00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

חלומות, געגועים, בכי

 

השבוע האחרון היה שבוע מתגעגע במיוחד

אולי הביקור בהוספיס עורר אותם, את הגעגועים

אולי כי המרחק הולך וגדל

ועוד יום עובר ועוד יום...

אך התמונה שלו עדין כל כך חיה מולי

כול כך חדה, כל כך צבעונית

ואפילו לא עברו חודשיים ימים

ואני תופסת ואני לא תופסת

אתמול כתבתי לחבר:

 

היו לו חיוכים מקסימים
לא צל של חיוך
חיוך.

והעיניים שלו, היו כחולות כמו ים נקי ושקוף שקוף
עיניים מדהימות היו לו
גם כשהוא מת, והוא מת עם עיניים עצומות
התכלת ביצבץ מתוך העיניים העצומות לנצח
אני זוכרת שכל הזמן שנשארתי אותי שם, למעלה משעה,
חשבתי על התכול המשתקף מתוך העיניים העצומות...
בחיי

 

ואז התחלתי לבכות, כל כך הרבה זמן לא בכיתי...
מיום מותו לא ממש בכיתי.

 

לעזאזל אני כל מתגעגעת אליו.

אני כל כך רוצה אותו פה, לידי, איתי ... אני כל כך
רוצה אותו.

העולם הזה מחורבן, עולם שלקח לי אותו. לא פייר...

כן, אני יודעת שאין פייר בעולם הזה.

הוא היה כזה אדם מקסים,

אני פשוט לא מבינה את החוקים המחורבנים של העולם הזה.
פשוט לא מבינה.

 

ובכיתי ובכיתי... את נשמתי בכיתי

הייתי לבד בבית ונתתי לבכי להוביל אותי, לקחת אותי איתו עד לאן שהוא רוצה

ואחרי זה היה לי שקט בנשמה, שקט ונקי

מרגישה שיש עוד המון בכי בפנים שמחכה לצאת...

 

ובלילה, הלילה הזה, פעם ראשונה חלמתי

לא עליו חלמתי, עדין לא חלמתי עליו, אולי כי הוא עדין כל כך חי בתוכי

חלמתי על אחיו...

הייתי אצל חברים של הורי, אני בת בית שם

היה איזה אירוע, לא יודעת אפילו מה

ואני כמו בת משפחה, עבדתי... הייתי בחוץ ועם צינור המים שטפתי את החצר האחורית... ומישהו אומר לי פתאום ע. פה. לא ממש התייחסתי כי לאחד הדודים קוראים ע.

כשנכנסתי הביתה אני רואה שזה אחיו... והוא שם, בשיער ארוך שאסוף לקוקו כזה.

ואחיו הוא מן "איש כזה"... נאה, גבוה, מסודר, שיער קצר ומטופח... שיער ארוך?

הוא רואה אותי וקורא לי... ואני כולי רטובה... באה מתיישבת לידו, הוא אומר לי שידע שאני בקשרי משפחה פה, לכן החליט לבוא גם הוא... ולא נוח לי ולא נעים כי אני כולי נראית מה זה מטונפת... והוא קם ואמר לי "בואי נצא"... ושם יד על הכתף שלי... מן חיבוק חברי כזה... ואנחנו הולכים בחצר הוא אומר לי שהוא לא כועס עלי, ושהוא שמח שעשיתי את ימיו של אחיו למאושרים. ואני מופתעת ואומרת לו שמאוד רציתי להתקשר אליו, אבל חששתי... הוא אומר שחבל שלא התקשרתי

והתעוררתי...

 

והחלום מלווה אותי היום... ואני מאוד מבינה מה אומר החלום הזה. ההכרה שאני כנראה זקוקה לה מאחיו... וזה יכול היה לקרות רק במקום מגונן כמו בית... אצל חברים שהם הכי תחליף לבית הורי שאני יכולה להעלות  על דעתי, מאז שהם נפטרו. אפילו צינור המים והרטיבות מובנת לי... רק לא מבינה מה תפקיד השיער ההיפי הזה בתוך החלום.

 

אולי אחלום עליו גם, בקרוב, כל כך בא לי להתכרבל איתו בתוך חלום ...

 

 

יום ראשון, שבוע חדש.

 

 

*

בתמונה -  חצר ההוספיס הנשקפת כשיוצאים מהחדר שלו/שלנו.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת