט בשני ערוצים. ערוץ אחד מלווה עלייתו של רמי לגדולה במטבח ומערכת היחסים שלו עם לינגויני, נער המטבח שמשמש לו כידיים וכפרצוף. ערוץ שני מלווה את הקשר שלו עם שבט העכברושים שקורא לו "לחזור אל הטבע". במיוחד עם אביו, המשנן באזניו כי עכברושים הם עכברושים וכי מבני אדם יש לצפות רק לצרות.

והנה מסר חתרני "אנטי-דיסני": בסיכומו של דבר, מסתבר כי בוויכוח בין האב לבן, דווקא הבן צדק. זאת ועוד: האב הוא זה שמשתנה (שלא לומר "מתבגר") ולומד כי שיתוף פעולה בין עכברושים ובני אדם דווקא ייתכן, על אף הדעות הקדומות והאיבה המושרשת. התהליך הזה מגיע לשיאו בסצנה, שבעיניי הייתה הכי מצחיקה בסרט: המבקר המרושע אגו טועם מן הרטטוי של רמי וחווה פלאשבק לילדותו המופזת בשמש ולרטטוי שאימו הייתה מכינה לו. כמובן, הפלאשבק מחולל בו שינוי עמוק, הוא הופך לאדם טוב ו"מציל את המצב". מה שמצחיק פה הוא הפארודיה על קלישאה קולנועית שדופה ושימוש בקלישאה הזו בסרט מצוייר לילדים שגיבורו הוא עכברוש. זה לא מצחיק כמו עוגת קצפת בפרצוף, זה מצחיק כמו לשמוע פעוט אומר משפט ששמע מפי מבוגרים, בלי שהוא מבין את משמעותו.

עוד בדיחה שאהבתי, בדיחה ויזואלית בעיקר, היא הסצנה שבה רמי לומד להפעיל את לינגויני כמריונטה באמצעות משיכה בתלתליו (ומה שחשוב באותה מידה, לינגויני לסמוך על רמי ועל מנהיגותו). הסרט כולל גם את כל הסצנות ששום סרט הוליוודי לא שלם בלעדיהן (סצינת מרדף, סצינת נשיקה וכיו"ב), אבל מה שנפלא בקשר אליו הוא שהוא כולל גם הרבה סצנות מיוחדות, סצנות שבנויות על מה שאנחנו יודעים על בישול עילי ועל מה שאנחנו יודעים על עכברושים. זה מה שמבדיל בין יצירת אמנות קולנועית לבין מוצר בידורי ירוד, ירוד כמו סדרת המוצרים הקפואים שהסו-שף הרשע שואף להפיק תוך שימוש בשמו ובדמותו של גוסטו המנוח.

מובן, שאפשר לבוא ולומר, מה הסיפור שלך, זה סרט fun, מה אתה חופר ומחפש בו משמעויות, אל תהיה כבד, תיהנה וזהו. אבל, אני חושב שאין סרט שאין בו משמעויות, והרבה פעמים המשמעויות האלה הורסות את הפאן (ובמינונים גבוהים, גם את הילד).  כשהמשמעויות האלה מועברות בדרך מרתקת, מקורית ומצחיקה, אפשר להנות מזה ושווה לציין את זה ולהמליץ על זה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת