00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אופנוען בדרכים

הזמנת האופנוען ל...

הופעות,חוגי בית,שירי האופנוען בדרכים ושירים שכולם אוהבים 0543055033

מיקי גולדווסר-אמו של החייל החטוף אהוד -16/8/2007 ביקרתי בביתה והבאתי לה את הספרון והדיסק המוכן

 

"ישבתי עם בעלי במרפסת של סוויטה בעיר דרבן שבדרום אפריקה ,שנינו שרועים על כיסאות נוח עם כוס יין (דון פדרו) ביד והרגשנו על גג העולם, כלום לא חסר לנו ,שלושה בנים מקסימים ועוד בת מדהימה שקיבלנו במתנה(קרנית גולדווסר), אחרי ארבעה ימים נחטף אהוד בני ואת כל הרוגע הזה טלטלה סערה מטורפת ששינתה את מהלך חיינו"

 

אני יושב מול האישה הקטנה הזו ורואה את  הבערה ואת כל הכוח והעוצמה שהכאב והמאבק מייצר מתוכה,

לפני מספר שניות דפקתי בדלת,"הקדמת " אמרה לי מיקי שקיבלה את פני ובידיה כפפות פלסטיק "באמצע השטיפה כבר איתך" קוראת לעתלייה שתצטרף אלי, תוך מספר דקות מיקי מתקלחת, מעמיסה עלי חולצה של החטופים ,דגל סטיקרים, ממלאת את השולחן מגש כוסות שתייה ,פירות,עוגיות פינוקים....הופ....תעצרי!

"באתי אלייך" אמרתי לה, שבי בבקשה, ובבת אחת כל האנרגיה של האישה הזו מתיישבת על הכורסה ממול, עופר מגיע ומצטרף ,לוחצים ידיים ,עופר בן ביית מילדות חבר של הבן יאיר , וכך יושבים ,עתלייה,עופר,מיקי ואני , בסלון בית משפחת גולדווסר כשעל הקיר תמונות צילומים של אהוד, על דרגש קטן מימין, ניבטת אליי דמותו , כל כך טבעית שכמעט דימיתי האם אפשרי שעוד מעט יקפוץ מהתמונה החוצה, ינשק את אימו ויצטרף אלינו לשולחן, ואולי נצא לרכיבת אופנוע משותפת.

 

אתמול בערב קיבלתי את הדיסקים מוכנים,עם השיר "תקופה שכזאת, הכנסתי אותם לספרונים עם הסיפור אופנוען בצפון, והתקשרתי למיקי גולדווסר, כתוצאה משיחה זו מצאתי את עצמי רוכב בבוקר על האופנוע, גיטרה על הגב ותיק עם ספרונים ודיסקים , נהרייה אמרתי לאופנוע שהחל לשעוט לכיוון,

האספלט רוקם רומן רותח עם גלגלי האופנוע אני מתמכר לרוח כי ה"כל בגלל הרוח". איציק ושלומית עוקפים אותי בחיוך מנפנפים לשלום, אני נצמד עם האופנוע לדופן המכונית ומעביר לשלומית כרטיס ביקור של האופנוען בדרכים,שלומית שולחת נשיקה באוויר אנחנו בטבעון תגיע צועקים לי,אני בדרך למיקי גולדווסר אני צועק להם אל תוך הרוח שטופחת אל מול פניי. בהמשך נפגשנו בתחנת הדלק, איציק נפרד מ-49 ₪ אני נפרדתי מספרון ודיסק אחד.ואוו חשבתי הנה הדלק לנהרייה.לזה כנראה התכוונתי כשכתבתי שמכירת הספרון והדיסק תעזור לשמן את גלגליי ה"מסע". אם יהיו עוד אנשים רבים כמו איציק ושלומית אני אהיה ב"מסע" כל חיי כדרך כשליחות להביא את האור ולגרום לו לפרוץ החוצה.

 

" העם הזה מדהים" אומרת מיקי " כל כך הרבה אנשים טובים שעושים עוטפים ועוזרים" היא מוסיפה, "כן אני פוגש אותו בדרכים", אני אומר לה, ומספר לה על ה"מסע" על ההתעוררות ועל האנשים הרבים שמצטרפים,  מיקי חשה ומרגישה את אהבת האדם והאחדות של העם הזה שתמיד מתעצמת בזמן משבר וכרגע עוטפת אותה, אבל אני מדבר על אחדות, נחישות,כוח ,אהבת האדם והמדינה, כדרך כהתווית מדיניות, כערך עליון ולא רק בעיתות משבר או מלחמה בהם העם מתאחד, ברור אני מכיר את העם שלי שבמצבים כאלה עזרה הדדית ותמיכה הופכים לדבר מובן מאליו, מיקי אומרת שאחרי שאהוד יחזור בעזרת השם היא תמשיך בעשייה ובניסיון לתרום לחברה בניגוד גמור לדרך בה התנהלו חייה לפניי החטיפה. אני מרגיש מיקי איתי ב"מסע".

 

אני מגיש למיקי את הספרון והדיסק מספר לה שעוד לפני שאוציא אותו לתקשורת ברצוני לתת לה באופן אישי וגם ליתר המשפחות, ובספונטאניות מתוכננת אני מוציא את הגיטרה פורט ושר את השיר "תקופה שכזאת", קשב רב באוויר, השיר נוגע בהם, מיקי אומרת "אני אוהבת כך עם גיטרה פשוט בלתי אמצעי חודר ללב", עתלייה אומרת מקסים מרגש "לפעמים כשמוסיפים כלים זה הורס", עופר מפרגן בעיניו, חכו כשתשמעו את השיר עם הכלים והעיבוד האקוסטי בשילוב החצוצרה המלנכולית אני מהרהר לעצמי ,

עופר מארגן השמעה, החצוצרה בפתיחה כבר מרגשת את מיקי, החליל מלטף את השורות , הכינור מייבב מאחור, והשיר על מילותיו חודר ללבות הנוכחים בחדר.

 

מיקי אומרת לי שהיא שמחה מאוד שבאתי, ולי ברור היה שאגיע, אני מספר להם שכתבתי את השיר מייד כשהחיילים נחטפו, ועליתי איתו לצפון בזמן המלחמה לנגן ולעודד את החיילים בבסיסים, ובכל פעם שחשבתי להקליט אותו, דחיתי את הרעיון בתקווה שאולי זה עוד רגע לא יהיה רלוונטי...אבל מכיוון שמרגע החטיפה ומאז המלחמה אני בדרכים.... החלטתי אחרי שנה להקליט אותו ואני מקווה שכשיחזרו בשלום נשב כולנו יחד ננגן נדבר ונשיר "שוב נצחק ונחייך רק את זאת נבקש שישב הוא איתנו ביחד"

 

מיקי מספרת, מאז החטיפה "גיליתי את הבן שלי" התברר לה מחברים וממקומות שאודי היה בהם יצר עשה ופעל, שהיא כאמו לא ידעה עליו בכלל על הרבה פעילויות ומעשים, הסופר שבי מחייך לעצמי באירוניה " לאבד בן  ולמצוא אותו מחדש"  כולי תקווה שזה רק באופן זמני אבל בינתיים אולי זה רק תהליך  ריפויי עצמי והתחזקות, ומי ייתן וישוב ויספר לה בעצמו את כל מה שהיא יודעת וגם מה שלא, ובכלל מה זה משנה העיקר שישוב.

 

השיחה עם מיקי ועופר קולחת ונוגעת במורסה החברתית המבעבעת של החברה הישראלית ,טלפון ממלכי "אני מתעכב כבר יוצא אלייך" אני אומר לה, נפרד ממיקי ומעופר, מיקי מלווה אותי לאופנוע, שוב חוזרת לאישה המנקה עם הכפפות שפתחה לי את הדלת "למה אתה לא מבריק אותו" היא אומרת לי את לא יודעת אבל  " הוא אופנוע חברתי עם אישיות" אני עונה לה "כן יש משהו בחספוס של העור שלו" היא אומרת, אני מסביר לה שכשהייתי צעיר יותר הייתי מבריק את אופנועי עד קצה הניקל המבהיק, אבל כעת חשוב לי העיקר וזה שיתפקד ייסע כהלכה ויפליא  את  ביצועיו כאופנוע,  מהרהר לעצמי האם אני מדבר על האופנוע או מדבר על העם שלי?  ועל החברה שלנו על תכניה גווניה ומרקמיה שקצת הלכה לאיבוד ברדיפה אחר הנוצץ הזוהר והמבריק, כשהאור האמיתי נותר זנוח ועזוב, האם בגלל זה, אנשים מרגישים את אובדן הדרך ואת אותה הרגשת השבר שמיקי העלתה בשיחה אצלה בסלון?, לא רק בגלל החטיפה,  אלא גם בגלל הצורה המרושלת שבה התנהלה המלחמה, גם בגלל השחיתויות, גם בגלל פרשת קצב, גם בגלל שדרות, גם בגלל ניצולי השואה, גם בגלל העוני הקשישים והסטודנטים, גם בגלל האלימות בקרב בני הנוער שהולכים עם סכינים לבית הספר,  שאמשיך....? טוב הכול אצלי ברשומות בכרוניקות ובאתר שלי. ו...גם בגלל העם שלנו שאבד את הדרך שהזניח ונתן לדרך וגם לאנשים הלא נכונים להוביל, אבל אני יודע שלמרות כל הגם והגם והגם....גם העם הזה הוא שיביא את השינוי, הוא שיביא את האיחוד הוא שיביא את האור ואת הטוב לחברה שלנו מי שאיבד הוא זה שימצא (מזכיר לי את דבריה של מיקי) ואם בתחילת הדרך שאלתי "האם אני נאיבי" האם מילים יכולות לשנות מציאות" היום אני יודע  בביטחון,

 כן מילים יכולות ואכן משנות מציאות .....מחשבה הופכת למילים....מילים יהפכו למעשים...מעשים  הופכים למציאות... והמציאות היא  ההוויה...עכשיו נותר לדאוג שההוויה תהפוך לחוויה לתענוג לכיף  להנאה ליושר דרך לכנות לתבונה לחוכמה לחיבוק של אהבה שיעטוף את כל העם שלנו וגם אותך מיקי גולדווסר...

  אולי בגלל האופטימיות הזו התקווה והרצון לשנות ....  אני בדרכים ...   פוגש את העם המדהים שלנו נוגע בפצעים  לא בשביל להכאיב אלא כדי "לעצור את הדימום הלאומי" ...תצטרפו אלי?

 תגובתה של מיקי גולדווסר:
"גבוה, רחב-כתפיים, לבוש שחורים,כיסוי גיטארה שחור ואיזה אור קורן ממנו. הסלון העמום, סגור התריסים האפל - נמלא נהרה עם כניסתו של אדם מופלא ששמו מגן. כשמו כן הוא. נותן הרגשת הגנה. עוטף בחיוך נעים ונשפך בקול ערב.
מגן. "עשית" לנו את היום בבואך. נעמה לנו הישיבה במחיצתך לשמוע כמה נחוש אתה להמשיך במסע. רק אל תלך לנו לאיבוד. אל תתן לאף אחד להסיט אותך מדרכך. ישר כח!! והמון תודה על הדיסק הנפלא."
מיקי גולדווסר
מה אני אגיד לכם,אין לי מילים....
הכנות הרגש היכולת והכישרון פשוט ריגשו אותי
להתראות בדרכים
מגן דהרי
 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

80 תגובות

קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מגן המקורי אלא אם צויין אחרת