00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מאבד מידע

ים - יבשה

"העולם האכזר" והבלוגיה

15/11/2007
 
"העולם האכזר" והבלוגיה

את הרשומה הזו כתבתי דיי מזמן והחלטתי לגנוז אותה כי לא חשבתי שהיא מספיק שלמה. החלטתי לחזור אלייה ולהשלימה בעקבות הרשומה "נמאס כבר לשמוע חדשות מדכאות" של הבלוגרית PaDFOOt. ההרגשה שהיא תיארה שם באופן חופשי חוזרת אצל כל אחד מאיתנו בשלבי היום היום. היא לא תמיד הגיונית ומתאימה למה שקורה אצלנו בחיים האישיים אבל אנחנו לא מצליחים להדחיק אותה.


"מה זה קרה לי? טוב לי או רע לי?"
מה איתי- אריק איינשטיין וג`וזי כץ

קחו לעצמכם יום אחד אקראי, וביום הזה תפתחו את העמוד הראשי של הבלוגיה, תעברו על הפוסטים המופיעים ורוב הסיכויים שתגלו דבר מעניין: כמעט כולם הם על דברים שליליים. אחר כך תפתחו את Ynet, nrg או איזה אתר חדשות שעולה לכם ותראו שגם שם המצב לא יותר טוב.
עכשיו תשאלו מה זה שלילי? שלילי זה תלונות על בירוקרטיה, ביקורת על הצבא, אלימות, שברון לב ואהבה נכזבת, גילויי שנאה וגזענות וסיפורי אנטי-X. למה ללכת רחוק? תסתכלו על החלק הימני של המסך שבו אתם צופים ותראו את הרשומות שפרסמתי "המכות הכי גדולות", "טיפוסים מסוכנים...", "מכתב לבן של השכן", "על הבזיון" ועוד ועוד. בקיצור גם אני חלק מזה.
 
חלק ממה בדיוק אתם שואלים? מההרגשה הכללית שיש הרבה רע ושלילי בעולם והבלוגיה כמדגם מייצג לא נופלת רחוק. ברשומה הבאה אני אנסה להסביר קצת למה זה קורה? האם זה המציאות או רק מה שמראים לנו? מה חלקה של התקשורת? והאם יש משהו לעשות נגד זה? תהיו אופטימיים (מה כבר יקרה?).
 
"כל כך קר, קר שם בחוץ! כדאי שתדעי שהחיים זה לא קיבוץ"
 קר שם בחוץ - רמי קליינשטיין
 
בשנות ה-70 פירסמו שני חוקרי תקשורת המונים, ג. גרבנר ול. גרוס את ספרם "לחיות עם הטלוויזיה - פרופיל האלימות", בספר תיארו השניים את מחקרם בנושא השפעות הטלוויזיה ודנו בעיקר בהשפעות שלה על אלימות. במחקרם ארוך הטווח, הם בדקו את שידורי הטלוויזיה והשוו את מספר מקרי האלימות על המרקע ביחס למספר מקרי האלימות במציאות, לאחר מכן בדקו מדגמית את צופי הטלוויזיה ותשאלו אותם לגבי כמה מקרי אלימות הם חושבים שמתרחשים. אם את חושבים שמספר מקרי האלימות בטלוויזיה גדול בהרבה - צדקתם!
 
ע"פ מחקר זה הם ניסחו את "השערת העולם האכזר" - השערה זו טוענת שבשל ההצגה המוגזמת של אלימות על המרקע וצפייה מרובה, הצופים יגבירו את חרדתם ואת התחושה שיש עולם אלים ומסוכן בחוץ. דבר זה יכול לגרום לשינויי התנהגות קיצוניים וכן לפתח חרדות, התנהגות אנטי חברתית ואף (באופן אירוני) לייצר התנהגות אלימה. כך הנבואה הטלוויזיונית מגשימה את עצמה במציאות היומ-יומית.
 
מחקר זה הוא בסיס חזק לתיאוריה הטוענת שהציבור ותפיסת המציאות שלו, מושפעים ביחס ישיר לחשיפה לתקשורת. תשלבו את זה עם כמות המידע הזורם בטלוויזיה, רדיו, עיתונים ואינטרנט בשילוב עם הנגישות הגוברת ותקבלו השפעה לא מבוטלת.
 
"אז במצב הנוכחי, שלא הכל הכי הכי"
 שיר הפתיחה של ניקוי ראש - טוביה צפיר
 
בסדר. אז התקשורת מספקת לנו תמונה של עולם רע, אלים ומסוכן, הרבה יותר ממה שיש במציאות וזה משפיע עלינו. נשאלת השאלה: למה רק רע?
למה לא כותבים על הדברים הטובים שכן מתרחשים? למה משדר החדשות לא נפתח בידיעה טובה על משפחה שמגדלת את ילדיה למופת אלא נפתח בידיעה מזעזעת על הורים מכים? למה אין ידיעה על מעשה טוב או הצלחה אלא על הכשלונות? האם לא קורה שום דבר טוב ששווה לדווח עליו?
 
התשובה נראית פשוטה: "ברור שיש דברים טובים!" - אבל היא קצת יותר מסובכת. אני אציג כאן כמה סיבות אפשריות חלקן רלוונטיות לכל אמצעי התקשרות וחלקן לא. חשוב לציין שהן אינן מופיעות כאן על-פי סדר חשיבות או קריטריון כזה או אחר וכמובן שאילו אינן כל הסיבות אבל לטעמי הן העיקריות.
 
סיבה ראשונה - קל לראות את זה. כן, פשוט כי זה קל יותר להצביע על משהו רע. אם קורא משהו רע זה מעורב ביותר גורמים, יש לו יותר השפעות על יותר גורמים ויש לו גם יותר תהודה ציבורית, כל אלה עושים לרוע יופי של קידום.
 
סיבה שנייה - יותר קל לספר את זה. פה נכנס משהו קצת יותר מסובך. למקרים רעים לרוב יש מבנה נארטיבי פשוט וברור: התחלה, אמצע וסוף. בעוד שסיפור טוב הוא מתמשך, עוצמתו נמוכה יותר והוא אינו ברור כל כך. קחו את זה ככה: קל לכם יותר לתאר או לספר על משהו רע ופגום מאשר על משהו טוב - הרע נכנס בצורה מושלמת לתבנית עריכה ברורה.
 

סיבה שלישית - רע לאחד, רע לכולם. רוב הזמן כשטוב לאחד אז לא תמיד זה אומר שטוב לכולם (לדוגמא זכייה בלוטו). זה בגלל שההגדרה של "משהו טוב" משתנה מאדם לאדם והיא הרבה יותר גמישה ואישית מההגדרה של "משהו רע". באופן עקיף, כשמשהו רע קורה לאחר, החרדה שלנו מתחילה לפעול - חרדה זה רע.
 
סיבה רביעית - תפקיד ותפקוד. כל תלמיד חטיבת ביניים מכיר את המשפט "התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה" (כך לפחות אני מקווה). מוסד התקשורת הוא מוסד חיוני ביותר במדינה דמוקרטית משום שהוא המוסד שיש לו יכולת להבליט בצורה רחבה את הביקורת על מוסדות אחרים במדינה (שלטון, משפט וכו`) וזה בדיוק מה שהתקשורת עושה - מפנה אצבע ומבליטה את הבעיות.
 
* בקליפ Kanye West - Good Morning
 
 ומה בבלוגיה?
 
הבלוגיה (או כל בלוגוספירה אחרת) באופיה ה"אישי" וכחלק בלתי נפרד מרשת האינטרנט, גם היא לוקחת לעצמה מעין תפקוד תקשורתי. זהו כמובן אינו התפקוד התקשורתי הקלאסי, אלא אחד כזה שמעורבב עם הרבה צדדים אישיים, אינו פועל כחלק ממערכת הומוגנית והוא (כמעט) נטול קודים מוסכמים של אתיקה ומוסר. ההבדל העיקרי והמשמעותי ביותר הוא שהבלוגיה נשענת חזק על צורות תקשורת אחרות והיא (כמעט) לא מייצרת ידיעות. כלומר היא מתפקדת כריכוז מסוים של כלי התקשורת האחרים דרך עיני הכותבים.
 
עכשיו תחשבו רק לרגע על הבלוגר הממוצע: בערך בן 17-25, יש לו ידע לא רע במחשבים והוא מחובר לתקשורת באופן רב מהממוצע (יש לו עוד מאפיינים אבל הם לא רלוונטיים לדיון). מה זה אומר עליו ואיך זה קשור לדיון? ניתן להגיד שאת רוב ראיית העולם שלו הוא שואב מהתקשורת (לא משהו מעליב בהכרח אחרי הכל יש 120 ח"כים שעושים את זה - טוב נו, לא דוגמא טובה...). עכשיו נפתח מהדורת חדשות ממוצעת: חיסול בעזה, טילים על שדרות, ילדים נהרגים, אלימות בספורט, תאונות, שביתות, הוריקן בחו"ל, מלחמה מחכה מעבר לפינה - מפחיד לא?
פלא שיותר מחצי מהרשומות הם שליליות? ממש לא.
 
הדרך לשיפור מצב הרוח או התפיסה עוברת דרך שני מוקדים, האחד הוא הורדת מפלס האלימות בחברה וכן את ייצוגה בתקשורת - דבר אשר לנו בתור פרטים קטנים בחברה אין יכולת גדולה לעשות מלבד ההשפעה על סביבתנו. השני הוא בקריאה וצפייה יותר ביקורתית של תכנים וטקסטים - דבר זה הוא בשליטתנו המלאה. עלינו לשים הפרדה מודעת בין תכנים אלימים לבין המציאות שנמצאת סביבנו וכמו כן להפריד בין הדברים שקורים באופן כללי מסביבנו לבין הדברים אשר יש להם השפעה עלינו, לא כל דבר רע שקורה מסביב בהכרח מהווה סיכון גם לנו. אין מדובר באסקפיזם אלא ביכולת לחשוב בהגיון ולהתרכז בעיקר.
 
לסיכום, הסקירה פה לא באה להגיד האם המצב טוב או רע, או האם זה המציאות או שזה רק מה שמאכלים אותנו? היא פשוט באה להגיד לכם דבר אחד: שום דבר הוא לא מובן מאליו - חישבו והפעילו קריאה ביקורתית!
(ולכותבים מבינכם גם כתיבה ביקורתית)
 
נ.ב. עכשיו תעשו בדיקה אצלכם - כמה פוסטים שליליים פרסמתם לאחרונה?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אה ידשע ראסטמן אלא אם צויין אחרת