00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אור וצל הפינה של יעל

אוטובוס כראי החיים/ © יעל כרמי גבאי

אוטובוס כראי החיים/ © יעל כרמי גבאי

מתוך קובץ `אנשים מעצבנים`

*

תחנת האוטובוס הייתה עמוסה לעייפה,

אף אני הייתי יגעה,

וכשהוא סוף סוף הגיע

וכולם נדחקו נדחפו אל תוכו

הרגשתי בדיוק מה מרגישים סרדינים לחוצים בקופסה,

קטנה.

מוזר...גם הניחוח שם,

היה דומה להפליא ..

אל האוטובוס עלו ובאו טיפוסים שונים

עד סוף הנסיעה,

הכרתי עוד פיסת חיים.

ככה צפופים הדוקים, חבוקים שלא מרצון

הכרתי את זו ש`עשתה פלטה חדשה `על קצה הלשון`...

-למה מה קרה? היא אמרה,

יותר נכון צעקה,

עד סוף האוטובוס נכרו האוזניים לשמוע... מה... מה????

-עשיתי פלטה... היא שבה ואמרה,

אלו שבסוף האוטובוס נשמו לרווחה

עכשיו הם הטיבו להבין מה באמת קרה..

-מה היא חושבת לה,

ה`סוצליאלית` הזאת,

אני אשאר בלי שיניים עד שהיא תבוא לעזור???????`

באמת אין צדק בעולם,

איך זו המשתלחת עם הלשון.

תשאר בנוסף גם בלי שיניים,

רחמי שמיים...

וכעת כשיש לה פלטה על השיניים,

פיה לא הפסיק להפיק מרגליות...

-תבוא לבקר , היא אמרה

מה זה לא רואים אותך בסביבה?

אולי היא זקוקה גם למשקפיים...

מסכנה ה`סוצליאלית` נפלה איתה עמוק,

איפה החוק,

למה הוא לא פה כשצריכים אותו?

- וואלה שיגעה אותי,

כל יום שבאתי,

אמרה `אין טפסים, אין כספים.

כל יום רק דיבורים...

כסף אף פעם לא נותנים...

אז הוצאתי את החסכון, אתה זוכר ההוא שחסכתי,

כשעבדתי, נו, ( מעיפה למסכן שהתנדנד עם כל סיבוב צ`פחה...)

אז, החסכון ההוא שחסכתי כשהחתמתי אבטלה,

בשנה שעברה

מה? אתה לא זוכר , עבדתי עם אישתך...

חמודה היא, וואלה מותק של אישה.

איזה מזל שלא עבדה איתי, הייתי מיד מתפטרת,

ולא

מקבלת דמי אבטלה..

שלוחת הרסן, עם הפלטה עמדה בדיוק מאחורי,

עם פלטה בלי,

מה`כפת לי?

היא עטפה אותי מכל כיוון,

נשענת על הגב הדאב שלי,

עם כל סיבוב של האוטובוס

מוחצת לי עוד צלע קטנה,

נו, מה קרה?

`כוללה` סבוב קטן של האוטובוס,

מה לעשות ... מחייכת עם הפלטה..

אוטובוס עמוס...

כולם ממהרים... ככה זה בחיים.

הגיעה תורה לרדת נשמתי לרווחה

הגב הדאב שלי , ספר מחדש, אם לא גנבה לו צלע

ככה , `על הדרך`

עם לשון כזו, ועוד עם פלטה חדשה,

לא סמך על היושר שלה......

היא ירדה, ומיד שבה על עקביה

עצרה ת`אוטובוס בהינף יד

לזה שעם אישתו עבדה

וקיבל ממנה `אישור`

שיש לו יופי של אישה,

הוסיפה לבושה...

שמע- , תן לי סגריה, וואלה, נהייה לי חם, אין מזגן...

עם צפורנים עטויות בלאק וורוד,

תסרוקת בלונדינית

היא מעשנת סגריות `תן לי....`

וואלה איפה ה`סוציאלית`

למה היא אף פעם לא פה כשצריכים אותה

איך הייתה אומרת זאת עם הפלטה

איזה בעסההה...

היא סוף סוף ירדה...

הגב הכואב כבר נרפא

והאוטובוס המשיך

לתחנה באה...

וכל יתר הסיפורים ופיסות החיים בפעם הבאה

כל הזכויות והגב הדאב שיכים ליעל כרמי גבאי

יאללה ביי

©

ALL RIGHTS RESERVED TO

YAEL CARMI GABAY

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יעל כרמי גבאי אלא אם צויין אחרת