00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

ציפורים מתות בסתר

זה אחד הספרים שאהבתי, מסוג סיפורי האהבה המוחמצת, הבלתי אפשרית, הנצחית. באותה קטיגוריה, מבחינתי, עם "המנדולינה של קפטן קורלי". אלא שבמקרה של "ציפורים מתות בסתר", אהבתי גם את סדרת הטלוויזיה. אתמול, כשיצאנו לציד ב"צומת ספרים" בעזריאלי, ראיתי שוב את הספר הזה, בהוזלה.
 
אבל לא זה הסיפור, כמובן. היום לפנות בוקר, כלומר, בתשע, שזה מאוד לפנות בוקר בשביל מי שזה לה יום החופשה הראשון שלה מזה יותר משנתיים (!),  שמעתי את דלת הכניסה לבית נטרקת - וקפצתי.
 
בני בכורי נמצא בימים אלה בחופשת פסח, כך שהיה ברור לי שלבית הספר הוא לא הולך. מצד שני, קפצה לי מיד לתודעה המעורפלת העובדה שהיום אמור בכורי להתחיל את העבודה הראשונה שלו בחיים. מין סידור כזה שעשינו בינינו, כדי שאוכל להרשות לו ללמוד נהיגה, ומצד שני, לא בוער לי כלום עם הנהיגה הזאת. בכל אופן, איכשהו חשבתי שלא התעוררתי בזמן לברך אותו לשלום ולציידו בסנדוויצ`ים טעימים, ושהנער יצא לעמל יומו הראשון בעוד אמו עדיין מתענגת על החלומות הכי מעניינים וזכירים, אלה של טרום-יקיצה. אז זינקתי מיד מהמיטה.
 
ומה הסתבר? הנער בכלל היה עסוק במלחמה עקובה מדם, מטאטא משהו החוצה וממלמל מתחת לשפמפם הבתולי - "רוצחים!!!"
 
החתולים שלנו, ניקי ואובי, פרסיה וסיאמי בהתאמה, איכשהו הצליחו להרוג ציפור. אולי היא נשארה כמה שניות מיותרות על אדן החלון שלנו. אז היו שם מן הסתם ציפור מתה, נוצות קטנות, ודם. בכורי התמודד באומץ עם כל הבלגן, ניגב את הדם ואת הנוצות, ואת גוויית הציפור, כאמור, העיף עם המטאטא החוצה, לחדר המדרגות. לא מלאו לבו לגעת בזה.
 
אבל יש לזה המשך.
 
אנחנו חזרנו למיטות, ומאוחר יותר, כשכבר עמדתי לצאת לארוחת בוקר נעימה בבית הקפה, מדחיקה באלגנטיות את פרשת הציפור, שמעתי קולות משונים ליד הדלת. הצצתי דרך העינית, וראיתי שם את השכן מלמעלה, אב לילדה קטנה, אוסף בזריזות את גוויית הציפור בתוך נייר עיתון ומפנה אותה, כדי שהילדה לא תראה.
 

 
 
אז הבן שלי כבר מספיק גדול לפנות ציפורים מתות מהבית החוצה.
והבת של השכנה עוד לא מספיק גדולה כדי לראות ציפורים מתות.
 
אין כאן מוסר השכל. סתם סיפור קטן.
 
 
נ.ב.
 
 
 

 
 
חג אביב שמח, עם ציפורים חיות ומצייצות ואהבה טובה!
 
 
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת