00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

לילה במנזר

אישה עוזבת את הבית.

עוזבת בעל, ילדה וכלב.

הכלב שלה חולה מאד.היא פוחדת שהוא ימות,  במקום לטפל בו כמיטב יכולתה ולראות אותו נגמר לה מול העיניים היא עולה על המכונית ונוסעת למקום הכי שקט שהיא מצליחה לחשוב עליו, למנזר השתקניות בבית-ג`מאל.

אישה עוזבת את הבית.

משהו בחיים שלה השתבש לגמרי, והיא לא יודעת מה.

היא מותירה מאחוריה שעונים, יומן, מחשב וסלולרי, נוסעת למנזר, עירומה מחפציה.

מה היא רוצה, אולי להפסיק את המונולוג הקבוע שבראשה, זה שחווה דברים ומייד מתרגם אותם למילים כתובות, היא רוצה להתרחק מנכסיה המכבידים עליה כמו משקולות כבדות.

 

הנזירות מקבלות אותה בטבעיות גמורה, כאילו יצאה רק לרגע וחזרה.

היא נכנסת  לחדר קטן, עם מיטת יחיד, שולחן עץ כבד וגושני, מדפי במבוק ופינת תפילה עם איקונה של מריה הקדושה.
פתאום היא נתקפת דחף פרוע לכרוע ברך ולהתפלל, אבל היא לא מאמינה באלוהים. בשום אל. ואין לה מושג איך להתפלל.

היא מביטה החוצה דרך מסגרת החלון הקטן.

פיסת עץ אורן וריבוע קטן של שמיים.

 

"בעלי והילדה מחייכים מתוך תמונת המשפחה,

חיוכיהם ננעצים בתוך עורי, קרסים קטנים חייכניים".

.

היא מתפשטת, משתרעת על המיטה, מרוקנת. נושמת לאט, עוצמת עיניים . צלילי עוגב מפתים אותה לצאת מחדרה. היא יורדת לכנסייה, בדיוק בזמן לתפילת ערבית.

הנזירות רובן צעירות ונאספו מכל קצווי עולם: צרפת, בלגיה, הולנד, פולין, ליטא, תאילנד ועוד. הן לבושות שכמיות אפרפרות מבד גס, שערן מכוסה בשביס, לרגליהן סנדלי עור.

כולן דוברות צרפתית.

היא מקשיבה לזימרה הצלולה, פה ושם קולטת מילה בודדת שמעירה בה שבבי זכרונות.

  

je suis faire pour toi

 

חם ומחניק בכנסיה. אגלי זיעה נושרים מרקותיה. הצלילים המתוקים מעוררים בה געגועים.

 

O mon pere je suis ton file

 

ריח הקטורת עולה, ממיס את הקשרים בבטנה.

 

C`est toi Sengieur,qui es notre p`erre,  nous redempteur

 

לראשונה מזה חמש שנים היא בוכה. הצרפתית שלה חוזרת אליה, יחד עם  pie jesu  של פורה. היא נזכרת במוזיקה השמיימית, בקול הקריסטלי ששמעה בפעם הראשונה בפריז, באישה בלבן ששרה במטרו את קטע הסופראן מהרקוויאם של פורה.

היא הייתה מקשיבה לה שעות , מהופנטת מהקול שלה, שלא היה זקוק להגברה בחלל הרדיופוני של המטרו.

הצרפתיה נראתה כמו מלאך מורעב. כל פעם שרכבת עברה קולה לא נשמע ורק שפתיה האדומות  כמו נפתחו בצעקה על רקע עורה החיוור.

 

עכשיו היא כאן, מנסה לשחזר חמש שנים שהלכו לאיבוד, משועבדת לחיים של מישהו אחר,  משועבדת לבית, לחפצים שלא אומרים לה כלום. כבר לא שרה, לא מנגנת, לא שומעת יותר את pie jesu.

 

"אני הנחתי לדברים להישמט, ספינת-מטען בגיל שלושים

הממשיכה להיתלות בעקשנות בשמי ובכתובתי"

 

כל הלילה היא יושבת בכנסייה על ספסל עץ קשה. מנסה לראות דרך, תבנית,  מסלול שהשתבש. לא מוצאת. 
מחזור הירח, עונות השנה והחגים. טקסי מעבר משותפים.
כמו בשיר של זלדה, שלומה קשור 
בחוט אל שלומו.
תשוקה עדינה גואה ודועכת, קורים  של רגשות, דקיקים וחזקים כמו חוטי משי.

 

לפנות בוקר היא נרדמת, מתעוררת בחטף מקרני השמש המסתננות פנימה, יוצאת החוצה לחצר המינזר.
עצי אורן מסביב, גינת ירק מטופחת ועצי פרי,הגינה מחולקת לריבועים ישרים של תועלת, אין עשב שוטה אחד בפסטורליה הזו, כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו היה האדריכל השמיימי. אין אף  אבן שנחש יכול להתחבא תחתיה. אין פיתוי.

היא משתעשעת במחשבה להתנצר ולהישאר כאן לנצח, לוותר על הבלי העולם הזה, על תענוגות הבשר, לקיים את נדר השתיקה.

היא מחייכת לעצמה.

היא בחיים לא תצליח לוותר על תענוגות הבשר.

 

היא חוזרת הבייתה.

לבעל, לכלב ולילדה.

היא מרגישה שהדברים שעזבה כבר לא מגדירים אותה.

תחושה הכובד סרה ממנה.

היא תקנה את הדיסק של הרקוויאם של פורה.

היא תטפל בגינה הקטנה שלה.

היא תנסה להניח.

 

.

 
 
 
הציטוטים מתוך "צבעונים" של סילביה פלאת.
הצילום: ג`וליה מרגרט קאמרון.
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

106 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת