00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

חצ`קון קוסמי, או איך להתגבר על דיכאון

"השמש נשמטה אל קו האופק כמטבע הצולל לחריץ. האוקיינוס נשך אותה כדי לוודא שאינה מזויפת" זה משפט אופייני לספר של טום רובינס. משפט רובינסי נוסף: "השעה היתה ארבע לפנות בוקר. השעה שבה מאדאם חרדה סורגת סודרים שחורים גדולים ורמת הסוכר בדם יורדת להסתובב במרתף". התחלתי לאהוב את רובינס לפני שנים, באנגלית, חשבתי אפילו לתרגם אותו, אבל הגעתי למסקנה שזו משימה כבירה מדי בשביל אדם שעובד במשרה מלאה.

 

מישהו כן תרגם אותו, ודווקא לא רע בכלל, בועז וייס. הציטוט הוא מתוך הספר "נכים פראיים ששבו הביתה מארצות החום". לספרים של רובינס יש תמיד שמות מדהימים כאלה. Even Cowgirls Get The Blues (שגם הפך לסרט מוזר, בכיכובה של אומה תורמן), או Still Life With Woodpecker, שהפך בעברית לספר "איך גורמים לאהבה להישאר".

 

אבל קודם כל אני מרגישה צורך לדווח, שהיה שווה לקרוא את "צלה של הרוח" בכל זאת. איפשהו ברבע האחרון של הספר, עם כתב היד של נוריה, הכל התחבר יחד יפה, וזה השאיר טעם טוב וקסום לקריאה כולה. הבנתי למה מישהו טרח לשלוח לי את הספר הזה במיוחד. זה עדיין לא ברשימת הספרים החיוניים של כל הזמנים, אבל בהחלט ראוי.

 

בחזרה לטום רובינס, אני אצטט עכשיו הגדרה לדיכאון, כפי שנוסחה בידי המאסטרה, סבתא של הגיבור. התחברתי לזה בגלל ההתחלה: "שורשיו של כל דיכאון נעוצים ברחמים עצמיים, ושורשיהם של הרחמים העצמיים נעוצים באנשים שלוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי". לא יודעת בקשר ללקיחת עצמי ברצינות רבה מדי, אני לא ממש יודעת איך לא לקחת את עצמי ברצינות, אבל רחמים עצמיים? נשמע מוכר.

 

הנה מה שאמרה מאסטרה:

 

"מילת המפתח כאן היא שורשים. שורשי הדיכאון. אצל רוב האנשים, מודעות עצמית ורחמים עצמיים צצים במקביל בתחילת גיל ההתבגרות. בערך באותו זמן אנחנו מתחילים לראות את העולם כמשהו שאינו רק גן שעשועים מבדר. אנחנו מתחילים לחוות על בשרנו כמה מאיים הוא יכול להיות, כמה אכזרי ולא צודק. ממש ברגע שבו אנחנו חווים לראשונה הן את היכולת להתבונן פנימה והן את המודעות החברתית, אנחנו מקבלים חדשות רעות: העולם, בגדול, לא שם עלינו קצוץ. (...) ולכן קיימת בנו נטייה לשקוע בזעם וברחמים עצמיים, ואלה, אם יניחו להם, יעלו מוגלה ויהפכו להתקפי דיכאון. (...)

 

"עכשיו, אם אין מישהו חזק וחכם יותר –  ידיד, הורה, סופר, במאי סרטים, מורה, מוזיקאי -  שיכול להוציא אותנו מזה, יכול להרים אותנו ולהראות לנו כמה זה קטנוני ויומרני וחסר כל תועלת לקחת את עצמנו ברצינות שכזו, הדיכאון יכול להפוך להרגל, וההרגל בתורו ישאיר חתימה נוירולוגית. (...) הכימיה במוח שלנו עוברת התניה הדרגתית ולומדת להגיב לגירויים שליליים בדרך ייחודית וניתנת לחיזוי. משהו משתבש, והוא יפעיל את הבלנדר שלו באופן אוטומטי ויערבב לנו את הקוקטייל השחור הזה, דקירי יום הדין המוכר והטוב, ולפני שנספיק להבין מה קורה, אנחנו ספוגים עד לזימים, מבפנים החוצה. ואחרי שהדיכאון משתלב במוח באופן אלקטרו-כימי, קשה מאוד לגבור עליו באמצעים פילוסופיים או פסיכולוגיים. בשלב זה הוא כבר משחק לפי חוקים פיזיקליים, וזה משחק לגמרי שונה. ובגלל זה, סוויטרס יקירי, בכל פעם שהפגנת סימנים של רחמים עצמיים, אני השמעתי את תקליטי הבלוז שלי ממש בקול רם או קראתי באוזניך `מפי הסוס`. ובגלל זה, כשהפגנת ולו נטייה קלושה ביותר לחשיבות עצמית, אני הזכרתי לך שאתה ואני – אתה ואני: סלח לי – יכולים להיות חשובים ממש כמו הנשיא או האפיפיור או השחקן הכי מוכר בהוליווד, אבל איש מאיתנו אינו הרבה יותר מחצ`קון על התחת של הבריאה, אז כדאי שלא ניסחף מרוב חשיבות עצמית. רפואה מונעת, נערי, זו רפואה מונעת".

"אבל מה עם הערכה עצמית?"

"הה! הערכה עצמית זה לרכרוכים. תשלים עם זה שאתה חצ`קון ונסה להתייחס לכך בחוש הומור לבבי. זו הדרך לזכות בחסד – ואולי גם בתהילה".

 

"בו בזמן שהבטיחה לו שהוא בסך הכל חצ`קון קוסמי, סבתו גם דירבנה אותו שלא ישלים לעולם עם המגבלות שהחברה תנסה להטיל עליו. סתירה? לא בהכרח. נדמה היה שהיא מאמינה שרוחו של אינדיבידואל אחד ויחיד יכולה להתעלות, להאפיל ולגבור באורה על כל כדור הדיסקו של ההיסטוריה, אבל אם תגדיל את הניצוץ הטהור הזה בעזרת עדשת האגו הנפוחה, אתה מסתכן בשריפת חור בנשמתך. או משהו בדומה לזה, בקווים כללים".

 

אולי כדאי לציין, שגיבור הספר מתגבר על הקטע הזה של הרחמים העצמיים על ידי סיגריית מריחואנה שהחביא בכיס סודי, ותקליטור, סודי עוד יותר, עם אוסף של להיטים ממחזות זמר בברודוויי.

 

 

שלכם,

 

שרית Perkol.com

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת