44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבית שלי

שירת הסירנה

המלחים שמו דונג באוזניים ושכבו על קרקעית האוניה
כדי שלא לשמוע את שירת הסירנות.
אחר כך קפצו מרצונם אל המים.
 
הסירנות שיחקו אחרי כן באולינג תת מימי עם הגולגלות .
 
 הסירנות הן לא נשים. הן לא בנות אדם .
אי אפשר למדוד אותן במונחים שלנו.
 
 
העולם האנושי זר להן
הן לא מבינות את המדדים המקובלים ולא את השפה.
 
 
 
כשהן טועות בסימנים המקובלים הן מנודות באכזריות
"שוטות קטנות ובוהות"
מכנים אותן בלעג
את השבירות שלהן מפרשים כסוג מיוחד של העמדת פנים
את השתיקות מבינים כסוג של עלבון.
 
 
 
 
הים הפתוח הוא אהובן האמיתי.
יופיו משתנה ביחד עם מצב רוחן... עם חילופי העונות...
בקימוריו מסתיר את ערי הרפאים של הזכרון.
 
הן יודעות לשיר אותו.
 מי ששומע אותן - מתעוררת בו נשמתו האלמותית והוא קופץ.
 
 
 הן החליפו כמה מילות ברכה
 הצדף הפתלתל הפך את הדברים לכלל שירה
היתה זו גסות האוזן האנושית שיצרה את הטרגדיה.
היא לא מורגלת בכזאת.
 
 
 
 
 
 
אפשר ללכוד סירנה ולהוציא אותה אל החוף
לא מסובך
עם הפתיון הנכון הדבר בהחלט אפשרי.
 
 
זה מוות ממושך
חנק בידי האויר
הראות שלה מתפוצצות אחת אחת כשהיא מנערת את כל גופה
בנסיון להמלט מהכאב של האויר היבש חסר הרחמים שמלחך אותה כמו אש מבפנים.
 
"היא בסך הכול סוג של דג גדול"
אומר הביולוג המומחה בידענות
דוקר את גופה במקל מגולף מעץ מלא.
"זה סוג של יונק מימי עם זימים."
 
את שירתה מתאר כסוג של מיתוס מנופח יתר על המידה.
אכזריותו מונעת בידי הסקרנות ומאחוריה הרעב 
 
"למה את לא שרה עבורי "?
 קורא באכזבה.
 
הגבר אינו יודע את גורם הים.
 
 
 
 
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עודג אלא אם צויין אחרת