44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

וראה בנים לבניך

 

שני בנים הולדנו, המתלוננת ואני. לבכורנו קראנו פיצקי, לפעמים הארכנו ל"פיצקישוע", לפעמים קיצרנו ל"פיץ". כשכתבתי עליו בפורומים, כיניתי אותו "הנער" כשעוד היה ילד. וכתבתי עליו הרבה. הוא היה ועודנו האדם הראשון שאהב אותי בכל ליבו והראה לי את זה רק בדרכים מיטיבות ומכמירות. פיצקי חולל בי שינוי שאיש לפניו לא חולל ומעטים אחריו. הוא לא היה ילד קל, וגם היום אינו איש קל, אבל הוא איש מלא קסם שקל לאהוב אותו.

ומכיוון שלא רצינו לקפח את צעיר בנינו, חיפשנו גם לו שם חיבה, שיהיה מוצלח ומתגלגל על הלשון כמו זה של אחיו. בימים האחרונים שלפני לידתו הציעה המתלוננת את השם "פרוח", שהרי התינוק בימיו הראשונים קטן ופגיע כאפרוח בן יומו. בהיעדר רעיונות טובים יותר, אימצתי את הצעתה. אמא של המתלוננת הבטיחה לנו שאם הילד הראשון הוא קשה, הילד השני יהיה קל ונוח כמו מלאך. לא כך קרה.

אני החלטתי, שכמו שטרחתי והכנתי לפיצקי אלבומי תמונות מושקעים ומעוטרים במיטב פרי עטי ומכחולי, בשביל פרוח אטרח וארשום לי כל אירוע משמעותי שקורה איתו, ופעם בחודש אשב לכתוב את סיפור אותו חודש ואכלול בו את כל האירועים שרשמתי לי על פתקים. רק דברים טובים אכתוב, שיהיו לו זכרונות טובים ומשמחים לחזור אליהם בכל פעם שיהיה לו עצוב. פרוח נולד, ואני התחלתי לכתוב.

מעט מאד דברים חיוביים מצאתי לכתוב עליו. פרוח נראה לנו סובל רוב הזמן ואפאטי ביתר הזמן. שנת הלילה שלו הייתה גרועה אפילו יותר מזו של פיצקי. הוא לא הצליח לינוק. הוא מיעט ליצור קשר עין ומיעט לחייך. אבא שלי העיר את תשומת ליבנו לכך, שהוא שוכב בסל קל תמיד באותה תנוחה, ראשו תמיד מופנה לאותו כיוון. בכל ביקור בתחנה לבריאות המשפחה קיבלנו אישוש לתחושות הרעות שלנו, אבל גם פתח לתקווה: יש ילדים שאצלם הכל קורה יותר לאט. בצר לי, מילאתי את היומן החודשי שלי בדברים הטובים שקורים לנו כמשפחה. ואלו היו בעיקר דברים שקשורים לפיצקי.

בגיל חצי שנה בערך התחלנו לראות קצת שיפור: פרוח התחיל לחייך קצת וליצור איתנו קשר עין. בגיל עשרה חודשים הוא עמד על רגליו ומיד התחיל ללכת, כמעט בלי לזחול לפני. ואחרי שהתחיל ללכת, הוא התחיל לרוץ, בלי להביט אחורה ובלי לפחוד מכלום. בנינו מתרסים בדירה כדי להכריח אותו להישאר בטווח ראייתנו. בטיולים בחוץ אי אפשר היה לשחרר לרגע את האחיזה בו. מילים לא היו לו כמעט, גם לא "אבא" ו"אמא". היו לו התנהגויות טורדניות-כפייתיות שלא הבנו וגרמו לכולנו סבל. רצנו איתו למומחים בכל רחבי גוש דן, קונבנציונאליים ואלטרנטיביים. כשהגיע לגיל שלוש, נמצא סוף סוף הרופא שייתן שם לצרה שניחתה עלינו: PDD. הפרעה ממשפחת ההפרעות האוטיסטיות.

משם ואילך התחיל מצבנו להשתפר בהדרגה, גם אם שיפור איטי מאד. היו בו קפיצות גדולות והיו בו נפילות, אבל לפחות היה לנו מסלול והייתה לנו עזרה מן הרשויות והייתה לנו תשובה מוכנה לכל מי שהעיר לנו על זה שהילד לא מחונך (ורבים העירו): זה לא אשמתנו, הוא אוטיסט. בשנת חייו הרביעית הוא התחיל לבקר בגן של החינוך המיוחד ברחובות. כשמלאו לו ארבע, כבר היינו עמוק בתהליך הגישור לקראת הגירושין. למי ששאל אם התגרשנו בגלל הילד, עניתי שהילד זרז את התהליך. זה גם מה שראיתי במשפחות אחרות: איפה שהזוגיות הייתה בריאה, הטיפול בילד הפגוע חיזק אותה, ואיפה שהיא הייתה רעועה, הטיפול בילד הפגוע פרק אותה. בסוף אותו קיץ יצאתי מהבית והפסקתי לכתוב את היומן המשפחתי, שממילא לא יצא כמו שהתכוונתי. יומן שלא ישמח אף אחד, ודאי לא את פרוח.

מאז ועד היום נמנעתי מלכתוב על פרוח. גם לדבר עליו זה משהו שאני עושה רק עם אנשים שאני מכיר מספיק ויכול לסמוך על הרגישות שלהם. פעם חשבתי שעם הורים במצבי אני יכול לדבר בפתיחות על המצב הזה, וגיליתי שאני לא. אחר כך למדתי ייעוץ הדדי, וקיבלתי בסיס תיאורטי לאבחנה הזו שלי, שזה שבן אדם נפגע לא הופך אותו לרגיש יותר למצבם של אחרים. גם אני, אני עדיין מתעצבן כשאנשים מרשים לעצמם לתת לי עצות בקשר אליו. אני עדיין מתקפד כשנדמה לי שמרחמים עלי או כשאומרים לי להפסיק לרחם על עצמי.

היום, כשכל עם ישראל מתרפק על זכרונות אמיתיים ומדומים מיומה הראשון של מלחמת ששת הימים, היום הוא יום ההולדת של פרוח. היום אני שוב מנסה לכתוב עליו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת