00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גן העדן של הגיהנום..

קוד חופשי

ובמה אתם בוחרים?

הרבה זמן עבר מאז שכתבתי והרבה דברים קרו מאז. לא אתחיל לשתף אתכם בחיי הפרטיים כיוון שלא תמיד זה מעניין, לפעמים זה נורא מבלבל וכדי להציג בפניכם את כל התמונה צריך לספר הרבה ולמי יש כח? בנוסף לכל, לא תמיד אני בעצמי יודע מה נסגר איתי, הכל נורא מבלבל בפנים למרות שבד"כ כלפי חוץ אני מנסה לשדר עסקים כרגיל.

ובכן, החלטתי לשתף אתכם במשהו אחר, משהו שקרה שהתחיל לגרום לי לחשוב ולהזכיר לי כל מני דברים שרציתי לכתוב.

במקרה, בזמן שעברתי על כל מני ערוצים, עצרתי בערוץ המדע. הייתה שם איזה אחת שסיפרה משהו על כמה חשוב ללמד כישורי חיים בבית הספר. בין השאר היא סיפרה (על סוג של ניסיוי?!) שאם נשים מול ילד בן 6 קערה עם מרשמלו ונגיד לו שאם יחכה שעה הוא יקבל 2 מרשמלו ואם יעדיף לא לחכות יקבל רק אחד - אלה שידעו לעצור את היצרים שלהם, לדחות את התשוקה, לחכות בסבלנות, הם אלה שיצליחו יותר בעתיד.
אני מאד רוצה לחשוב שאני מהסוג הזה, מאלה שהיו מחכים שעה כדי לקבל 2 מרשמלו.. אלה שחושבים לטווח הארוך ולא פועלים רק לפי הרגש, עושים מה שרוצים באותו הרגע. באמת יש הרבה דברים שעשיתי מאוחר יותר, דברים שחיכיתי איתם, לרגע המתאים, להרוויח יותר, להנות יותר, לא לעשות רק מה שבא לי באותו השנייה.. אך לעיתים זה גם לא היה מרצון אלה בלית ברירה, לפעמים עשיתי דברים מאוחר יותר, כי באותו הרגע לא הייתה לי הזדמנות לעשות זאת (ולא ניכנס עכשיו לדוגמאות). לפעמים, היה זה גם עניין של ציפור אחת ביד או שני ציפורים על העץ ולא תמיד בחרתי באפשרות הנכונה, לפעמים הסתכנתי והרווחתי ולפעמים לא, אבל לא על המקרים האלה אני רוצה לדבר, אלא על המקרים שבאם אני יודע שאם אחכה אני ארוויח יותר, האם באמת תמיד הייתי כזה (אחד שמוכן להתאפק)? ברוב המקרים כן, אך לא תמיד. האם אני אוכל להיות כזה בעתיד? לעצור את עצמי למען הרווח שבעתיד? ובעצם, האם תמיד אדע בוודעות שההמתנה משתלמת?

ובעניין קצת אחר, אבל בעצם מתקשר מצויין - דרך הלב מול דרך ההגיון, לעשות מה שעושה לי טוב באותו הרגע, לפעול לפי הרגש, גם אם לפעמים זו טעות או, ללכת רק לפי מה שאני חושב שנכון לעשות, לפי השכל, "לפי הספר"?
בעצם, האם לפעול לפי מה שהלב אומר יכול להתברר כטעות? האם ללכת עם הרגשות זה לא תמיד הדבר הנכון?
האהבה מעוורת, מרוב שאתה אוהב מישהי, שאת אוהבת מישהו, אפשר לא לשים לב להרבה דברים. לפעמים זה טוב, האדם שאתה אוהב הופך להכי יפה והכי מושלם (גם אם הוא לא) ושמים פחות לב לדברים הקטנים.. ככה הזוגיות ממחזיקה מעמד טוב יותר. אבל לפעמים זה גם רע, לפעמים בן הזוג יכול להיות מגעיל, נצלן, לעשות דברים רעים שלא שמים לב אליהם.. "אבל הוא אוהב אותי, זה מה שחשוב", האם זה באמת כל מה שחשוב?
אם היינו הולכים רק לפי מה שהראש אומר אולי היינו עושים פחות טעויות, היינו נפגעים פחות, אולי הכל היה פשוט יותר, אבל איך אפשר תמיד ללכת רק לפי ההגיון? הרי זה מוציא את כל הכיף. לקחת סיכונים, להמר, לתת לרגש להנחות אותנו, לתת ללב להיות מורה הדרך - נשמע הרבה יותר מעניין.
אז.. איך אפשר להצליח לגוון בין השניים, לדעת מתי להעדיף את האפשרות האחת על האחרת? יש כל כך הרבה דילמות, הרבה צמתים בחיים שאנחנו צריכים לבחור בדרך אחת - דרך אין חזור, לפעמים זה יכול להיות כה קשה וכה מסובך עד שאפשר להשתגע.
אם רק הייתי יכול לדעת מה תיהיה התוצאה של כל מהלך שאני עושה בחיים, זה היה הרבה יותר פשוט ועדיין הייתי יכול להנות ולהפגע פחות, הרבה פחות.. אבל מצד שני, מה יותר כיף מלקחת סיכון ולהצליח? להיות במתח עד שמתברר לך שעשית את הבחירה הנכונה? להמר על שאלת המליון דולר ולזכות.
אבל אולי בחיים, שלא כמו בטרוויה, אין תשובה נכונה? ואולי.. [ורק אולי..] לא משנה מה נעשה, תמיד נגיע לאותה תוצאה? סוג של גורל כזה שכבר נגזר עלינו מלמעלה ואנחנו רק בוחרים בדרך שלנו להגיע אליו?!

כל כך הרבה שאלות ואין מי שיענה, כל כך הרבה דברים עוברים לי בראש, שאם הייתי באמת כותב את כולם לעולם לא הייתם מצליחים להחזיק מעמד ולקרוא עד הסוף.

כל כך הרבה דברים קורים, משנים את מצב הרוח, פעם אתה למעלה ופעם למטה, רגע אחד אתה בטוח שהכל טוב ושנייה אחרי קורה אסון. לפעמים זה גם לא חייב להיות אסון גדול, מספיק דבר קטן, מילה קטנה, בשביל להרוס הכל ומצד שני מילה קטנה יכול להפוך אותך למאושר - איזה עולם מוזר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

אגב...

אולי הבלוג הזה קיים ממאי 2004 , כמו שכתוב, אבל התחלתי באמת לכתוב בו רק ב19 לפברואר 2007, סתם שתדעו =]
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תראו אני כאן אלא אם צויין אחרת