00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

אנשים שהשפיעו עלי (ד): יוסף בנטואיץ` - חינוך, דת ומדע

בקיצור: האיש שלימד אותי שאין אמת מוחלטת. אבי "ארון הספרים היהודי" ו"התודעה היהודית". חייו של האדם שהגיע מאנגליה בכוונה לעסוק בחקלאות והשפיע על מערכת החינוך ועל הגישה ליהדות בארץ. $$$ [483]

      - 1,240 איש קראו על האיש הזה -  

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על

 

  את יוסף בנטואיץ` זכיתי להכיר בטכניון, כשלמדתי אצלו בקורס "הפילוסופיה של המדע". אני הייתי אז איש צעיר והוא היה מורה מן החוץ, בקורס של "לימודים הומניסטיים". הקורס ההוא והאיש הזה שינו את השקפותי. ממנו למדתי כי כל דבר שאנו מגלים, וכל דבר שאנו יודעים, אינו אמת מוחלטת, וכי הוא נכון רק עד שאנו מגלים מקרה אחד, פרט אחד, שמראה לנו כי טעות היתה בידינו. כשאנו מגלים זאת עלינו לחשוב מחדש ולהגיע למשהו נכון יותר, שגם הוא בתורו יתגלה כמשהו לא מדויק, כלומר קירוב בלבד לאמת. ממנו למדתי על החשיבה ועל המשגים שאנו עושים, נושא שלא הפסיק לעמוד בראש מעייני מאז ועד היום.

יהדות בעולם מודרני

  לאחר כמה שנים, כשחיפשתי את דרכי ליהדות, גיליתי כי יוסף בנטואיץ` הוא אבי הגישה ליהדות, שהוא קרא לה "יהדות בעולם מודרני" והיום אנו קוראים לה "ארון הספרים היהודי". את הגישה הזאת ליהדות הוא ניסה להנחיל באמצעות עיתון בשם "פתחים", עיתון שהופיע משנת 1965 עד 1982 והכיל בכל גיליון מאמרים שקראתי ברוב עניין, ושעזרו לי לעצב את השקפתי הדתית, מאמרים שאת השפעתם ניתן למצוא ברבים מן הקטעים שפרסמתי בבלוג הזה. לעיתון, שסיסמתו היתה "הרבה פתחים ליהדות", כלומר גישה פתוחה ליהדות, היתה מערכת שכללה גם אנשי רוח דתיים וגם אנשי רוח חילוניים. הוא היה מופיע מדי חודש ובכל גיליון היו לוקחים נושא כלשהו כגון בר-מצווה, ותוקפים אותו מכל הצדדים. עד כאן על חשיבותו של בנטואיץ` ועל השפעתו עלי ועל עולמי הרוחני.

חייו של יוסף בנטואיץ`

  לפני כתיבת הדברים הללו נפגשתי עם בתו שושנה קייני, חברת סגל במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון. מה שאני מספר מבוסס על מה שסיפרה לי, מזכרונותיה, ולא על בדיקה מעמיקה של המקורות.

  יוסף בנטואיץ` נולד לפני 105 שנה בתאריך 2.2.02 (כלומר 2.2.1902) בלונדון, באנגליה, למשפחה יהודית דתית ליברלית, אביו הרברט צבי היה פרקליט מכובד ומאידך, ציוני (לפני שהמושג נטבע) שארח את הרצל בביתו והשתתף בקונגרסים הציונים. יוסף שלמד מתמטיקה בקיימברידג`, הצטיין, וכשסיים את לימודיו אף זכה לקבל קתדרה במוסד מהולל זה, היה רחוק מהציונות עד שפגש בשרה יפה, בתו של הלל יפה,  התאהב בה, ואז השתנו חייו.

  שרה יפה, גרה בזכרון יעקב ולמדה בגימנסיה "הרצליה" בת"א. במלחמת העולם הראשונה גורשה הגימנסיה ע"י הטורקים העותומנים, עם כל תלמידיה, לשפיה. אחרי המלחמה הצטרפה שרה לקבוצה של חלוצים, עשרה צעירים ושתי צעירות, שהתיישבו בשוני. 11 חודשים היא חייתה בקבוצה, בישלה, כיבסה ואז פרשה מתוסכלת. היא לא הלכה להתיישבות בשביל לבשל ולכבס. בזכרון חיו ניטה (אחותו של יוסף בנטואיץ`), ובעלה מייקל לנגה. לאחר נישואיהם באנגליה החליטו הזוג לנגה להתיישב בארץ, קנו בזכרון חלקה שעליה הקימו את האחוזה שקראו לה "Carmel Court" כלומר "חצר כרמל". את האחוזה הם בנו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, והעסיקו בכך את גדוד העבודה (כולל שז"ר, לימים נשיא מדינת ישראל). במלחמת העולם הראשונה גורשו הזוג לנגה מהארץ, שהרי היו נתיני האויב. לאחר המלחמה חזרו בני לנגה לזכרון, ומצאו את ביתם חרב. הם לא התייאשו ובנו הכל מחדש. בין משפחת לנגה ובין משפחת יפה פרחה ידידות עמוקה. עד כדי כך שאמרו: חבל שאנחנו לא קרובים.

שרה ויוסף נפגשים

  ניטה הציעה לשרה הצעירה לנסוע לרדינג שבאנגליה וללמוד שם חקלאות. היא שלחה אותה לאחותה, שחיה שם. שרה נסעה לאנגליה ובדרך למדה אנגלית מספר קריאה, פלוס מילון. היא ידעה המון שפות. היא למדה חקלאות והפכה לחלק מחבורה של ארץ-ישראלים שלמדו אז באנגליה וביניהם משה שרת, לימים ראש ממשלת ישראל, דוד הכהן, לימים ראש ועדת חוץ ובטחון בכנסת ושגריר ישראל בבורמה, יצחק אולשנסקי, לימים יצחק אולשן, שופט בבית המשפט העליון, וכן צבי שוורץ, אביהן של ראומה ויצמן ושל רות דיין. גם יוסף בנטואיץ` הכיר את החבורה הזאת ונמשך אליהם. הוא היה בא אליהם, שומע אותם שרים יחד משירי א"י והיה מוקסם מהם. הוא התאהב בשרה ושרה התאהבה בו, אבל הם לא גילו זאת אחד לשניה. יוסף חשב ששרה היא חברתו של דוד הכהן, עד שהלה הבין מה קורה, גילה לבנטואיץ` שאין בינו לבית שרה אלא ידידות וכי ליבה נוהה דווקא אחרי יוסף. האהבה ביניהם פרחה וזוג האוהבים החליטו שאת חייהם הם יבנו בארץ ישראל. לפיכך זנח יוסף את המתמטיקה ולמד חקלאות.

חינוך בארץ ישראל

  שרה ויוסף עלו לארץ בנפרד. שרה קיבלה עבודה כמדריכה לרפת ולתוצרי חלב, בביה"ס החקלאי של חנה מייזל בנהלל. יוסף הלך ליבנאל והחל לעבוד שם כפועל חקלאי אצל אחד האיכרים. חיי פועל חקלאי לא היו קלים לצעיר אנגלי. השמש היכתה בו וההיגיינה הלקויה עשתה את החיים ביבנאל לבלתי נסבלים. היחס של האיכר היה גם הוא לא נעים, וכך הסתיימה הקריירה החקלאית של יוסף.

  בשנת 1924 הם התחתנו. יוסף הפך למורה לאנגלית בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, ולאחר שפוטר עבר ללמד בביה"ס הריאלי בחיפה. ב-1928 הוזמן בנטואיץ` ע"י ממשלת המנדט להיות מפקח במערכת החינוך המנדטורית, והמשפחה עברה לירושלים. אבינועם ילין, שהיה המפקח העליון, נרצח בשנת 1936, בעת "המאורעות", או "המרד הערבי". בנטואיץ` נתמנה למפקח העליון, תפקיד שבו התמיד עד סיום המנדט הבריטי בא"י, בשנת 1948. בתקופה זו הוא כתב ופירסם כמה סיפרי לימוד במתמטיקה ובאנגלית. הוא ושרה אשתו, תרגמו את הספר "צופיות לילדים" של באדן-פאול, מייסד תנועת הצופים העולמית.

אריתריאה

  אפיזודה מעניינת מאותה תקופה התרחשה באריתריאה. ממשלת המנדט לקחה 251 אנשי אצ"ל ולח"י שהיו עצורים בא"י וגירשה אותם לאריתריאה. בנטואיץ` נסע וביקש להיפגש עימם. בתחילה הם סירבו להיפגש עם נציג הממשלה הבריטית. לבסוף נעתרו לבקשתו להיפגש עמם. הוא פתח דבריו בהצהרה: אתם לא מסכימים עמי ואני לא מסכים עם דעותיכם, אך באתי להציע לכם תכנית לפיה תוכלו לנצל את הזמן שאתם יושבים פה לצורך לימודים. הדברים התקבלו על דעתם, ורבים מהם אכן התחילו ללמוד. יהושע כהן (לימים, כנראה, מרוצחי ברנדוט, ואח"כ שומר ראשו של בן-גוריון) למד לבגרות. שמואל תמיר למד משפטים ולימים הפך לעו"ד מזהיר ולשר משפטים. עוזי אורנן למד בלשנות ולימים הפך לפרופסור לבלשנות, וכדומה.

יהדות בעולם המודרני

  באותה תקופה (1938) החל בנטואיץ` לעסוק ברצינות בנושא של "יהדות בעולם המודרני". הוא אירגן קבוצה שקראה לעצמה "החוג הדתי" שהיתה נפגשת בבית בנטואיץ` פעם בשבועיים במוצ"ש. בקבוצה היו חברים שמואל הוגו ברגמן, ארנסט סימון, מרטין בובר, יצחק יוליוס גוטמן, גרשום שולם, גדליה אלון, חיים יהודה רות, אפרים אורבך, הסופר א. א. קבק, ברוך קורצוייל ולעיתים גם ישעיהו לייבוביץ`. בכל פעם, מישהו היה מרצה ובעקבות דבריו היה מתעורר ויכוח ממושך. יהושע נוימרק (עמיר) תעד את הדיונים.  בנו יהוידע עמיר, פרסם רשימה על החוג בספר "היהדות בחברה הישראלית: משנתו של יוסף בנטואיץ" ע` 91-107. הפגישות הללו נמשכו עד מלחמת השחרור.

ביה"ס הריאלי

  מדינת ישראל קמה, המנדט הבריטי הסתיים ועמו המשרה של בנטואיץ`. ארתור בירם, מייסדו ומנהלו הראשון של ביה"ס הריאלי בחיפה, שהיה ממעריצי בנטואיץ` ותמיד אמר לו: כשאני אצא לפנסיה, אתה תנהל את הריאלי. בירם פרש, בנטואיץ` היה מוכן לקבל את ההצעה, אלא שהימים היו ימי מלחמת השחרור ובנטואיץ` לא יכול היה לצאת מירושלים הנצורה ולהגיע לחיפה. במקום זה הוא הצטרף לצה"ל והפך להיות צלף.

  בהפוגה השניה, עזב בנטואיץ` בן ה-46 את הצלפות ועבר לחיפה לנהל את הריאלי. שבע שנים ניהל בנטואיץ` את הריאלי. בתקופה זו הוא הכניס שינויים רבים בביה"ס, שינויים שלא תמיד התקבלו על דעתו של בירם. הוא הכניס לביה"ס הריאלי לימודי יהדות. הוא לימד "פילוסופיה של המדע" בביה"ס וגם בטכניון (שם, כאמור, זכיתי לשמוע אותו). הוא יסד את המוסד של חיבור שנתי, מה שקרוי היום עבודה במקום בחינת בגרות, מוסד שלא היה קיים עד אז. הוא חייב כל תלמיד בשנים הגבוהות לבחור לעצמו נושא למחקר, ונתן לתלמידים יום בשבוע, חופשי מלימודים, כדי להקדיש למחקר הזה. הוא הנהיג מועצת תלמידים, לראשונה בארץ. הוא הזיז את הדגש מחינוך בעל אופי צבאי לחינוך לאהבת הארץ. כאמור לא אהב בירם את השינויים הללו ובנטואיץ` נאלץ לעזוב את המוסד ששליטתו של בירם בו היתה עדיין רבה, למרות שבירם פרש לגימלאות.

תודעה יהודית

  בנטואיץ` חזר לירושלים ב-1955 , הצטרף לאוניברסיטה העברית ועסק בהכשרת מורים ובהשתלמויות מורים. מתוך תחושתו שילדי ישראל נעשו זרים ליהדות, בא אל שר החינוך זלמן ארן והציע לו להנהיג תכנית לימודים ל"תודעה יהודית". ארן התלהב מן הרעיון, צירף את בנטואיץ` למזכירות הפדגוגית של משרד החינוך ונתן לו גיבוי מלא במימוש הרעיון. בנטואיץ` כתב את חומרי הלימוד וניהל את כל השתלמויות המורים לצורך תכנית זאת. בין היתר הוא כתב אז את ספרו "החינוך בישראל" עליו קיבל, בשנת 1962, את פרס ישראל לחינוך. במקביל המשיך גם בלימודיו. מידי שבוע היה פוקד את ביתו פרופ` גדליה אלון, ללמוד בצוותא פרקים ממקורות היהדות.

  בשנת 1966 יזמה פועה מנצ`ל בבאר-שבע הקמת בית ספר "מקיף" (Comprehensive School), בו ילמדו תחת קורת גג אחת תלמידים מרמות שונות, במסלולי למידה עיוניים ומקצועיים. בנטואיץ` שלמד על ביה"ס המקיף באנגליה (של אחרי מלחמת העולם השניה), הזמין שני מומחים, מאנגליה ומשודיה, לסמינר על הרעיון של מקיפות, סמינר שנערך במשרד החינוך בירושלים. הדגם הראשון שהקימה פועה מנצ`ל, תיכון מקיף א` בבאר-שבע, היה חלוץ  לתיכונים מקיפים בב"ש ובמקומות אחרים בארץ.

      בנטואיץ` התנגד לבחינות הבגרות והזמין לארץ את פרופ` בלום משיקגו, אבי הטקסונומיה של בלום, שיסביר מדוע יש לבטלן. אך המערכת לא קיבלה את רעיונו זה.

"פתחים"

  בנטואיץ` לא חש בנוח במשרד החינוך, ובשנת 1965 כשהוא בן 63 החליט לפרוש ולהתנסות בחיי קיבוץ. הוא עבר עם אשתו לשנתיים לכפר גלעדי, ולימד בביה"ס האזורי פילוסופיה ו "מחשבת ישראל" בביה"ס האיזורי.

      כשחזר לירושלים הוא יסד את עיתון "פתחים", עליו כתבתי בתחילת דברי, ועיתון זה היה בראש מעייניו בשנים שלאחר מכן. הוא הקים מועצת מערכת, מורכבת ממגוון רחב של חברים, דתיים וחילוניים, אנשי אקדמיה ואנשי מעשה, כולל קיבוצניקים, שהיתה נפגשת באופן סדיר ומחליטה מה יהיו הנושאים שבהם יעסוק העיתון. לרוב נבחר נושא מרכזי לכל חוברת, אליו התייחסו חברי המערכת מהיבטים שונים ("הרבה פתחים למקום").

  בכל השנים בירושלים נהג לרוץ ריצת בוקר, שלוש פעמים בשבוע מרחביה לעין-כרם, מרחק של 10 ק"מ, בהרים וחוזר הביתה באוטובוס ראשון. לדבריו היה מתפלל בראשי ההרים. בפעילות הזאת הוא המשיך גם בשנותיו האחרונות.

בנטואיץ` בגיל 80

  בהגיעו לגיל 80 עשו לו ילדיו ונכדיו מסיבת "חיים שכאלה". לאורחיו הרבים שהגיעו לחגוג חזר על אימרה שהיתה שגורה בפיו   I want to be eighty and then pop off.

את ניהול מערכת פתחים העביר לידי פרופ` פנחס פלאי, אך תוך שנה אחת נפטר פלאי ולעיתון לא היה המשך.

 באפריל הוא עוד "מלך" על הסדר המשפחתי. אחרי הסדר הוא נסע להשתתף במרוץ התבור. כשהסתבר לו שטעה בשבוע. הוא לא ויתר ורץ לבדו. אך עוד באותו שבוע חש ברע. הוא נסע אל בנו צבי, רופא בבי"ח קפלן ברחובות ונמצא שלקה בסרטן.  ביולי 1982 הוא הלך לעולמו.

אדם גדול

  שמחתי לספר את סיפור חייו של אדם גדול זה, שכאמור היתה לו השפעה לא קטנה על חיי. אדם גדול שמעטים שמעו עליו בדורנו ומעטים יודעים על פועלו, גם אלה שגרים בבאר שבע ברחוב הקרוי על שמו.

הערה לגבי השם

      מונח לפני הספר "חינוך ויהדות" ועליו כתוב שם המחבר "יוסף בנטואיץ", בלי גרש, ובאנגלית J.S. Bentwich . אני העדפתי לכתוב בנטואיץ`, עם גרש, כפי שקראנו לו.

 

    האם אני צודק? אל תסכימו אתי.

      מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

      המונה היומי: עד היום היו 45,538 לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

 

      אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

      אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

      את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

 

תגיות: הסטוריה, אנשים שהשפיעו, יוסף בנטואיץ', חינוך, דת, יהדות, חשיבה, ארון הספרים היהודי,

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
857,683
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת