00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

דמם צובע את בגדינו

סלחו לי שלא עשיתי מספיק  הגהה על הרשומה הזו... היא פשוט היתה חייבת לצאת... ומהר...
 
שמעתי ציטוט של אחיו של ראש הממשלה שלנו (תקנו אותי אם אני טועה ומישהו אחר אמר זאת) שקורא לניצולי השואה להימנע מ"שימוש בסמלים מהשואה", שכן הדבר יוצר זילות של השואה.
 
האם האיש שרוי באיזה חלום?!?!?!
אני לא מוצא את הציטוט הזה וגם לא מיהו בכלל אחיו של ראש הממשלה (האם סידרו לו משרה כלשהי, או שמא הוא השופר של אחיו "המסכן" שכלי התקשורת אינם נגישים לו?).
 
אני יוצא היום להפגנה- עם כל הקושי שבכך.
 
האנשים האלו ראו את משפחותיהם מושמדות לנגד עיניהם וכעת אסור להם להשתמש בסמלי השואה???
 
האנשים האלו הקימו את המדינה הזו וכעת אסור להם להשתמש בסמלי השואה???
 
אנחנו משתמשים באנשים האלו כסמל מול כל אומות העולם וכעת אסור להם להשתמש בסמלי השואה???
 
האנשים האלו- הם- סמלי השואה. הם שרידי השואה.
הם אלו שמבזים את סמלי השואה??? כשיש בהפגנה על רקע מדיני מישהו שעונד טלאי צהוב- הוא אכן מבזה את סמלי השואה.
כשניצול שואה עונד טלאי צהוב, הוא עונד את בגדו וסמלו.
אם היינו מצליחים ליצור לאנשים האלו חיים חדשים, לא היה מעלה בדעתו אף לא אחד מהם לענוד סמל מהשואה.
 
האנשים האלו- הם הדבר היחיד שנותר לעם שלנו מהתקופה האפלה ההיא.
 
האנשים האלו- הם הסבים וההורים שלי, גם אם הורי הביולוגיים הם מעדות המזרח.
 
עלינו להודות לאנשים האלו על כך שהרשו לנו להשתמש בסמלי השואה בטקסי יום השואה.
 
עלינו לחבק ולעטוף באהבה את אותם אנשים שעברו את הסיוט הגרוע מכל- צפו במות משפחותיהם, ונותרו לחיות.
 
נראה כאילו שכחנו את משמעות השואה- כאילו כל האירוע הזה הפך לטקס, או סרט חסר משמעות.
 
אני זוכר כמו אתמול את היום שבו הפנמתי לראשונה את זוועות התקופה ההיא. הייתי ילד ונשארתי לבד בבית ביום השואה. ישבתי מול הטלויזיה וראיתי תוכניות מצמררות בשחור לבן.
 
עד אז הכל החליק איכשהו מעלי... עד שראיתי סיפור של אב שהחביא את בנו בערימת שחת מאימת הנאצים.
[מי שחייב, יכול לדלג על הפסקה המודגשת]
האב ושאר המשפחה עמדו לביקורת של ה-SS.
אחד החיילים חיפש בערימת השחת ומצא את הילד...
הוא שיפד את הילד והחזיק אותו מדמם מעל ראשו של אביו!
האב שרצה להציל את שאר המשפחה נותר שם בוכה וחסר אונים כשבנו גוסס עליו ולנגד עיניו.
 
אני לא יכולתי לשלוט ברגשות שלי- איך אפשר להעלות על הדעת סיטואציה כזו? היום, עוד יותר קשה לי, כהורה, לדמיין משהו כזה...
 
כיצד יכול מישהו לומר לאנשים שעברו את השואה לא להשתמש בסמלי השואה?
 
כיצד יכול מישהו לומר לאלו שחקקו להם על זרועם את הסמל הנורא לנצח, לא להשתמש בסמלי השואה?
 
מה הוא אומר, האיש?
"אל תערבו הורים"?
"זה לא יצטלם טוב בעולם" (כמו הנשיא שלנו)?
אז מה! אנחנו צריכים לנקות כאן את הכביסה המלוכלכת, כי הסרחון מזהם אותנו. ואם העולם צופה, שיצפה עד שיצאו עיניו מחוריהן.
 
יש כאלו הדוגלים בכיבוס הכביסה המלוכלכת באיזו פינה אפלה, שם יוכלו להצניע את העובדה שאינם מכבסים אותה כלל. אולי כדאי לכבס את כל תחלואות הממשל וההנהגה שלנו לעיני כל העולם, אנחנו לא נתכסה בבגדים המטונפים- זה זמן הכביסה.
 
האנשים האלו- גוססים לנגד עינינו!
עוד מעט דמם נוטף וצובע את בגדינו ההדורים בצבעי שקיעתה של מדינתנו. 
 
המדינה הזו, על כל סמליה, מתפרקת: הנשיא, בית המחוקקים, מערכת המשפט- הכל מתפורר...
 
רק אנחנו נותרנו- האנשים.
 
 
בואו.
 
ארז, עניתי לך ברשומה הבאה, כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת