00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

צליל מכוון לשנה חדשה ומוצלחת יותר

לכבוד השנה החדשה, חיפשתי רק בלוגים חדשים, ואני שמחה לפתוח עם הבלוג של "הר הקסמים", שכתבה צליל מכוון היטב.

"אתמול, הילדונת ואני ציירנו טווס. זה לא היה קל ולקח המון זמן. כשסיימנו הילדונת אמרה שהיא ממש מאוכזבת מהציור, כי טווס אמיתי הרבה יותר יפה מטווס מצוייר, שאף פעם  היא לא תנסה שוב לצייר דבר כלכך יפה. היא רק רוצה ללכת ולהסתכל על טווס הרבה זמן.

(...) הטווס הבלתי מצטייר הזכיר לי את אידה פינק, שאת ספרה "כל הסיפורים" (הוצאת עם-עובד 2004) אני קוראת עכשיו. כי אידה פינק מצליחה לכתוב על הבלתי ניתן לתיאור, וכשאני קוראת את הסיפורים שלה,  אני מרגישה את הסכין חודרת לעומק דוקא בגלל האיפוק והצמצום. הרישומים המתווים את ההתרחשות משאירים לי מקום לנשום, למלא את החלל במחשבות שלי.


זה מה שהיא כותבת על עצמה: "לכל אדם יש קול. וראוי שהקול הזה יישמע. גם אם הוא צרוד, גם אם הצליל אינו מכוון היטב. Do not go gentle into that good night" כתב דילן תומס, תקשיבו לי. אני כאן, אולי תכף לא אהיה כאן. אז מי יקרא את המילים שלי? את מי מעניין בכלל לשמוע את הקול הבודד הזה? לא ברור. אני עדיין כאן. ימים יגידו".

 

~ ~ ~ עולם המים של רחלה ~ ~ ~

הסיפור על התפוחים הירוקים של אידה פינק מתחבר עם המוטו של רחל גרסטמן, "להשתדל לחיות את היום, כי לא ידוע מה יהיה מחר". רחל היא ציירת ילידת גבעתיים, בוגרת סמינר מורות לציור ומכון אבני, מציירת בשמן ובאקוורל בעיקר נושאים מהטבע הארץ ישראל, וכמה שיותר קרוב לנושא המים, שלדעתה "נותנים תחושה של מרחב רוגע וחופש בנפש האדם". היא עוסקת בהוראת ציור ועובדת עם ילדי בי"ס בנושא "רגשות באמנות". בבלוג החדש שלה היא כותבת על שפת הציור:

"הציור הוא כמו דיבור, הוא חלק מהתפתחות האדם כילד. בתחילת חיי והוא אוחז בחמש אצבעות את כלי הכתיבה,משרבט,עד שלבסוף הוא מגיע לבשלות של ציור. בדרך כלל ילדים מפסיקים לצייר בגיל 13 ואינם ממשיכים להתפתח.

פעילות הציור היא פונקציה מוחית מורכבת המתאפיינת בהתבוננות במציאות, בעיבוד של מידע והעברתו אל הדף. האדם מאופיין בחשיבה, דיבור, כתיבה ובציור. יש המפתחים את הציור שבהם ויש העוצרים תהליך זה.

מי שבוחר לו לעסוק בציור עובר למסלול של למידת שפה על כל מרכיביה, שסגנונותיה הם  נושא הדקדוק  שבשפה.

כשהציור הופך להרגל וכלי ביטוי, נראה שהציור אצלו הוא כלי להבעת דעות פוליטיות, או דרך למחקרים והדיינות פילוסופית. הציור הוא דו שיח בינו לבין עצמו או סביבתו".

 

~ ~ ~ סיפור של (אי)פוריות ~ ~ ~

היא קוראת לעצמה "מנסה" וכותבת במבוא לבלוגה:  
"בן לו היה לי, ילד קטן".. כשהיינו צעירים תמיד הזהירו אותנו, ש"תוך שנייה לא זהירה אחת אפשר להיכנס להיריון". היום, כשאני כבר גדולה, אני מבינה כמה דברים צריכים לקרות, ובאיזה טיימינג מדויק הכול צריך לקרות כדי שהאמירה הזאת תתממש...  
 
ברשומה "בדיקה, חצי בדיקה" היא כותבת:

"כדי להגיע מוכנים למומחה לפריון, שרק השם הזה נשמע כמו שם של רופא אליל של השבטים האינדיאניים, צריך לעשות את כל הבדיקות. אז את כבר עשית, אבל מה עם החצי השני? גם הוא צריך להשליך את יהבו אל תוך כוס פלסטיק (בחולם מלא, סוטים שכמותכם!) ולקוות לטוב. איך עושים את זה? מבקשים הפנייה וכוס פלסטיק מהגברת הלא נחמדה בקופה שלו, ששולחת אתכם להביא בעצמכם את הכוס מתוך חדר האחיות החשוך. זה מה שנקרא שירות אישי ותומך. המשימה מתבצעת, וכבר יש תור לאחד מימי השישי, שנועדו לסידורים. חתיכת סידור, כשאתם מרגישים שסידרו אתכם ונתנו לכם מתנה משמים - אי שלם של פריון. יום השישי, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויברך אלוהים את יד ימינו של החצי שעובדת כמו שצריך ומשיגה את המטרה הנעלה - לבן-צהבהב על גבי שקוף. קדימה, נוסעים למכון. אתם עוד לא ממש בקיאים בעניינים, ומשום מה חושבים שחום מזיק לנוזל הצמיגי. לכן הכוסית נעטפת אחר כבוד במגבת שהיתה כל הלילה בפריזר (!!), ומושמת בשקית אטומה, שאף אחד, חלילה, לא יראה. רק מאוחר יותר עולה ההשערה, שפה היה קבור הכלב שדאג לתוצאה הדי לא מעודדת שקיבלתם אחרי יומיים - מורפולוגיה של 3%. אבוי. השמים נופלים. סחרחורת קלה שוטפת את החצי שלא יודע מה לעשות עם הנתון הזה. אתם מתנחמים בעובדה ששניכם דפוקים, והולכים לישון בתנוחת כפיות. זה הולך לקחת הרבה הרבה זמן... "  

 

~ ~ ~ פ33ות לגבות ותנו לפיות לחיות ~ ~ ~

גם בישרא-בלוג חיפשתי בין השכנים החדשים בבלוגיה, מצאתי שם עשרות בלוגים של ילדות בנות 12, "הבלוג החמדמד שלי", "ספירוש", "תנו לפיות לחיות", "הבלוג של סיוון הכוסית" ו"טלי": "היי אני טלי ואני בונה עיר ווירטואלית פ33ה לגבה אז בא לכם להכנס?? לא השתכנאתם כנסו ותראו בעצמכם".  

אבל מצאתי גם את הבלוג של ויקטוריה זבורוב, בת 23, בלוג לחובבי אמנות, שמביאה לינקים לאתרים של מוזיאונים וכותבת על אמנים ויצירות. בפוסט "האם יש דבר כזה, יופי מושלם?" היא מביאה תמונה של פסל דוד. אני לא חושבת שהוא מושלם (יש לו איבר מין של תינוק), אבל התמונה הזאת מככבת על כריכת הספר הראשון שתרגמתי מעודי

 

שלכם, בברכת שנה מוצלחת במיוחד,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת