00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרויקט פרשת השבוע

קורא יקר!

יש לך דבר תורה מיוחד לשבת ? העברת שיעור בבית הכנסת? ריתקת את הקהל עם  "וורט" מדהים ? רוצה לשתף בכך את כל הציבור ? האתר הזה נבנה עבורך .

שלח את מאמרך לפרסום באתר באמצעות מערכת המסרים באתר או לתיבת הדואר האלקטרוני    amirdover33@gmail.com

יש לערוך את המאמרים במסמך וורד .

פירסומו  של המאמר הינו ע"פ שיקולי המערכת . המערכת שומרת לעצמה הזכות לערוך את המאמר .

מערכת היכל יהודה

כיבוד סב וסבתא (לפרשת ואתחנן)

פרשת ואתחנן – כיבוד סבא וסבתא

 

 

מצוות כיבוד הורים אינה דבר של מה בכך [1], ההלכה היהודית אינה מסתפקת בהצבתו של כלל מוסרי- אנושי מובן זה בחזית האמונה במסגרתן של "עשרת הדיברות", אלא יורדת לפרטי הפרטים של המצווה וגבולותיה[2], כמו לומר- אין המדובר אך ורק בצו מוסרי המתיישב עם השכל והסברה אלא בצו אלוהי שחשיבותו נובעת  מתוקפו של הבורא[3] ואשר יש לבצעו בדקדקנות וללא סטיה מהוראותיו השונות.

מכאן גם גבולותיו של ציווי זה – "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם(= מדברי רבנן) לא ישמע לו"[4] . מעת שבאנו לסברה שכיבוד הורים  הינו מעבר לצו הלב וחיוב  מוסרי גרידא, הרי שיש מקום לשאול האם קיים ציווי מקביל בהלכה לכבד את הסב, אבי אבא -  מעבר לחובת אדם לכבד את הבריות ?[5] ברור כי מצוות כיבוד סב דורשת מהאדם יותר כח ורצון נפשי  מהחובה לכבד הוריו שכן טיבעו של אדם שהוא נקשר למולידיו יותר מלקרוביו האחרים, גם  פער הדורות הגדל אפשר ויקשה על קיומו של חיוב  לכיבוד הסב[6]  .

 

נבחן את עמדתו של ר` יוסף קולון [7]מתוך שאלה שנשאל בענין אמירת קדיש של נכד על סבו (שו"ת מהרי"ק סי` ל`) –

 

נלע"ד (= נראה לעניות דעתי) דאפילו היינו אומרים שיש לומר קדיש בעבור זקנו או זקנתו דבני בנים הרי הם כבנים[8] מ"מ לא הוו כבנים ממש ויש לו לבן ליטול יותר מבן הבן וזה דבר פשוט (= אימרת התלמוד "בני בנים הרי הם כבנים" לא באה לציין את דרגת היחס שבין סב לנכדו באופן גורף אלא הדברים נאמרו דווקא לענין קיום מצוות פריה ורביה (ראה בהמשך דבריו להלן) שעל מנת לקיימה יש צורך בבן ובת - ונכדו נחשב לו לצורך זה כבן, הא ותו לא! ) לפיכך  וכ"ש דלפי הנלע"ד (= הנראה לעניות דעתי) אין לבן הבן לומר קדיש בשביל זקנו יותר מאדם אחר שהרי מצינו שאמירת הקדיש תלוי בחיוב הכבוד שהרי אמרו הפוסקים ששני אחים נוטלים שני חלקים בקדיש[9] משום שכל אחד חייב בכבוד אביו ומאחר שהדבר תלוי בכבוד אביו א"כ נראה שבן הבן שאין (= צ"ל – אינו) חייב בכבוד זקנו שהרי לא מצינו בשום מקום שיתחייב אלא בכבוד האב והאם ואשת אביו בחייו ובעל אמו בחייה ואחיו הגדול ומוכח להו מקראי כדאמרינן בכתובות פרק הנושא (דף ק"ג) או אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו למצוה בעלמא כדאיתא התם. אבל בן הבן בכבוד הזקן זה לא מצינו בשום מקום.

 

המהרי"ק מסב שימת הלב לכך שהחובה לכבוד הסב אינה נזכרת באף מקור תלמודי זאת לעומת החובה המוטלת על אדם לכבד את אחיו הגדול או את אשת אביו (שאינה אימו) כל עוד אביו חי, ומכאן מסקנתו – כיוון שאמירת קדיש הינה מדין כבוד הרי שיש לה מקום לגבי בן האומר קדיש על אביו אך לא לגבי נכד האומר על סבו, יחד עם זאת המהרי"ק מציין שאף שאין חובה על אדם לומר קדיש על סבו יותר מעל אדם אחר הרי שמכל מקום כך נהגו העם ויש לתת הדעת למנהג העם –

 

וא"כ אין לו לומר יותר קדיש מאדם אחר אלא שנהגו כן. והא דאמרינן דבני בנים הרי הם כבנים היינו דוקא לענין פריה ורביה דאהא קתני לה כדאיתא בבכורות אבל לא לענין אחר. ותדע דכן הוא שהרי בן הבן כשר להעיד לזקנו לדברי מר בר רב אשי כדאיתא פרק יש נוחלין (דף קכ"ח) ואע"ג דלית הלכתא כוותיה. מ"מ פשיטא שצריך הוא ליישב הברייתא דמייתי פרק הבא על יבמתו (דף ס"ב) דבני בנים הרי הם כבנים אלא ודאי לענין פריה ורביה דוקא אתמר כדכתבתי לעיל (= מר בר רב אשי סבר שנכד כשר להעיד לסבו ולמרות שאין הלכה כמותו - יש להבין כיצד סבר כך נוכח האמירה התלמודית "בני בנים הרי הם כבנים"? אלא שבהכרח אין הכוונה באמירה זו למהות יחסי סב נכד אלא לענין פריה ורביה כפי שהבהרנו לעיל ) ומ"מ (= ומכל מקום) אמת הוא שנהגו שאפי` איש נכרי שאין קרוב כלל אומר קדיש בשביל אחר  ואפילו במקום שיש אומרים בשביל אב ואם אלא שאין נוטל כל כך כמו מי שאומר בשביל אב ואם (= נהגו שאומרים קדיש אפילו אנשים שלא לקרוביהם, אפילו כשיש בבית הכנסת אדם הנדרש לאמירת קדיש להוריו, אלא שנהגו שיאמר אותו אדם קדיש פחות מזה האומר על הוריו) ותמיד עושים פשרה שיטול הנכרי שליש או רביע והשאר יטול בשביל אביו ואמו (= היינו האומר לזר יאמר שליש או רבע מהזמן והשאר יאמר בעל החיוב להוריו) וכ"ש האומר בשביל זקנו שיטול גם הוא חלק אפילו במקום שיש אומר בשביל אב ואם ואי לדידי צייתיתו אמינא (= ואם לי הייתם שומעים היתם נוהגים ב-) דרך פשרה שהאומ` על אביו יאמר ב` פעמים והאומר על זקנתו יאמר פעם אחת

 

אם כן הפשרה שמציע המהרי"ק היא - שאם בבית הכנסת יש מי שנדרש לומר קדיש על הוריו ויש מי שנדרש לומר על סבותיו יתחלקו באופן שהאומר להוריו יאמר שני שליש מהקדישים והאומר לסבו יאמר שליש מהזמן . כל זה לענין אמירת קדיש שיש בה ענין של כבוד אבל לגבי התפילה שלא שייך בזה ענין כבוד אלא החזן ושליח הציבור נבחרים על ידי הציבור מטעמים שונים - אין כל עדיפות לענין שליח ציבור לאדם האבל על אביו מאדם אחר !

 

ואמנ` דוקא בענין הקדיש אבל בענין התפלה כך לי - האומר בשביל אביו כמו האומר בשביל אחר שאין קרוב כלל דאין זה תלוי כלל אלא ברצון הקהל שהתפלה היא שלהם והיא במקום קרבן צבור דהיינו התמידי` שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שהי` אדם שלוחם להקריב את קרבנם שלא מדעתם ורצונם ( = בתפילה רצוי שיהיה אדם החביב על הציבור נוכח חשיבותה לציבור, ואין עושים כיבודים בתפילה נגד רצון בציבור ) ומטעם זה פסק רבינו שמחה[10] דאפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה. והלכך מי שירצו הקהל שיאמר התפלה הוא יזכה בו ולא האחר.

 

המהרי"ק ממשיך ודוחה שמועות על קיומו של מנהג שלא לומר כלל קדיש על הסב,  וטוען כי יש להביא ראיה ממשית למנהג כזה על מנת להחילו –

 

ועל דבר המנהג שטען ראובן שאין מנהג הלועזים שבני בנים יאמרו הקדיש בשביל זקנם הנה כתב רבינו יצחק א"ז (= אור זרוע) שצריך שיה` המנהג קבוע על פי וותיקין וחכמי המקום. ופשיטא שצריך ראובן להביא ראיה שכך היה המנהג ושעל פי וותיקין נהגו כן כ"ש בענין זה שאין הדבר מצוי שב"מ (= שבכמה מקומות) יארעו שני מתפללים בשביל שני מתים בבת אחת וכה"ג (= וכהאי גוונא, במקרה כזה) אין ראוי להלך אחרי המנהג אם לא נודע בודאי שכן נהגו אבל משום פעם אחת או שתים שיארע דבר אחד במקום אחד ואיתרמי שיעשו כך וכך בשביל זה לא יחשב מנהג קבוע כי אם בדבר שמעשים בכל יום לשם ראוי להלך אחרי המנהג דאי אפשר שיטעו העולם לעשות תמיד מידי יום יום דבר שלא יהיה לו שורש ע"פ הדין והשורש אבל דבר שאין בא כי אם פעם אחת ביובל או בשבוע ודאי אין לסמוך על שנהגו דאמר ב"ד טועים היו באותה שעה

 

נראה כי עמדת המהרי"ק, לפיה אין מצוה לכבד סב יותר מאדם אחר, מקבלת תימוכיה גם מדברי הרמב"ם שהבאנו בפתיח, שכתב שהמקלל את סבו הריהו כמקלל סתם אדם ולא כמקלל אביו [11] ראיה נוספת לגישתו של המהרי"ק אפשר להביא , לכאורה ממסכת סוטה [12] - שם מסופר על רב אחא בר יעקב אשר גידל את בן בתו, כאשר גדל הנכד, ביקש ממנו רב אחא שיגיש לו  כוס מים אמר לו הנכד – לא בנך אני ! ועל כך העיר המהרש"א  שהאימרה "בני בנים הרי הם כבנים" נוגעת אך ורק לענין פריה ורביה כפי שציינו לעיל אבל לענין כיבוד אב אין בני בנים כבנים .

 

בשולי הדברים ראוי לציין כי קמו חולקים למהרי"ק וכבר הרמ"א בהגהתו שהבאתי בפתיח טוען שיש חובה לכיבוד סב אלא שחובה זו פחותה מחובת כיבוד אב ואם [13]

 



[1]     על כיבוד הורים

 

ראה כדוגמא – "מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם      עליהם".(שולחן ערוך  יורה דעה    סימן רמ, סע` י`)  "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו. אפילו היה אביו       רשע ובעל עבירות, מכבדו  ומתירא   ממנו" (שם,שם, סע` י"ח) וכן ראה השאלות הרבות  שנדונו בשו"ת       לענין גבולות המצוה, כך -  האם מותר  לעבור עבירה לצורך   כבוד הורים ? ( שו"ת הר צבי,יו"ד , סי` קצ"ט)  האם מותר לבן לחבול בהוריו לצרכי רפואה? (שו"ת  מנחת שלמה   חלק א סימן לב ד"ה אולם אחרי) האם  חובה לשמוע להורים כאשר הם אוסרים עליה לארץ ישראל  או אוסרים  להנשא לאדם מסוים (הרב עובדיה   יוסף דן בשאלות אלו באריכות בשו"ת יביע אומר , יו"ד חלק ח`  סימנים כ"א –   כ"ב וכן ראה שו"ת המהרי"ק  סי` קס"ו) האם חובה עליו לגלח זקנו שהוריו מורים לו לעשות כן?  (שו"ת דברי יציב,   חלק יו"ד סי` קכ"ה) וכן ראה מאמרו של הרב ישראל אריאל בתחומין י"ג האם חייב בן  לשמוע להוריו האוסרים  עליו ללכת  למסלול קצונה בצבא ?

   

 

עוד אוסיף  מעשה נאה בענין כיבוד הורים שמצאתי בכתביו של -  פר`  ויקטור פרנקל, השאיפה למשמעות,       דביר  תשמ"ה,71  -72 –

 

 "זמן קצר לפני שהצטרפה ארצות-הברית למלחמת-העולם השניה הוזמנתי מטעם השגרירות האמריקנית  בוינה  לבוא ולקבל את אשרת ההגירה שלי. באותו זמן התגוררנו אני והורי הקשישים בוינה. הם כמובן  ציפו ממני   שאקח את האשרה שלי ואמהר להגר. אולם ברגע האחרון התחלתי מהסס, "האם כך באמת  עלי לנהוג? האם אני יכול באמת לעשות דבר כזה?" משום שפתאום הבנתי מה צפוי להורי, כלומר,  שבתוך כמה שבועות, כמו   שנראה באותה שעה, הם יישלחו למחנה-ריכוז,או ליתר דיוק, למחנה- השמדה. והאם עלי להניח אותם   סתם כך לגורלם בוינה? עד אז היה ביכולתי להגן עליהם מפני גורל זה  בתוקף תפקידי כראש המחלקה   לנאורולוגיה בבית- החולים היהודי. אולם לו נסעתי היה משתנה המצב    מיד. בעודי שוקל מה הדבר הנכון   לעשותו, חשתי שזהו ממין   המצבים שאתה מיחל בו למה שמקובל   לכנות אות משמים. אחר-כך הלכתי הביתה, והבחנתי בחתיכת שיש על השולחן. שאלתי את אבי איך  הגיעה לשם,והוא אמר, "אוה, ויקטור, מצאתי אותה הבוקר באתר שעמד בו לפנים בית-הכנסת" (הנאציונל-סוציאליסטים שרפו אותו).   "ולשם מה לקחת אותה?" שאלתי אותו. "משום שהיא שבר של  הלוחות שהכילו את עשרת הדיברות". והוא  הראה לי איזו אות עברית מוזהבת החרוטה על חתיכת   השיש. "חוץ מזה", המשיך, "אם זה מעניין אותך, האות העברית הזאת היא סימן קיצור לדיבר אחד  בלבד מעשרת הדיברות". "איזה מהם?" שאלתי בקוצר-רוח,  ותשובתו היתה: "כבד את אביך ואת אמך  למען יאריכון ימיך על האדמה.." באותו רגע החלטתי להישאר בוינה  עם הורי ולזנוח את עניין   האשרה"  

 

[2]    ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ, סע` ד`-  "איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס  ומוציא. וית ננו  לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות, נענש   עליו" ויותר מכך ראה   שם, סע`   ח`  - "עד היכן כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו   והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא  יצער   בפניהם   ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב     וישתוק"

 

[3]     ראה ספר החינוך מצווה ל"ג  "משרשי מצוה זו שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה

      עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה...וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר

טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו  וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון,ושהוציאו לאויר    העולם וסיפק צרכו כל  ימיו...ויערוך במחשבתו במה וכמה  ראוי לו  להזהר בעבודתו ברוך הוא"

 

[4]     שם,שם סע` ט"ו וכן ראה שם סע` י"ג – " תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם. "

 

[5]     ראה ברכות י"ט, עמ` ב` – "גדול כבוד הבריות, שדוחה את לא תעשה שבתורה " וכן הורונו חכמים במסכת  אבות  פרק ב` משנה י` – "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך " וידועים דברי ר` אליעזר לתלמידיו "הזהרו בכבוד  חבריכם...ובשל כך תזכו לחיי העולם הבא" (ברכות כ"ח, עמ` ב`)

 

[6]     פער הדורות

 

     שיר נאה כתב המשורר שלמה אביו העוסק בפער הדורות שבין בן לאביו, השיר מתאר את היחס לאב  ולאורח  חייו  מעיניו של הבן  החש אל אביו רגשי חמלה ואהדה אך גם הסתיגות שמקורה בפער הדורות-

 

 

תקון תדמית / שלמה אביו


אבי חי לו תמיד בפחד

אני אומר זאת ברורות

רק במקרים נדירי טעם

אותת תקוות תמוהות.

למצוי צימצם עצמו

כאותה שעוה אל הלהב

שלל בעקרון כעל מרי

ובעיקר סלד מרעש.

כיבד את אביו ואת אימו

:אדוני עירו, דת אבותיו

הוקיר סדר בארץ.

אם הרהיב מה למעלה משם

לערער מה למטה פה,

לצפן לי לא ראה צורך

בפתיון מופתי אהבתו.

כי תפילות עולמי אף בהו,

אמאן למלל מעלות אתמול

שכביכול לוה מלאכי עליון

מלאכי שלום.

חי אני גם כן בפחד, כמוהו,

הנסיבות לבדן כאן אחרות.

 

 אמונתו של הבן אינה כאמונתו של האב, ויחסו של הבן לעולם שונה מיחסו של אביו שכן העולם החליף דעות     וצבעים, כך שגם אם  פועמים בהם אותם רגשות אנושיים, כשורת הסיום לשיר, דיעותיהם שונות  :" חי אני     גם כן  בפחד, כמוהו/ הנסיבות לבדן כאן אחרות."

 

 

[7]     המהרי"ק כמלמד תינוקות

 

   להלן אביא קטע מתשובתו בשורש ע"ב, ממנה  עולה החשיבות שראה  תפקידו כמלמד תינוקות –

                                   

אנא מקרי דרדקי.

דעדו עליה כמה הרפתקי...

והאלקים לידו אינה.

כשכיר שנה בשנה.

עובד ביום ובלילה.

לתת לו לחם ושמלה.

 

בהיותי ממלמדי תנוקות....

       בהיות הבוקר באשמורת

באשר יש לי אומנות אדורת.

אקום לקול הצפור.

דק מחוספס ככפור

 על צוארי יעלה.

 וקרח בלילה.

 ותדד שנתי מעיני.

 לרגל המלאכה אשר לפני.

 ולרגל הילדים עד נטף.

 שובעתי נדודים ועשיתי המלאכה עפל...

 

 

[8]     יבמות ס"ב, עמ` ב`

 

[9]     ד"מ יו"ד סי` שע"ו סק"ט ורמ"א סע` ד, ראוי לציין כי בתקופתו של השואל נהגו שרק אחד אומר את הקדיש  ולא כל   האבלים יחדיו כבימינו .

 

[10]    הכוונה לר` שמחה בר` שמואל משפירא (אשכנז, סוף המאה ה – 12) רבי יצחק בר` משה מוינא בעל "האור זרוע" היה  מתלמידיו והביא את דבריו אלו בסיפרו - אור זרוע , הלכות תפילה סי` קי"ד

 

[11]    וראה בכסף משנה שכתב שמקור דברי הרמב"ם הוא הגמ` במכות דף י"ב , עמ`  - "תני חדא: אב שהרג, בנו  נעשה לו   גואל  הדם . ותניא אידך אין בנו נעשה גואל הדם?...אלא לא קשיא, הא בבנו , הא בבן בנו"     (= רש"י במקום פירש  הא  דתניא אין בנו נעשהגואל הדם – בבנו של רוצח כאמר. והא דתניא בנו נעשה      לו גואל האדם- בבנו של הרוג קאמר,שהוא  בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו)

 

[12]   סוטה מ"ט , עמ` א`

 

[13]   ר` יעקב רישר (פראג 1670-1733) שו"ת שבות יעקב ח"ב סי ` צד סובר כמו הרמ"א ואולם הוא מציין כי אם האם  מתנגדת  שבנה יאמר קדיש לסבו הוא חייב לשמוע לה שכן כבוד אימו גדול מכבוד סבו. 

 

גישה מענינת מצאתי אצל ר` משה חגיז (ירושלים 1672 – 1751)  בשו"ת שתי הלחם , סי` מ"ג הסובר כי  קיימת אפשרות שכבוד הסב יגבר על כבוד האב כדוגמא כאשר הסב והאב מבקשים דבר מה מהבן/נכד ביחד או- אז לדעת ר` משה חגיז יש לקיים   תחילה את ציווי הסב שכן גם האב וגם הנכד חבים בכבוד הסב! 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל היכל יהודה אלא אם צויין אחרת