00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

רגעי שלווה...

 
החום והקיץ הזה מערערים אותנו קצת, כולנו מחפשים איזו שלווה וקרירות פנימית... יופי6 התחיל, אליו הצטרפה קדחת צהובה, החרתה החזיקה אחריהם קשתית9
 
גם אני חיפשתי השבוע שלווה. המקום הטיבעי ביותר עבורי למצוא שלווה הוא חוף הים. ישבתי עם החבר של הדובי בפינה נידחת על המצוק בראשל"צ, מביטה אל הים, אל הגלים הנשברים על החוף, מקשיבה לרחש, לרוח הנושבת חרישית ומקררת. התעטפתי בשמיכה, המבט שפגש באורות הרחוקים של סירות הדייגים התשטש... דמעות שטפו את פני, הליטוף הקל והאמפטי של חבר רק הגבירו את הדמעות. חיפשתי שקט ומצאתי געגועים שטרפו את חושי. הים, מפלטי האהוב, לא הצליח להביא לי מרגוע.
 
הבוקר הלכתי  לחזרה של ההרכב המוסיקאלי ששר את השיר שלי ושל הדובי "האזנתי ללילה" השיר מילא אותי בשמחה. כמובן שדמעות של התרגשות נצצו בזוית עיני, אך שירת המלאכים והעיבוד הנפלא של משה גרודר, גדשו את ליבי בהתרגשות. צילמתי והקלטתי את הקבוצה ויצאתי משם אל בית העלמין. להשמיע את השיר לדובי שלי.
הגעתי אליו, התיישבתי לידו. השמעתי לו את השיר. אישה ישובה על כסא מתקפל ליד מצבה, משמיעה מוסיקה ושרה...
תמונה סוריאליסטית משהו, הייתי אומרת.
ברגע הזה, הרגשתי אותה, את השלווה, נוחתת עלי, ממלאת אותי בשקט, באושר... ממלאת אותי.
כל הסיטואציה הזאת, כל ההוויה הזו כל כך זרה לי. מצבות ובתי קברות מעולם לא עשו לי את זה, ולא עושים. את הורי אני לא מבקרת, מלבד פעם בשנה... והנה פתאום אני מוצאת את עצמי הולכת לשבת ליד מצבה בבית קברות ושם, אני מוצאת את השלווה המיוחלת...
מוזר לי,
מוזר ומפתיע.
 
 
"כמו גלים ברוח ילדה קטנה רוצה רק להגיע אל אותה שלווה
כמו גלים ברוח, ילדה קטנה, מתי אני אגיע אל אותה שלווה
כמו גלים ברוח ילדה קטנה רוצה רק להגיע אל אותה שלווה
כמו גלים ברוח"
 
                                                    גלים ברוח / מורן קריתי
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת