00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

במענה לרשומה האחרונה שלך, ראיתי שאתה נסער

09/08/2007
 
ארז,
בד"כ אתה זה שבוחר להתעמת עם סוגיות חברתיות, ואני - פחות. אבל הפעם, כשכתבת מעומק הלב, והתקשרת אלי נסער כולך, שניה אחרי שלחצת "פרסום" והוצאת את המילים שלך לרשות הכלל, הרגשתי גם אני שיש לי מה להגיד.
 
כמי שמכירה אותך הרבה זמן (כמה בדיוק? :-) ) אני יודעת שיש לא מעט דברים שיוציאו אותך משלוותך, בין אם זה המונופול של חברות התקליטים, או הקלות שבה נבחרי ציבור מרשים לעצמם להציב את עצמם מעל החוק. אבל מזמן לא שמעתי אותך נסער כל כך.
 
בד"כ אני לא אוהבת שימוש במונחים דרמטיים, כמו "טובי בנינו" (בהקשרים אחרים כמובן) או אחרים. וגם אתה השתמשת כאן בלא מעט מונחים דרמטיים למדי... ההבדל בין לקרוא אותך לבין לקרוא/לשמוע אחרים שמשתמשים בביטויים דרמטיים הוא שבמקרה שלך אני לא חושדת בקיומם של אינטרסים זרים. אני יודעת בדיוק מאיזה מקום של כאב פנימי אתה מדבר, ושאלו לא סתם מליצות שאתה מנפנף בהן.
 
אני חייבת לומר בכנות שלי עצמי יש בעיה מסויימת עם כל הנושא הזה של תשלום לניצולי השואה. ברור שתוספת של 83 ש"ח היא לעג לרש. ברור שהסבל שהאנשים האלה חוו אינו ניתן לתיאור או להבנה. אבל מבחינתי יש בעיה מסויימת עם האבחנה הזו לפי כן ניצול שואה או לא ניצול שואה. מה עם קשישים שאינם מצליחים להתקיים מהקיצבאות ואינם ניצולי שואה?  אני חושבת שמדינה שמכבדת את עצמה, ומתיימרת להיות נאורה, צריכה לכבד את כל אזרחיה המבוגרים, באשר הם.
 
כתבת על כך שהניצולים הם שהקימו את הארץ הזו. אתה יודע מה יכול להיות הטיעון הקטנוני במענה לזה, נכון? שרבים מהניצולים הללו הגיעו לארץ בערוב ימיהם, לא בנו את הארץ ולא נעליים. אז מה זה אומר, שהם לא נכללים בספקטרום של הטיעון שלך? אז הם כן זכאים או לא?
 
ואני חושבת דווקא להפך - כן להכליל אותם. הטיעון אם הם בנו את הארץ או לא אינו הרלבנטי כאן. אנחנו צריכים למצוא בנו, כחברה, את החמלה לדעת לעזור לאנשים לקיים את עצמם בכבוד. בלי להסתמך על עמותות ועל התנדבות ונדבות כגון מבצעים איסוף מצרכים לחג וכדומה. העמותות עושות עבודת קודש, אבל גורמות למדינה להתנער מאחריותה.
 
כמדינה אנחנו צריכים להיות בעלי משאבים (בראש ובראשונה של רצון טוב) לבוא לקראת מי שנזקק. קשישים, נכים, גם פליטים מסודן... התשובה שתמיד אני שומעת על כך היא: יופי של רעיון, ומאיפה הכסף? אז ככה. אני לא אמונה על התקציב אבל ברור לי שהתנהלות נכונה יכולה לחסוך הרבה. דוגמא? בבקשה: להחליט על דוח דוברת לרפורמה במערכת החינוך, להפוך עולמות, ולבסוף ליישמו יישום כושל שמדגיש רק את החסרונות ולא את התועלות, ואינו חוסך עלויות! זה ביזבוז משווע!
 
והמשאבים אינם בהכרח רק כספיים. חינוך ערכי, לשותפות גורל, לעזרה הדדית גם הוא אינו מילה גסה. לראות גם את האחר ובמה אני יכול לתרום ולא לראות רק את עצמי עד לקצה האף שלי וזהו.
 
אז תלך היום להפגנה. תייצג אותנו שם. אשתדל להצטרף. חשבתי אפילו לבוא עם הבנות, "שעור אזרחות" ראשון ובחינם, אבל זה לא יסתדר, ואני בטוחה שאתה תייצג אותנו בכבוד.
 
כתבתי מהמותן, ממש כמו שאתה כתבת, וברור לי שאני מפספסת בכך טיעונים ודוגמאות חשובים. אבל בכל זאת בא לי לענות לך ככה, מהמותן.
 
אתה יודע, זו אחת מהסיבות שאני אוהבת אותך כל כך: זה שדברים כאלה מפריעים לך כל כך, זה שהתקשרת אלי ככה פתאום באמצע העבודה לספר לי כמה שזה הביא לך את הקריזה ולספר לי שהיית חייב, פשוט חייב לכתוב את הרשומה שלך. זה הבֶּנְאַדַמִיוּת שלך.
 
גם אני קודם אפרסם ורק אח"כ אקרא שוב לחפש שגיאות כתיב וכד`.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת