00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

הגירה עם ילד נכה: לא כל בית הוא מבצר

המנחה הקודם של אישתי דיבר ארבע שפות אם. הוא גר במקומות רבים בעולם ובכולם הסתדר כבן בית. הפתיע אותי לשמוע, שרק בתוך דירתו הוא אינו מרגיש זר. כשאישתי למדה אצלו, ירושלים הייתה הבית של בִּתוֹ, אשתו ותלמידיו. ההחלטה לעבור לשוויץ לא הייתה קלה עבורו. הוא הבין שמי שיבוא אִתו יעזוב את הבית.

אני יכולתי להתפנות ללימוד צרפתית לקראת הנסיעה. בת המנחה הועברה לקראת הנסיעה לבית ספר דובר צרפתית והמנחה החל לדבר רק צרפתית בדירתו. עבור אשת המנחה זו הייתה מכה. היא לא התפנתה ללימוד הצרפתית, חדלה להבין על מה מדברים בני ביתה והפכה לזרה ביניהם. היא כל כך שמחה כשהבן שלי הגיע אליהם פעם בשבוע. היא והבת פנו אליו רק בעברית. כמו כולם, הן הניחו שהוא מבין עברית ברמה של ילד בן שנה. איש לא חשד שהילד אוטיסט, למרות שהוא כמעט ולא יצר קשר עין, כמעט היה חסר הבעות פנים וכמעט לא בכה. אף גננת, רופאה או אחות טיפת חלב לא גילתה לנו שלילד יש דפוסי תקשורת קלאסיים של פעוט אוטיסט. אף אחד לא הסביר לנו, שבניגוד לפעוטות אחרים, הוא לא יעבור בקלות לאזור בו מדברים שפה אחרת. כשהבן הגיע לגיל שנה וחצי, משפחת המנחה כבר הייתה בשוויץ.

הבן גילה שכהוא מהמהם קטע מוסיקלי מסרטון ילדים זה או אחר שמכיל סיטואציה מסוימת, סובביו מתייחסים להמהום כאל בקשה להיות באותה סיטואציה. הוא היה מהמהם, למשל, קטע שיר על מעיל כשרצה שילבישו אותו וקטע שיר על חיתול כשרצה החלפת חיתול.

כשנחתנו בשוויץ, המנחה ובתו אספו אותנו מנמל התעופה. הפעוט, שהוחזק במנשא על גבי, החל לטופף על ראשי ולהמהם את `איזה יום שמח לי היום`, כשהוא ראה אותם. הפתיע אותי שהוא כל כך התגעגע אליהם.

בשוויץ, הבן הוכנס לגן עם גננות שמרניות וקשוחות כמנהג המקום. הילד נפרד ממשפחתו המורחבת, מביתו, מצעצועיו, משפה שמשהו ממנה הוא כן הבין ומגן הילדים הירושלמי החמים. הילד הגיע למקום בו רק הוריו מכירים את סרטוני הילדים העבריים שהוא מצטט. הילד גם הבין, כנראה, שההורים די מאוכזבים ממה שהם מצאו במקום החדש, כמו שקורה כשאין ניסיון בהגירה.

היינו בטוחים שהדיכאון הוא הסיבה היחידה להתעלמות החדשה שלו מסביבתו וגם נסיגה התפקודית הכללית שלו. לא הבנו שמלבד הדיכאון יש עוד סיבה לנסיגה התפקודית: אוטיסטים רבים חווים נסיגה תקשורתית וכללית בסביבות גיל שנה וחצי.

בשוויץ אין אידאל של שילוב אנשים עם לקויות בחברה הכללית. המוסדות האקדמיים שם, למשל, גאים לתת חינוך חינם לעניים אך אינם מגישים כל סיוע לסטודנטים נכים. גן הילדים נתן לנו שתי אפשרויות: למצוא לילד גן אחר או לעזור להם כל יום לטפל בילד במסגרת הגן. הרופאים והפסיכולוגים השוויצרים, שלא הצליחו מעולם להואיל לנו, המליצו על גן לילדים עם בעיית תקשורת שאינם חירשים.

המנהלת הגן המומלץ הסבירה שבאותו גן אין כל סיוע תרפואטי ושבגן יש ילדים עם בעיות קשות ולא נעים להם להיות זה במחיצת זה. היא אמרה שאם יש לנו איזה שהוא סידור אחר לילד, כדאי לא להביא אותו לגן `המומלץ`. כדי להמחיש את דבריהּ, המנהלת הראתה לנו שיש בגן חדר מרופד לבידוד הילדים כשהם נכנסים להתקפות אלימות בלתי נשלטות. החלטנו להשאיר את הבן אצל הגננות שהיו חלק מסיבת הדיכאון שלו.

באתי לעזור להן כל יום והבנתי למה רע לו. הן לא עשו שום ניסיון לשתף אותו בפעילות. מי שלא יכל להשתתף בדיוק בדרך היחידה בה כולם משתתפים, לא עניין אותן. הגננות גם לא עשו שום ניסיון להבין אותו. אפילו כשהוא כבר המהם שירי ילדים צרפתיים רבים, הן מעולם לא ניסו להבין למה הוא רומז. הן לא הסכימו להקשיב למי שלא מדבר בדרך בה כולם מדברים. הן אפילו הופתעו לשמוע שאנחנו חושבים שהוא מוסיקלי.

בגלל השמרנות, נבנות בשוויץ מעט דירות ובשוק ההשכרה יש הרבה יותר ביקוש מהיצע. כל אחד גר איפה שהוא מצליח, בלי קשר לאיכות הדירה. במעט בניינים שם יש דירות עם בידוד אקוסטי. בשוויץ אתה שומע מתי שכנייך בשירותים ומתי הם מדליקים את האור. כל אחד דופק מידי פעם על דלתו של שכן זה או אחר ודורש שקט. לוזן היא עיר של אנשים חולי שקט ובגלל שלילדים יש מוניטין לא טוב בשמירה על שקט, יש להרבה לוזנאים נטייה להעיר לכל ילד על כל רעש הכי קטן. ביתך אינו מבצרך בשוויץ. השכנים שולטים בך. משתיקים אותך בביתך. דופקים לבקש שקט כשהילד שר. שולחים מכתבים לבעל הבית ומתלוננים על כל שמץ בעיה המאפשר תלונה כנקמה על שירה בווליום סביר ובשעות המותרות. אתה לחוץ שלא יזרקו אותך לרחוב ומשתיק את הילד בעצמך כל הזמן.

הצרה היא שגם ברחוב, באוטובוס וברכבת יש תמיד מי שיגיד לילדים לשתוק. עם הזמן, משהו מהמנטליות הזו נדבק גם בנו ובמיוחד בבת המנחה. הבן שלי הפסיק לסבול אותה בגלל דרישות השקט הבלתי פוסקות שלה.

התרוצצנו אין סופית בין כל הגורמים הטיפוליים שמצאנו. זה לא עזר. לא רק שהילד לא קיבל תרפיה, הילד למעשה קיבל אנטי-תרפיה תקשורתית בלחץ תושבי לוזן. טיילתי אִתו הרבה במקומות פתוחים כדי לעודד אותו לשיר אבל זה לא הספיק. הילד היה מדוכא.

כשהילד הגיע לגיל שנתיים, קרה דבר נפלא: ידידה מצאה לנו גן פרטי מוסיקלי. גן ילדים שכל הגננות בו הן גם מורות לנגינה. גן שבו כל דבר מוסבר ומתנהל בשירה. גן שהגננות בו חוננו בכושר דידקטי ובאהבת אנוש ולא נכנעו למוסכמות חברתיות כל שהן. סיפרתי על הגן הזה ברשומה `הילד קרע פעם את התחת` וכנראה שלעולם לא אוכל להסביר עד כמה אני אסיר תודה לגננות שם. בעיקרון הגן קיבל רק ילדים מגיל שלוש ובמחיר מכובד, אבל לא היה צריך להסביר לגננות מה יקרה לילד העני הזה אם הוא לא יקבל מיד.

הילד יצא מהדיכאון התחיל להתקדם במישור התקשורתי ובמישורים רבים אחרים. הגן המוסיקלי היה לו אתנחתא מהעולם הסובב אותו כולל מהדירה בה גרנו. הילד אומנם עוד לא קיבל תרפיה אבל הוא כן התקדם תפקודית. הוא כבר, למשל, הגיע להגיה נורמלית של מילים למרות שהדיבור שלו עדיין היה משובש מהרבה בחינות אחרות. הצטרפתי פעם לטיול של הגן ובטיול הגננות שמעו מישהו זר מבקש מהבן שלי להפסיק לשיר. כשאותו איש זר הסתלק הגננות הבהירו לכל הילדים מה הן חושבות על אותו זר. הן גם סיפרו לי בתסכול שהרבה לוזנאים הפסיקו קריירות מוסיקליות בלחץ השכנים.

חלפה שנה, המשכנו להתרוצץ בין `מומחים` שוויצריים, האישה התקדמה לקראת סיום התואר בשוויץ ומצאה מקום טוב לתואר הבא בשיקגו. טסנו לשיקגו כמה חודשים לפני שעברנו לשם כדי להבין מה צריך לעשות כדי להגר לשם בחוכמה. האישה והילד הלכו למצוא תרפיסטים וגן ילדים. אני...אני ליקטתי כתובות מספר הטלפונים וביקשתי מפקידת הקבלה שתראה לי איפה הן על המפה. הפקידה שאלה אם אני הולך לחפש דירה ואני הסברתי שאני מחפש חנויות שמוכרות קלטות וידאו מוסיקליות לילדים.

חזרנו לשוויץ לחודשיים אחרונים והפעם, גם הילד התכונן לנסיעה. הוא נפרד מהצעצועים שלו בהדרגה ולקחנו אותו לסניף הדואר פעם בשבוע כדי להראות לו שאנחנו שולחים את הצעצועים לארצות הברית. הסברנו לו שהצעצועים ימתינו לו שם. מזכירת המנחה החדש של אישתי מצאה לנו דירה לשכור וצילמה אותה עם הצעצועים הממתינים. הילד שמח להבין איך יראה הבית החדש שלו, שיהיה בשיכון סטודנטים שבו כולם עושים רעש בלי חשבון.

הילד למד שירי ילדים אנגליים וכשטיילתנו בטירות המופלאות שבעיר Neuchâtel שפירוש שמה הוא ניו-קסל או מבצר חדש, הוא התלהב ושר:

Castle so high/ up to the sky/ I know that I would love to go there

השיר נלקח מקלטת שעסקה בפנטזיות שיש לאמריקנים עם טירות אירופאיות. אני פינטזתי על דברים אחרים וקפצתי לבית האחרון של השיר:

It’s good to be home/ where I feel worm/ my home is a castle for me

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת