00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

כנראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע (או שלא?)

התחלתי לכתוב תגובה לרננה, ברשומה של נטע, אבל התגובה התארכה והתארכה....

למרות הויכוח שניהלנו אתמול, אני דווקא מבין את הטיעונים של נטע, בסופו של דבר גם הם נכונים- יצא לי לדבר עם אנשים נוספים ולשמוע כל מיני דעות...

נראה לי שבסופו של דבר יש כאן מספר דברים חשובים:

ניצולי השואה הם בראש וראשונה בני אדם ולא סמלים. עם זאת הם גם סמל מאד חשוב לעם שלנו- אי אפשר להכחיש זאת.

ישנם ניצולי שואה שאינם זקוקים לכסף הזה וחלקם אפילו אנשים רבי עוצמה במשק וההנהגה הישראליים.

חייבים לסייע לניצולי השואה הנזקקים- אסור שסמל של המדינה יהיה מושפל באופן כזה (ואני מדבר על השליש שנמצא מתחת לקו העוני).

חייבים לסייע גם לנזקקים אחרים בחברה הישראלית- גם אם אינם סמל כה מהותי של המדינה.

יש גם את השאלה: היכן עובר הגבול? מי יקבל וכמה? ועל חשבון מי?

 לדעתי, יש משמעות גבוהה לסמל של מדינה.

אני לא מצפה שיסכנו חיים בכדי להציל דגל ישראל משריפה. לעומת זאת, כאשר הסמל עצמו הוא אדם בשר ודם, וחייו בסכנה- יש כאן איזשהו כפל חשיבות.

 האם זו "העדפה בין דם לדם"?

כן. ברור שאם יאריכו את חייו של ניצול שואה, יבוא הדבר על חשבון חיי אדם אחר שזקוק לאותו התקציב. מנהיגים צריכים לקבל החלטות מהסוג הזה בדיוק.

 התקציב יכול להגיע גם ממקום אחר... וצריך גם לזכור שכל זה נכון כל עוד הגנבים המושחתים מעלימים לנו את הכסף מתחת לאף. אם הם יפסיקו, אולי יהיה תקציב לכולם (מה שמחזיר לרשומה ההיא).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת