00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

החדר האדום

הציור הזה של מאטיס נקרא בעצם "הסטודיו האדום" והוא אחד הציורים האהובים עלי.
לא מבחינת צבע או קומפוזיציה, הוא ממש לא לטעמי. מה שאני אוהבת כאן זה את היכולת שלו לשים את הציור שלו במקום הראוי לו: מעל לכל.
מאטיס לא פחד מאפיגונים. מי יכול עליו? מאטיס יש רק אחד. בצבעוניות, בצורה, ברישום, באורנמנטיקה, יחיד במינו.
 
תביטו טוב בתמונה הזו: היא מאיימת. החדר האדום הוא לא מקום מזמין.
הוא לא אחד מארבעת החדרים שהייתי רוצה לשהות בהם.
אבל אם אתה אמן מכל סוג שהוא, אתה זקוק לחדר אדום משלך, מרחב סגור, עם גבולות, שאומר: "זה שלי", זה אני". ולו גם על  חשבון החיים עצמם, כדברי יונה וולך.
מה יש בחדר האדום? בקושי ניתן להבחין בקוים התוחמים את הרצפה והקירות. הדבר הראשון המזנק לעין הוא הציורים על הקירות וצלחת הקרמיקה, יצירתו של מאטיס, על השולחן. הם צוירו בפירוט רב, לעומת שאר החפצים בחדר שהותוו  בקונטורים, וכך העין המשוטטת בחלל החדר נתקלת ברוחות רפאים של רהיטים ורוח רפאים של שעון, שהרי בהיררכיה של האמן לציור יש משמעות רבה יותר מלחפצים גשמיים,  ולזמן  אין שליטה בחדר הזה. זמן הציור מבטל את הזמן האמיתי.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת