33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

חווה אלברשטיין

רבים האמנים שאהבתי בתור ילד, ועם השנים פיתחתי סוגשל אדישות כלפיהם, אם לא תיעוב של ממש. חווה אלברשטיין היא דוגמא נדירה לאמן שעשה אצלי את הדרך ההפוכה: בתור ילד שנאתי את רוב שיריה, ועם השנים פיתחתי סוגשל הערכה לפועלה האמנותי וליכולות שלה כמבצעת. מצא חן בעיני העיסוק שלה בנושאים שמעניינים גם אותי, נושאים כמו משפחה, זוגיות, גיל, הגירה, סולידאריות חברתית, אשכנזיות, ציונות. נושאים שאמנים רבים מתרחקים מעיסוק בהם כדי להישאר בזרם המרכזי, כדי לא להפסיד רייטינג. מצאה חן בעיניי הנכונות שלה לצאת בנחישות נגד הכיבוש ואחר כך גם נגד תופעת "כוכב נולד". בנחישות ובאומץ, אבל באלגנטיות וברהיטות. בלי התלהמות. ובעקבות ההערכה כלפיה, באה גם אהבה וקבלה של האמנות שלה.

הייתי שמח להציג את זה כמשהו שמעיד על התבגרות אצלי, אך לדאבוני, אין הדבר כך. ראיתי לא מזמן בערוץ שלושים ושלוש הופעה שלה מתחילת שנות השבעים בשחור-לבן, וזה עדיין היה איום ונורא בעיניי. כל הגדיים, והציפרים, וכל הנשים הפאסיביות ההן, שיושבות עד היום במגדל ומחכות לגבר. צר לי, אני עדיין לא סובל את זה. במובן הזה, לא השתניתי. זו היא שהשתנתה. כך או כך, כשאהובה ביקשה שנלך לראות הופעה שלה בהיכל לאמנויות הבמה בהרצליה, בניתי על השינוי הזה ונעניתי ברצון.

הקהל שמילא את חלל הכניסה היה במובהק קהל אמיד, והייתה לי הרגשה שאנחנו מורידים שם את ממוצע הגיל. מקירות הבטון הביטו עלי שמות התורמים הנדיבים שהונצחו על לוחות מתכת, ומבית חיל האוויר הסמוך עלו לי זכרונות של הימים שבהם שירתתי בחיל האויר בתור תוכניתן זוטר. התור תקתק במהירות, כראוי לתור שעומדים בו אנשים שרגילים לקבל שירות אדיב ויעיל ולשלם תמורתו ביד רחבה. נכנסנו לאולם הגדול, וגיליתי ששורה 13 זה לא עד כדי כך קרוב לבמה. מצד שני, הכיסאות נוחים והמזגן במידה. חיפשתי בקהל פרצופים שאני מכיר מפורום מוזיקה, וראיתי את יאיר גרבוז.

כעבור זמן קצר עלו שלושת הנגנים ואחריהם הזמרת. שלוש גיטרות ומתופף. מחיאות כפיים, וההופעה מתחילה עם "את תלכי בשדה" בעיבוד קצת שונה, פחות דרמטי ויותר חסידי מאשר המקור. העיבוד הזה הזכיר לי כמה מדוייק ומצחיק היה החיקוי שעלמה זק עשתה לאלברשטיין ב"ארץ נהדרת". אחרי שני שירים שלא הכרתי בא "פרח הלילך", ומכאן ואילך, תודה לאל, לא היו יותר שירי רוממה עד ההדרנים. הכל שירים אישיים, שהיא כתבה או הלחינה.

קל היה לראות את הניסיון הרב שיש לאלברשטיין בעמידה מול קהל: היא פלירטטה בלי להתחנף, היא הנעימה בלי להתאמץ, קטעי הקישור שלה היו בטוב טעם והשירה שלה, כמו תמיד, שלבה מוסיקלי עם תיאטרלי. אני חושב שנקודת התורפה בשירים האישיים שלה הן המלים: גם כשהיא מגוללת סיפור מרגש או נוגעת במקום כואב, השפה שלה היא שפת דיבור נטולת פיוט והדימויים קצת נדושים. לא יכולתי שלא לחשוב שרחל שפירא הייתה מנסחת את זה יותר טוב. לאה גולדברג - בוודאי ובוודאי. לפיכך, אין להתפלא שרגע השיא בהופעה, מבחינתי, היו שני השירים שהיא שרה ביידיש.

הצטערתי גם על היעדרם של שירים כמו "חד גדיא", "לונדון", "אבק של כוכבים" ו"פרח משוגע", שמסמנים בעיניי את קו פרשת המים בקריירה של חווה אלברשטיין. נראה לי, שההחלטה שלה לחזור להופיע בישראל לוותה בהחלטה לא להרגיז יותר אף אחד מכאן ואילך. זה לגיטימי, אולי זה גם נכון יותר מבחינה פוליטית. גם אני לא מאמין שהרגזת אנשים מביאה לתמורה חיובית כלשהי. אבל מבחינה אמנותית, אצלי זה השאיר תחושה של חוסר כנות ושל חוסר נכונות ללכת עד הסוף.

לחווה אלברשטיין יש משהו שגם לשלום חנוך יש, ושלאריק איינשטיין וליהורם גאון אין. אפשר לקרוא לזה אישיות, אפשר לקרוא לזה אמירה, לא יודע. נדמה היה לי שהיא מסתירה את זה, וזה היה חסר. בשביל מה לעשות אמנות, אם את לא עושה את זה עם כל מה שיש בך. חוסר הנחת שלי גבר כשהגיעו ההדרנים, והם כללו כמה מהשירים הישנים והרעים. נכון שהם כללו גם כמה מהטובים ("כמו צמח בר", "את חירותי"), אבל מגמת ריצוי הקהל, שעד ההדרנים הייתה מרומזת, נעשתה יותר ברורה.

ניסיתי להסתיר את חוסר הנחת שלי, שלא יקלקל לאהובה את ההנאה מההופעה. לי זה לא הצליח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת