00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

כצאן לטבח

אני לא מצליחה להבין את התופעה של כתות. את הסיפור של ג`ים ג`ונס ו"מקדש העם" אני מכירה מזמן, ובסוף השבוע צפיתי בסרט "ג`ונסטאון" בערוץ המדע, בניסיון נוסף להבין. ועדיין לא הצלחתי (בזמן שאני כותבת את המילים האלה, משודר באותו ערוץ סרט על "הקהילה" של שי טובלי. הוא מבקש לא לקיים יחסי מין יותר מפעמיים בחודש...).
 
בקצרה - ב-18 בנובמבר 1978, ביום אחד, 913 אנשים, מכל הגילים, מכל הגזעים, מכל המעמדות, שתו רעל יחד, נתנו גם לתינוקות - ומתו. זה היה במושבה שהקימו בגיאנה, ליד ונצואלה. המנהיג שלהם, ג`ים ג`ונס, ירה בעצמו. לפני כן השומרים שלו הספיקו להרוג סנטור אמריקני שהגיע לשם עם משלחת במטרה לברר מה בדיוק קורה שם.
 

 
מה אני לא מבינה? ברור שאני לא מבינה תופעה של התאבדות המונית. אבל זאת לא התעלומה הגדולה ביותר, מבחינתי. מה שאני בעיקר לא מבינה, זה הניגודים.
 
כי בסרט רואים הרבה אנשים ממש שמחים ומאושרים. מרוצים. מתחבקים זה עם זה, שרים, רוקדים. שחורים ולבנים, עניים ועשירים, זקנים וצעירים. אלה שנות ה-70, והם מרגישים שזו הדרך לשלווה, לשלום, לשיוויון, לאחדות, לאהבה. בארצות הברית יש חשדנות, ריגול, התנקשויות. וג`ים ג`ונס לכאורה מציע אלטרנטיבה לכל זה. למעשה, הוא אפילו הבטיח להם שאם זה לא יסתדר, הם יעברו כולם לרוסיה.
 
חסידיו של ג`ים ג`ונס מכרו בתים ונכסים אחרים כדי להעביר את הכסף לקהילה, שבאמת דאגה לכל מחסורם. אוכל, חינוך, בריאות, מין קיבוץ שכזה. הם עבדו בעבודות הרגילות שלהם, בחוץ, והמשיכו ועבדו גם בעבודות הקהילתיות. הם מדברים בסרט על 4 שעות שינה בלילה, שעתיים בלילה, שעה וחצי.
 
הם נראים מאושרים. מה זה מאושרים? זורחים, קורנים מרוב אושר. ניצולה אחת מספרת על שישה ימים רצופים ללא שינה, ואפילו בלי קפה. והיא היתה מאושרת.
 
הם נראים מאושרים. מה זה מאושרים? זורחים, קורנים מרוב אושר. ניצולה אחת מספרת על שישה ימים רצופים ללא שינה, ואפילו בלי קפה. זה לא הפריעה לה להיות מאושרת.
 
אני מתקשה להבין את האושר הגדול, לכאורה, את האמון הרב שהמאמינים רחשו כלפי ג`ונס, למרות התנהגותו, למרות הצביעות הזועקת לשמיים. טקסים של השפלה פומבית. אחד הניצולים מספר על בחורה שאולצה להתפשט לחלוטין ולהתייצב על הבמה מול כולם, ליד ג`ים ג`ונס, בעוד כל הנוכחים בוחנים את גופה ומעירים הערות, מותחים ביקורת. גברים סיפרו שג`ים ג`ונס הבטיח לזיין אותם בתחת, אם יעשו קודם חוקן יפה-יפה. זאת בשעה שהוא כביכול עודד התנזרות ממין. ניצולה אחרת סיפרה שהוא הזמין אותה לתאו הפרטי באחד האוטובוסים הרבים שהוא שכר להובלת מאמיניו ברחבי ארצות הברית, שכב איתה בלי שום הכנה מוקדמת ואמר לה שזה "למענה". 
 

 
אז איך כל האנשים האלה עדיין נהו אחריו? עדיין האמינו בו?
 
ומילא האמינו, למה לעזאזל הם נראים כל כך מאושרים, באמת מאושרים, בסרטים שצולמו שם? איך זה יכול להיות?
 
אמנם הם מספרים שבמשך כל היום והלילה הושמעו להם הקלטות בקולו של ג`ים ג`ונס, עם הבשורות שלו, עם הפחדות מפני הדברים הנוראיים שמתרחשים כביכול בעולם החיצוני, ובעיקר בארצות הברית. ובכל זאת, עד כמה יכולה להשפיע שטיפת מוח?
 
אז כבר ידעו, שאסור לברוח משם. אסור לעזוב. ג`ים ג`ונס אילף אותם להלשין זה על זה, להלשין על כל מי שמדבר על עזיבה.
 
זה עוד לא הספיק כדי להבין את הרמז? להבין שהוא מטורף?
 
היו כמה שהבינו וערקו בשלב מסוים. אבל מה עם כל השאר? עד כמה רבה האומללות של האנשים, שהם מוכנים לנהות בצורה כזאת אחר מנהיג מטורף? מה צריך כדי לתפוס שכל, לאזור אומץ ולברוח?
 
הרחבה על הנושא ברשומה של תומר פרסיקו (תודה ל"ראובן דגן").
 
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת