00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מאבד מידע

ים - יבשה

בזבוז הנייר של ידיעות אחרונות

כמדי בוקר אני מקבל לביתי את ידיעות אחרונות, רק שהיום בבוקר לאו דווקא הידיעות על המצב ההולך ומדרדר של מדינתנו עשו לי רע, אלא המוספים החגיגיים שקיבלתי יחד עם העיתון.
אני מחזיק מולי שני מוספים שקיבלתי עם העיתון הבוקר, האחד הוא מוסף ספורט מיוחד לקראת פתיחת ליגת הכדורגל הישראלית והשני הוא מוסף שבועי בשם האירוני "הצינור" (למה אירוני? תקראו, תבינו).
 
ניפגש עוד 30 שנה, או שלא
נתחיל עם מוסף הספורט המיוחד. מוסף צבע מלא עם שער כרומו צבעוני וכולל בתוכו את הפרויקט המהפכני: "איך יראו אנשי כדורגל בעוד 30 שנה" (תגובה ראשונית: "נו אז...").
בעמוד הפותח, לצד תוכן העניינים, טורו של העורך, עמיר פלג, העוסק בנושא שיתוף השחקנים הצעירים, נושא רלוונטי ומכובד בהחלט, רק שימו לב לתמונה המלווה ובעיקר לפרצופו ולידו המבצבצת של השחקן אשר מוקף עשרות זוגות ידיים - זאת התחושה הכללית לגבי המוסף הזה ("תנו לי לצאת!").
 
בעמוד הבא תחזית לגבי הטבלה. הכותבים מעידים על עצמם (בצניעות אופיינית) על אומץ ליבם המתפרץ, הבא לידיי ביטוי בחיזוי תחזית לגבי טבלת סוף העונה. רק שימו לב לאנטי תזה המוחלטת בין הפתיח של העורך לבין הניתוח של הקבוצות. אחד מתייחס לצעירים כגורם שמכריע את האליפות והשני לא מתייחס בכלל ונותן התייחסות למנהלי הקבוצות, למאמנים, ליכולות ההתקפה ומזניח את נושא הצעירים, ההגנות, האווירה בקבוצה והשאיפות. אכן תחזית אמיצה ומקצועית.
 
בעמודים הבאים ניתן למצוא סקירות של הקבוצות, כאן דווקא בא לידי ביטוי הידע המקצועי ויכולות הניתוח של הכתבים. הסקירה נמשכת על פני שאר העיתון כשבתוכה ניתוח תופעת מחסור השוערים תוצרת ישראל בליגה (הסיבה האמיתית במילה אחת: עצלנות!), עמוד סטטיסטיקות מעייף, התייחסות בשני עמודים לליגה הלאומית וטבלת המשחקים שאליה עוד נחזור.
 
ומה חסר אתם שואלים? אולי התייחסות לאלימות, התופעה המגעילה ביותר בכדורגל הישראלי? אולי אזכור של אמיר ראנד? אולי גינוי מקיר לקיר של תופעת הגזענות? אולי במקום להוסיף תמונות של אבוקות שנזרקו למגרש לצד טבלת המשחקים תשימו תמונות של קהל נורמלי או שאין למצוא כזה בארצנו?
 
אולי פשוט במקום לבזבז זמן וכסף על שעות פוטושופ לטובת פרויקט חסר טעם כמו "איך יראו אנשי הכדורגל עוד 30 שנה" תשקיעו בקמפיין נגד האלימות, תחלקו סטיקר נגד אלימות במגרשי הכדורגל כדי שעוד 30 שנה אכן יהיה כאן כדורגל!
רוצים הוכחה: הנה
 
צינור שופכין 
המוסף הבא הוא מוסף "הצינור".
מוסף הצינור אמור להיות מוסף קומי לנוער ולצעירים. הגדילו לעשות כותביו ופרסמו הבהרה הגורסת שמוסף זה הוא מוסף קומי ואם אתם נפגעים או לא צוחקים עדיף שלא תקראו. נהדר! אז אני אמור לצחוק!
 
מתוך 16 עמודים (כולל שער ופרסומות) מצאתי שניים שהצחיקו וגם אלו היו רעיון שהועתק מבלייזר (מקרי מוות מצחיקים). בכלל, הצינור מנסה מאוד להיות בלייזר - מהדורת הנוער, כולל רם גלבוע שכותב על חוויות אלכוהול, כמה חבל שזה בכלל לא מצליח לו.
 
אז בואו נראה מה יש לנו כאן:
דחקות טיפשיות בעמודי הפתיחה, כולל תחרות נושאת פרסים על מציאת טעויות של כותבים, כן כן קראתם נכון, המערכת מזמינה את הקוראים למצוא טעויות ואי דיוקים ולקבל פרסים. הדבר המפתיע ביותר הוא כמות הטעויות שמוצאים הקוראים - במקום אחר זה נקרא בזיון, ב"צינור" זה נקרא שגרה.
 
מלבד ארבעה קרדיטים, אין ברוב הכתבות והאייטמים קרדיט לכותבים. האם יתכן שהכותבים מפחדים לעמוד מאחורי דעותיהם? האם יש מצב שהכותבים ב"הצינור" הם טוקבקיסטים אנונימיים שמקבלים לגיטימציה לפתוח את פיהם ולשפוך את רדידותם רק מעצם חוסר חשיפת זהותם?
 
והנה עוד מספר כתבות ומדורים מתוך הגליון:
- תחרות נושאת פרסים על צילומי חדר מבולגן.
- תחקיר מעמיק על השאלה "באיזה תכנית רדיו מדברים יותר"
- מדור מכוניות שנכתב בשמו של בדואי המספר על גניבת מכוניות ושלל בדיחות גזעניות.
- מדור של בחורה המספרת על נסיונה לשכב עם 80 בחורים עד סוף 2008.
- מדור של כתב בדואי המספר על איך הוא אינו נכנס למועדונים.
- ראיון אדיוטי עד כאב עם אתגר קרת
 
בקיצור בזבוז חסר תקדים של נייר, דיו, חשמל על קידום גזענות, אלימות ועידוד תופעת האנטי-אינטלגנציה של הנוער. אם התקשורת אמורה להיות צינור מידע לציבור אז "הצינור" הוא "צינור שופכין"!
עיתון שכזה הוא כתם לידיעות אחרונות ולעיתונות בישראל.
 
נקודת אור
אל תחשבו לרגע שיש נקודת אור בשני המוספים הנ"ל, נקודת האור שלי מגיע בדמות כפולת הדעות והפרשנויות שעברה לחלק הראשי של העיתון והיא מעניינת מתמיד. אתמול כתב שם שאנן סטריט על ההתנגדות לשילוט חוצות ענק והיום משיב לו גיא פינס ברהיטות, ענת מידן כותבת על היחס לאומנים בארצנו, גדעון עשת מביא פרשנות מרתקת למספרי הסטטיסטיקה ההולכים לנחות עלינו עם פרסום דו"ח העוני השנתי. אבל הדעה הכי חשובה היא של סרן א`, חייל חי"ר במילואים על הצל"שים שנתנו על מלחמת לבנון השנייה.
כל הכבוד לידיעות שהביאו דעות ופרשנויות לקדמת הבמה ונתנו מקום למגוון רחב של דעות. לא שזה מחפה ולו במעט על הביזיון המתרחש במוספים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אה ידשע ראסטמן אלא אם צויין אחרת