00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אי-שם על הקשת

זכויות יוצרים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לסולה שלי, למעט מקרים ספציפיים שלגביהם מצוין בגוף הרשומה כי הם מהווים ציטוט מדברי אחרים.

אין לאף גורם, גם לא לתפוז אנשים, זכות להעתיק רשומה זו או חלקים ממנה, ללא קבלת רשות מפורשת מן היוצרת סולה שלי.

ניתן להתייחס לכתוב ברשומה זו ע"י הפנייה (לינק) אליה.

II. ג. 1) גישות לנכות בקרב מטפלים

מתוך המאמר: לקבל הלכה למעשה: מטרות קצרות-טווח וארוכות-טווח לילדים אוטיסטים
 
II. ג. יישום הרעיונות עבור ילדים עם לקויות קוגניטיביות

כאשר הילד נכה, נראה כאילו כל העקרונות שתוארו בסעיפים הקודמים, ואשר נראים כמובנים-מאליהם בהקשר של ילדים לא-נכים, אינם רלוונטיים. אנשים רבים שאין להם התנסות מכלי ראשון עם נכות, מלכתחילה רואים חיים עם נכות כחיים שלא ראוי לחיותם. רוב האנשים לא יגיעו לקיצוניות של הטפה לקטיעתם של חיים של נכות, אבל הם יראו נכות כמשהו שיש להיאבק בו ולהתגבר עליו, או בלית-ברירה להיכנע לו.

II.ג.1 גישות לנכות בקרב מטפלים

הגישה המגוננת-סבילה מניחה שורה של מיומנויות שאדם עם נכות מסוימת יכול או לא יכול ללמוד, ומסיקה מכך שהוא לא יגדל להיות בוגר עצמאי. לכן, מטרת הטיפול תהיה להגן על רווחתו הגופנית והנפשית של הילד הנכה, ולהימנע מקונפליקטים הקשורים בנכות של הילד. חינוך, פנאי, וגם – לגבי מבוגרים – פעילות יום ודיור, כולם מתוכננים במסגרות מופרדות, מפני שההנחה היא שתפקוד בקהילה יהיה קשה מדי ומלחיץ עבור האדם הנכה. ההוראה תתמקד ברמות הנמוכות של סולם מסלו: למיומנויות של חיי יומיום תהיה עדיפות על מטרות "מופשטות" כמו לימודים אקדמיים וערכים חברתיים או תרבותיים. מניחים שילדים עם נכויות קוגניטיביות לא יכולים ללמוד נושאים מסוימים, או שהשקעת מאמצים בלמידתם לא תועיל לילדים אלה כשיתבגרו. כאשר החינוך חורג ממיומנויות יומיומית, הוא מוגבל לרוב לפעילויות "פנאי" כמו אומנות, מוסיקה וספורט. בנוסף ל"יתרון" שלצורך אלה לא נחוץ כל רקע לימודי, הן נחשבות לרוב לא כמטרות לגיטימיות או הישגיות אלא כדרך ל"האיר את החיים של ילדים מסכנים אלה". יותר מזה, גישה זו לרוב מתייחסת לבוגרים נכים כאילו היו ילדים, כך שהמאפיינים של הפעילויות ושל היחסים עם הצוות במסגרות למבוגרים דומות לאלה של מסגרות לילדים.

חלון מאבן

 

הגישה הדינאמית-מנרמלת, לעומת זאת, מדגישה את היכולת של כל יצור אנושי ללמוד ולהסתגל לסביבה משתנה. היא מבוססת על האמונה החזקה שגם ילדים נכים יכולים להשתנות, אם נותנים להם תמיכה והדרכה נכונה. ספרו של פוירשטיין, אל תקבלוני כפי שאני – לעזור למבצעים מפגרים להצטיין, מתאר את התיאוריה והיישום של יכולת ההשתנות הקוגניטיבית-מבנית. המטרה בסופו של דבר היא להגיע לתפקוד קרוב לנורמה עד כמה שאפשר. שיטות ההוראה מותאמות לנכות של הילד (כדי להגיע למרב היעילות בלמידה), אבל המטרות ארוכות-הטווח דומות לאלה של ילדים לא נכים. הפעילויות מתוכננות בסביבה קרובה לנורמה ככל האפשר, כי א) מצפים מהילד לחיות ולתפקד בסביבה נורמאלית כאשר יגדל וכן ב) סביבה נורמאלית מספקת שינויים בלתי פוסקים ומאתגרים, כך שהיא מעודדת את הילד ללמוד ולהסתגל.

סלע קיומנו

לכל אחת מן הגישות שלמעלה יש חסרונות משלה. בעוד שהגישה המגוננת מגבילה את האדם הנכה לאפשרויות המוצעות במסגרות מופרדות, הגישה הדינאמית מגבילה את הילד הנכה בזה שהיא מציבה את הנורמאליות כדרך החיים הלגיטימית היחידה. בעוד שהגישה המגוננת פוטרת השכלה כללית כבלתי רלוונטית לילד הנכה, הגישה המנרמלת מונעת מן הילד גישה למשאבים חשובים עבורו, הן מבחינה חברתית והן מבחינת מודעות עצמית, הקיימים בקהילת הנכים. בעוד שהגישה המגוננת מתעלמת מן הפוטנציאל להשיג יותר עצמאות, הגישה המנרמלת מתעלמת מנכות כמרכיב חשוב בזהות. משותפת לשתי הגישות ההנחה, שנכות קוגניטיבית סותרת עצמאות ומודעות-עצמית ולכן צריך ללמד את הילד הנכה להיות נורמאלי עד כמה שאפשר (המטרה בגישה הדינאמית-מנרמלת) או להכין אותו לחיים הנשלטים בידי אחרים (בהתאם לגישה המגוננת-פסיבית). שתי הגישות מציגות לילד חזון של דרך חיים כשיגדל להיות בוגר, בלי לקחת בחשבות את תפישתו של האדם הנכה עצמו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

תמונות מן המאמר
מכתש רמון
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סולה שלי אלא אם צויין אחרת