00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

סיפור על בר

בשנת 1990 הייתי מלצרית בבר בתל-אביב.
אני זוכרת את הריח של המקום הזה, ריח של טיגון, שמן ישן וייאוש. זה היה מקום עם לקוחות קבועים, מקום משפחתי של עלובי החיים. כולם הכירו את כולם.

שכרתי חדר ליד הבר, כל החיים סבבו סביב העבודה. בבוקר אחרי שהיינו מפנים את השיכורים האחרונים היינו הולכים לאכול ארוחת בוקר בבית-קפה, היינו גרעין קבוע של שישה אנשים שלא רצו לחזור הביתה, שפחדו להיות לבד ולכן משכו את הלילה עמוק לתוך הבוקר. 

חיכיתי לאיזו אהבה גדולה שתגיע ותשלוף אותי משם אבל במצב שהייתי בו אפילו אם האהבה הייתה בועטת לי בפרצוף לא הייתי מזהה אותה.
 
 
ציור: Eric Fischel
  

האמת היא שהייתי מלצרית גרועה מאד, שברתי כוסות בלי סוף וטעיתי בהזמנות, אבל הלקוחות אהבו אותי. הייתי הגור האבוד שכולם רצו לקחת הביתה בסוף היום. טיפחתי את התדמית הזו, זה עזר לטיפים להגיע לממדים מיתולוגיים כמעט.  אף פעם לא נפגשתי עם לקוחות אחרי המשמרת, הקפדתי על הכלל הזה, ארוחת בוקר גדולה  בקפה אחרי העבודה ולמיטה. בערבים החופשיים שלי הייתי מגיעה לבר ויושבת לשתות. ישבתי בפרצוף זעוף , עם משקה וספר, ואם מישהו נדבק אלי הייתי פשוט בועטת לו ברגל.

גרתי אז בשלמה המלך בבית של רפאל, בית תמחוי  מיתולוגי ובית ללהקות רוק בתחילת דרכן, ובדיוק הגיעה מלצרית חדשה לעבודה. קראו לה ריי, היא הייתה נורווגית יפה, פאנקיסטית עם שיער שחור קצר ופנים מתוקות. היא הייתה אפילו יותר אבודה ממני. לא ברור לי איך היא נקלעה לארץ. היא פשוט הגיעה יום אחד לבר, שאלה אם יש עבודה והתקבלה מייד. אצלנו לא נוהגים לסרב לילדות יפות עם מבט נואש.

אימצתי אותה מהרגע הראשון, היא נראתה כל כך חלשה, כמו אפרוח שעושה את צעדיו הראשונים, אבל משהו לא היה בסדר אצלה. היא לא נאבקה. בכל הגוף הזה לא היה אפילו גרם של דחף הישרדותי. היה ברור שהנפילה שלה היא  רק עניין של זמן.

לא היה לה איפה לישון, בלילות הראשונים היא עשתה סבב לינה  אצל הלקוחות ואז הצעתי לה לבוא לגור איתי,  ריי הסכימה בשמחה והסתדרנו ממש מצוין, היה לי טוב לדעת שיש עוד מישהו בסביבה. בדרך- כלל היא לא הייתה מגיעה לישון. היא הייתה נעלמת לימים שלמים ומגיעה לפני המשמרת להתקלח ולהחליף בגדים. תמיד נראה קצת מלוכלכת, אולי בגלל כל האיפור שנזל לה מהעיניים. ריי השתלבה בטבעיות בשיגרת הבקרים שאחרי העבודה, הייתה יושבת איתנו בקפה אבל אחר כך הייתה נפגשת עם הלקוחות. הצטרפתי אליה כמה פעמים, אבל זה היה מוזר מדי בשבילי. הרגשתי שקורה שם משהו שאני לא מבינה.

לכאורה התנהלה שם סוג של שיחה,שום דבר רציף כי כולנו היינו גמורים אבל תמיד הייתה תנועה לא שקטה בין החדרים, תמיד מישהו נעלם.  ידעתי שמצפים ממני למשהו, הציפיה הייתה תלויה בחלל החדר והעיקה עלי, אבל לא הבנתי. אז הפסקתי ללכת לשם ואף אחד לא התלונן.  (אני מסתירה פה משהו מעצמי , בדיוק כאן יש קרע בזיכרון שלי. אני יכולה לראות את זה, אני מדמיינת את המוח שלי, רשת של חוטים  קרועים. קרה משהו מסוים, משהו נורא  שגרם לי להפסיק ללכת עם ריי), מהר מאד גיליתי שהיא נרקומנית, היא הייתה מתגרדת נורא בלילות, אומרת שנמלים זוחלות לה מתחת לעור.

רציתי להציל את ריי, לא הבנתי שכדאי שאתמקד בלהציל את עצמי, שאותה כבר אי אפשר להציל.

התחלתי לגרור אותה לים בצהריים, זה הפך להיות הטקס הקבוע שלנו. טיהור. הים ניקה אותנו מהטינופת של הלילה, נתן לנו כוחות לעבור עוד לילה.

בתוך המים ריי הייתה נפתחת. היא סיפרה על המשפחה שלה, על חמש אחיותיה הנשואות, הגרות בכפר נידח, על אמה שעזבה כשהיתה תינוקת, על אביה האלכוהוליסט שגידל אותה במסירות. רוב הזמן דיברה על הנוף. היא התגעגעה הבייתה.

 

צילום:Julia Fullerton-Batten

ריי הייתה הקשר האנושי היחיד שלי באותה תקופה. היא הייתה המשפחה שלי, בת ואם ואחות. אבל זה היה חד-סטרי. ריי לא יכלה לאהוב אף אחד, היא הייתה פצועה מדי.

 צילום: Sylvia Plachy

יום  אחד ריי נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. החפצים המועטים שלה נשארו בחדר, היא לא הגיעה לעבודה, לא השאירה הודעה לאף אחד. האחרון שראה אותה היה מוחמד, הטבח. הם היו יחד בחוף הים בלילה. אני יודעת שהוא סיפק לה סמים, לא יותר מזה.

בעל הבר הגיע אלי ולקח את החפצים שלה. אף אחד לא הזכיר אותה יותר. תוך כמה ימים עזבתי את המקום ומעולם לא חזרתי לשם.

 (אני יודעת שהסיפור לא גמור, שכנראה אין שום סיפור. קיבלתי עידכון מבלוג הבית על תחרות סיפורים חדשה, סיפורים על הבר וזה פשוט הזכיר לי משהו שקרה. העליתי אותו כמו שהוא. הבר הזה לא קיים יותר, ריי בטח מתה ממנת יתר ומוחמד מזמן בגן עדן עם 70 בתולות. אני עוד כאן.)

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

109 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת