00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

מלאכים מתבגרים

במסגרת הסדרה "תוכניות בערוץ 8 שרק שרית פרקול ועוד איזה חמישה אנשים רואים", אני רוצה לדווח הפעם על הסדרה Teen Angels - "מלאכים מתבגרים" - סדרת ההמשך ל"מלאכים קטנים". זה המקור של "סופר נני", ובעצם גם המקור של "משפחה חורגת". יש כאן משפחה דיספונקציונלית, או בלתי מתפקדת בעליל, שמישהו מבחוץ נכנס ועושה להם סדר בחיים.
 
האמת? כל הורה צריך איזו מומחית כזאת, אם אפשר פסיכולוגית קלינית, שתתבונן מהצד במצבה הקטסטרופלי של המשפחה ובהתנהלות הרת-האסון שלו עם הצאצא - ותגיד מה לעשות. כי אחרי הכל, אף אחד לא לימד אותנו להיות הורים (ובינינו, גם ההורים שלנו לא היו תמיד דוגמה מופתית, בבחינת "זאת ראה וקדש").
 
המון פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו צורחים במלוא גרון על היקרים לנו מכל, ילדינו הרכים. זה כשאנחנו לא טורקים את הדלת בזעם אילם ומסרבים להכין לחמור המגודל ארוחת ערב עד שלא ירחץ את הכלים שגודשים את הכיור. והמון פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "כבר אמרתי לך אלף פעם לאסוף את הבגדים מהרצפה" / "להכין שיעורים" / "להתכונן למבחן בהיסטוריה". ולא קולטים, שאם אמרנו כבר אלף פעם, אז מה זה כבר ישנה אם נאמר אלף ואחת פעמים, כל עוד אנחנו אומרים את זה בדיוק באותו אופן.
 
חברה יקרה שלי, שבאמת לומדת עכשיו להיות מאמנת, אמרה לי פעם משהו שנחקק בזכרוני (גם אם לא תמיד אני מיישמת): אם את מנסה כמה פעמים לפתוח את הדלת עם המפתח, והוא לא פותח, תנסי להיכנס דרך החלון, לא?
 
אז המאמנים האלה מלמדים את ההורים מה לעשות עם הילדים, במקרים קשים של מעגל קסמים אכזרי, בו התנהלות מעצבנת של הטינאייג`ר מובילה להתנהלות מעצבנת של ההורה, או להפך.
 
למשל, היתה משפחה של יוצאי הודו, בה נער בן 16 מעשן סיגריות ומריחואנה בחדר שלו בבית ההורים וצובר שיחות טלפון של מאות ליס"ט, והאמא, מצדה, עושה לו פרצופים של קדושה מעונה, מביאה לו סנדוויץ` כשהוא יוצא לבילוי עם החבר`ה שלו ומנדנדת לו בלי הרף.
 

 
הקטע של "המנדנדת בלי הרף" תפס אותי במיוחד. רואים אותה מנדנדת לו, ואותו - מתכווץ בפינת המיטה שלו עם אוזניות על האוזניים, עושה פרצוף נגעל ומסרב לשמוע אף מילה. פשוט נאטם. ובהבזק אחד קטן, למרות שזה אנגלי-הודי מעשן סמים, והבן שלי הוא ילד-טוב-ת"א בהיר וכחול עיניים, ולמרות שאני לגמרי לא הודית - ראיתי אותנו. כלומר, באופן ספציפי, ראיתי סיטואציה אחת, לפני שנים, בה ניסיתי להסביר לו משהו שוב ושוב, והוא הלך ונאטם יותר ויותר. היום אני כבר לא זוכרת מה זה היה, לכל הרוחות, אבל אז זה נראה לי דבר שחשוב לי מאוד להבהיר עד הסוף.
 
המאמנים מצלמים את הסיטואציות בווידאו ומראים למשפחה. זה מאיר עיניים לבני המשפחה, אבל גם לצופים. הנה, גם אנחנו עושים בדיוק ככה! תראו איזה דבילים אנחנו יכולים להיות לפעמים! תראו לאיזה מבוי סתום אנחנו קולעים את עצמנו, עם הילדים שלנו, עם ההורים שלנו.
 
אולי אפשר כך ללמוד לצאת מהפלונטרים האלה גם בלי מאמן?
 
מצד אחד, אני אומרת שחבל שאני לא יכולה לקרוא בלוג שכותב הבן שלי, זה יכול היה לעזור קצת להבנה הבינדורית. מצד שני, כנראה עדיף שלא.
 
ובכל מקרה, אני יכולה להגיד תודה לאל: הבן שלי ממש זהב לעומת הטינאייג`רים המופרעים והאלימים ההם שמראים בטלוויזיה. או שבכל זאת אני עושה משהו נכון, או שיש לי יותר מזל משכל.
 
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com
 
 
 
Happy New Year 2007 - lots of love, good health and success

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת