00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

התחלות

 
 
מכיוון שאני מסכימה עם מילותיו של קפקא ש"ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא שבתוכנו", אני זקוקה גם  לפתיחות שאוחזות אותי בציפורניים ואינן מניחות.
פתיחת הספר צריכה  להיות מפתה, היא חלון הראווה של הספר לא פחות מן העטיפה.
כמו במערכת יחסים, משיכה מגנטית בשלב ההיכרות יכולה להועיל.
לעתים קרובות הפיסקה הראשונה תקבע אם הקורא ימשיך הלאה.
עמוס עוז כותב בספרו היפה  "מתחילים סיפור", על פתיחות מסוגים שונים.
 
"לפעמים מופיע חוזה-פתיחה חמור מאוד, מרתיע, כמעט אכזרי, המזהיר את הקורא מראש: כאן דמי הכניסה עולים ביוקר רב, ואם זה לא לפי כיסך, אם אינם מוכן לשלם מקדמה קשה, מוטב שבכלל לא תנסה להיכנס. ראה הוזהרת: בלי שום הנחות והקלות ובלי אריזה מרופדת".
 וגם:" ויש פתיחות של סיפורים שהן חוזה ממולכד, מן מכמונת דבש מחוכמת. בהתחלה מבטיחים לך  רכילות עסיסית, או וידוי חושפני עד העצם,או הרפתקאה מקפיאת-דם, ובסוף  מסתבר שקיבלת לא דג כי אם דג ממולא."
 
אז הנה, התחלה חדשה.
בחרתי ב-10 פתיחות שאני אוהבת מאד, פתיחות קצרות ושואבות.
 
 "בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה היתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה. כל היום ישבה בבית ומן הבית לא יצאה. רעותיה ושכנותיה לא באו לבקרה וגם אבי לא הקדיש את קרואיו. דומם עמד ביתנו ביגונו, דלתיו לזר לא נפתחו, על מיטתה שכבה אמי ודבריה היו מעטים. ובדברה כמו נפרשו כנפים זכות ויובילוני אל היכל הברכה. מה אהבתי את קולה. פעמים הרבה פתחתי את הדלת למען תשאל מי בא. ילדות היתה בי. לעתים ירדה מעל משכבה ותשב בחלון. היא ישבה בחלון ובגדיה היו לבנים. בכל עת היו בגדיה לבנים. פעם נקרא דודג אבי בעירנו וירא את אמי ויחשוב כי אחות רחמנית היא, כי בגדיה הטעוהו ולא ידע כי היא החולה." 
(בדמי ימיה, ש`י עגנון)
 
 
 "אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות. אינני רוצה למות." 
(מיכאל שלי, עמוס עוז)
 
 
 "לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה: בדל הלשון מטייל לו טיול של שתי תפיפות על תקרת-הפה ונוקש, בשלישית, בשיניים. לו. לי. טה." 
(לוליטה, ולאדימיר נאבוקוב)
 
 
 
"אמרתי לו:"תגיד לי את האמת," והוא אמר: "איזו אמת?" ושירטט בחיפזון משהו בפנקס שלו והראה לי, רכבת ארוכה-ארוכה עם עננת עשן שחור עבה, והוא מציץ מן החלון ומנופף לשלום במטפחת שלו.
יריתי לו בין העיניים."
(ככה זה קרה, נטליה גינצבורג)
 
 
 "כשכתבו את הודעת הפטירה שלי, מחר. או מחרתיים. ייאמר בה, ליאו גורסקי השאיר אחריו דירה מלאה חרא." 
(תולדות האהבה, ניקול קראוס)
 
 
 
 "יום אחד יש חיים. למשל, אדם שבריאותו איתנה, אפילו לא זקן, בלי שום היסטוריה של מחלה. הכל לפי שהיה, כפי שיהיה תמיד. הוא חי מיום ליום, עוסק בענייניו, חולם רק על החיים העומדים לפניו. ואז, פתאום, קורה שיש מוות. אדם פולט אנחה קלה, גופו צונח בכורסתו, והנה יש מוות. הפתאומיות שבדבר אינה מותירה מקום להרהור, מונעת מן המחשבה כל סיכוי לבחור מילה מנחמת. אנחנו נותרים חסרי כל לבד מן המוות, מן העובדה הנחרצת של היותנו בני תמותה." 
(המצאת הבדידות, פול אוסטר)
 
 
 "ד"ר וייס, בגיל ארבעים, ידעה שהספרות הרסה את חייה.
     בדרכה המעמיקה והאקדמית זקפה זאת לחובת חינוכה המוסרי הלקוי, שהורה לה - בתיווכם של אמה ואביה החלוקים, שחברו יחדיו אך הפעם הזאת - כי תהגה בקורות אנה קארנינה ואמה בובארי, אבל תלך בעקבות דייויד קופרפילד ודוריט הקטנה." 
(לצאת אל החיים, אניטה ברוקנר)
 
 
 "יצרייך יתלהטו פעמים רבות, כך היה כתוב במפה האסטרולוגית שלי. האופק שלך זרוע אהבות עזות ובנות חלוף. שרשרת של שמות שזורים בנשיקות. אחדים שלווים, אחרים נדיבים. מהם גבוהים ומהם נמוכים, בהירים או שחרחרים, מכל המינים, ותו אחד משותף לכולם: איבר הזכרות המתנועע באי-נחת בין הרגליים." 
(אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות, לוסיה אצ`וריה)
 
 
 " יום אחד, קשישה הייתי כבר אז, גבר קרב אלי באולם-במבואה של איזה בניין ציבור. הוא התוודע אלי ואמר: "אני מכיר אותך מאז ומתמיד. הכל אומרים שיפה היית בצעירותך, אך אני באתי להגיד לך שבעיני יפה את היום עוד יותר משהיית בנעורייך, ופנייך כאישה צעירה אהובות עלי פחות מפנייך החרבות של היום." 
(המאהב, מרגריט דיראס)
 
 
 "בהיותי בגיל צעיר ופגיע יותר, יעץ לי אבי עצה, שמאז אני הופך בה שוב ושוב במוחי.
"כל פעם שיתחשק לך למתוח ביקורת על מישהו", אמר לי, "פשוט תזכור, שלא כל האנשים בעולם הזה זכו ליתרונות שהיו לך"." 
(גטסבי הגדול, סקוט פיצגרלד) 
 
 
ועכשיו תורכם...
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

112 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת