00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

בריחות

בגיל 20, אחרי שיוסי מת, היא נשארה לבד.  כדי להרגיש פחות בודדה היא חיפשה נחמה בסטוצים קצרצרים ששכחה  ברגע שהסתיימו. עד היום אין לה זכרונות אמיתיים מהתקופה ההיא, מלבד הבזקים של תחושות. מאחד היא זוכרת את הריח של הצוואר שלו, מאחד אחר את החיספוס של המצעים  ומהשלישי את הטעם  של הנשיקות.
ואז הכירה את דניאל. היא למדה באוניברסיטה וניסתה נואשות לשמור על רצף של לימודים ועבודה, בלילות הפכה ל- LOOKING FOR MISTER GOODBAR, בשאיפה כנה למצוא מישהו מספיק פסיכופט שירצה לחנוק אותה.
למזלה הטוב, הגברים שפגשה אולי לא נחנו בשום תכונות מיוחדות אבל הם  רצו להגן עליה  מעצמה. יפה מצידם. כמה נעים לשמור ולהגן, בעיקר שהמוגנת רק רוצה שתשבור בקבוק ותתקע לה בווריד הצוואר.
כאמור, דניאל היה שונה. היה לו ברק מטורף בעיניים. הם נפגשו בקפיטריה של האוניברסיטה, הוא פגש שם מישהו בקשר לדירה שרצה להשכיר.
באותה תקופה היא  חיפשה דירה  ודניאל שהיה בעל בית דירות הציע לה דירה בקרבת האוניברסיטה במחיר סביר מאד. באותו ערב לקח אותה דניאל לראות את הדירה ותוך סקירת החדרים מצאה את עצמה שוכבת איתו על הספה המהוהה בחדר האורחים. היא נשבתה בקסמו של הגבר השתקן הזה, שהכניס אותה לחיים שלו בלי שאלות מיותרות.

הייתה לדניאל אנרגיה של טורנדו, הוא עבד על חמישה פרויקטים בעת ובעונה אחת. גם היא הייתה פרויקט עבורו, פצצה מסוכנת שצריך לפרק מנשקה. 

גֶּבֶר חַי עִם אִשָּה בְּמֶשֶךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים

יֵש בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְחֶדְוָה וְאֵיבָה וְסַכִּינִים

וְהֵם יְשֵנִים בַּשָּעוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל שׂמִיכוֹת בְּלִי סְדִינִים

אֵין לָהֶם יְלָדִים וְהֵם יְשֵׁנִים כְּמוֹ יְלָדיִם קְטַנִים

הַקִּירוֹת סוֹכְכִים עֲלֵיהֶם וְהַתִּקְרָה רוֹחֶשֶת עֲנָנִים

יֵש אֱלוֹהִים בַּשָּמַיִם וּמָחָר יוֹם חָדָש אֲנָשִים מִשְתַּנִים

יִהְיֶה טוֹב יִהְיה רַע עִנְיָנִים עֲדִינִים 

היה להם טוב ביחד. היא איבדה את דחף הציד שלה, את יצר  ההרס העצמי ניתבה למבחני סוף הסמסטר. ככה המשיכו כמה חודשים, היא סיימה את הלימודים, נשארו לה שני סמינריונים, היה לה הרבה זמן פנוי. היא התחילה להשתעמם.

היא למדה מאמא שלו לבשל חריימי כמו שהוא אוהב, דניאל היה אחראי על הקניות והניקיונות. מהר מאד גילתה שהוא מת על הקטע של הנקיונות. הוא הוא מנקה אובססיבי ווהיא הייתה  ברדקיסטית אובססיבית. היא היתה מבשלת והוא היה רודף אחריה עם הסמרטוט והמגב בכל הבית, ממהר לספוג כתמים דמיוניים עוד לפני שהופיעו. 

דניאל עבד בבית והיא לא אהבה את זה, את המבט שלו שמלווה אותה מחדר לחדר. הסקס עדיין היה פנטסטי אבל טינות קטנות התחילו להעכיר את ימיהם.

גֶּבֶר חַי עִם אִשָּה וּמַחְלִיף אִתָּה חֳמָרִים

גִּילֵיהֶם הַבִּיוֹלוֹגִיּים מִתְעַרְבְּבִים וְיֵש נֹגָה מוּזָר בַּחָדָרִים

וְהֵם עוֹבְרִים מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְלֹא מִסְתַּדְרִים

לֹא עִם עַצְמָם וְלֹא זֶה עִם זוֹ וְלֹא עִם אֲחֵרִים

אֲבָל הֵם חֻבְּרוּ זֶה לְזוֹ וּמֵאָז הֵם מְחֻבָּרִים

וּשְנֵי שוֹפָרוֹת נִתְקָעִים בַּחַלוֹן כְּמוֹ זוּג צִפָּרִים           

זְהִירוּת יְלָדִים הַקַּיִץ חָלַף הַלֵילוֹת כְּבָר קָרִים

היא קראה המון אז, הייתה יושבת שעות במוזיאון, בוחרת  תמונה ומתמקדת בה. שעות ישבה ועשתה מדיטציה על ציורים שהרגיעו את הסרטים שרצו לה במוח. אחר כך הייתה יושבת בקפטריה, בוהה בקירות הלבנים עם כוס תה, מחממת את הפנים בשולי הכוס, חושבת על כלום. דניאל לקח על עצמו עוד ועוד עבודה, הוא הרגיש שהיא נשמטת ממנו ולא ידע איך לתרגם אותה לעצמו. הוא הגיב בהתרחקות.

הבית הפך להיות מבריק ביחס ישיר להתדרדרות היחסים. המצעים הוחלפו מדי יום, אפילו פנלים הוא היה עושה. ככל שהוא ניקה יותר,היא ליכלכה יותר.

שניהם התחפרו, התבצרו כל אחד בפינתו. האובססיות של דניאל התפשטו והגיעו גם למיטה. מקלחות ארוכות לפני הסקס, כמו טקס טיהור עצמי, קיפול דייקני של הבגדים על המתלה, משאיר אותה מורעבת , מחכה,אחר-כך עצבנית ועייפה, נרדמת תוך כדי ציפיה.

מה קרה לגבר שהיה חוזר מאובק ומיוזע מיום שלם באתר בנייה ומתנפל עליה בכל פינה בבית, שורט את עורה בזיפיו הקשים ומשאיר גרגרי חול בכל פינה? הוא הפך להיות ריחני וסטרילי, לא אישי, בלי חותמת ריח מזהה.

 גֶּבֶר וְאִשָּׁה חַיִּים לְבַדָם אֵין לָהֶם יְלָדִים

הוּא בּוֹדֵד הִיא בּוֹדֵדָה שְנֵיהֶם בּוֹדְדִים

יֵש לָהֵם הַרְבֵּה מַכָּרִים וּמְעַט אוֹהֲדִים

הוּא מְיֻחָד וְהִיא מְיֻחֶדֶת שְנֵיהֶם מְיֻחָדִים

הוּא צוֹבֵר אֶפְשָרֻיוֹת וּמִסְמָכִים וְהִיא צוֹבֶרֶת בְּגָדִים

אֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָא מִין וְיֵאוּש וּבְדידוּת וּפְחָדִים

וּבְרֶגַע מְסֻיָּם דֵּי צָפוּי מֵרֹאש הֵם נִפְרָדִים

היא לא רצתה להיפרד ממנו, היא פחדה שפרידה תהיה כמו עוד מוות. הוא מצידו נתלה בה כמו הייתה  ילדתו האובדת. הוא לא היה מוכן לשחרר. היא הייתה זקוקה  לאישור שלו ללכת, לכוח שיבוא מבחוץ וייתן לה אישור שהחיים ממשיכים.

הימים הפכו לסיוט, היא לאהיתה מסוגלת להישאר איתו רגע בדירה. כשנאלצה להישאר  הייתה יושבת בפינת העבודה  וכותבת את העבודה לה באובססיביות, הסמינר כבר היה גמור בראשה,. היא ניסתה לכתוב על מוטיב השיעמום בשני ספרים של סטנדאל, הייתה לה תזה מטורפת שבה  ייחסה לסטנדל חשיבה פוסט מודרניסטית והדביקה לו מניעים מופרכים . בלילות הייתה מתווכחת שעות בטלפון עם טלי, שלמדה איתה בסמינר ושללה בנחרצות את התיאוריות שלה. דניאל הלך ונהיה שתקן יותר ויותר, לא היה מוציא שלוש מילים מהפה במשך כל היום ובלילה אחרי הסקס היה חוטף פטפטת ועושה לה מיגרנות. היא  הייתה נרדמת לפנות בוקר, מותשת מהנאומים הבלתי נלאים שלו על אהבה וארכיטקטורה.

 גֶבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּדִירָה שׂכוּרָה

וְאוֹהֵב אוֹתָהּ וְהִיא אוֹתוֹ הוּא אָמַר הִיא אָמְרַה

כָּל הַעִנְיָין הִתְחִיל אֵיכְשֶהוּ בַּשָנָה שֶעָבְרָה

כְּשֶהָיָה נִפְלָא וְּלֶפָתָע הִתְחִיל לִהְיוֹת רַע

אֵין עֲנָנִים בַּשָמַיִם וְאֵין אֱלוהִים בַּתִּקְרָה

 

בוקר אחד, אחרי לילה כזה, היא חיכתה שדניאל יירדם.

כשהייתה בטוחה שהוא ישן שינה עמוקה, לקחה את החפצים המועטים שלה,  זרקה במהירות לשקיות ניילון וירדה בריצה במדרגות, ברחה משם כאילו היא בורחת מבית בוער.

היא לא השאירה פתק.

 

 גֶבֶר חַי עִם אִשָּה וְעַכְשָו הָעִנְיָין נִגְמָר

הוּא מתְקַפֵּל וְהִיא מִתְקַפֶּלֶת חַד וְקָצָר

אֵין בֵּיֵנֶיהֶם אֶלָא חֹשֶךְ לָבָן ְוִהְבהוב לאמוגדר

וְאָרוֹן וּשְטִיחִים וּקְצת חוֹמֶרְנִיקוּי מֻיֻתָּר

גֶבֶר חַי עִם אִשָּה וְעַכְשָו הָעִנְיַין נִשְבָּר

וּשְנֵי שופָרוֹת בַחָלון נחְבַּטִים כְּמוֹ זוּג יוֹנֵי-בַּר

מָה שֶהיה היה וָּמָה שֶעַבָר עַבָר.

 

 השיר - "הרי את מותרת לכל אדם" - דוד אבידן

צילום - אלינור קארוצ`י

 

 

 

 

 

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

111 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת