00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

רצתי לספר לחבר`ה על המלאכות הבזויות

אני כנראה מאלה שרצים לספר לחבר`ה, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שעזבתי מפגש סקס כדי לפרסם בבלוג?

טוב, אז זה לא ממש כך. עזבתי מפגש סקס עברי (תודו שזה כבר נשמע פחות מסעיר) כי היה לי קר וכי מיציתי, ובאתי לספר, כי באה לי תובנה, כמו שאומרים.

על סקס עברי כבר כתבתי - ערוץ צ`אט ב-IRC, מיסודו של קרוי, שגם ארגן את המפגש הערב בפאב "בטי", שזה סוג של אוהל, מסתבר, או לפחות ככה זה הרגיש מבחינת הקור, בת"א. אפשר לומר שהיה נחמד, אנשים דיברו זה עם זה, זיהו זה את זה, לפעמים הצביעו זה על זה והסבירו לאחרים מי זה מי, לפי הניק (הכינוי). העניין הוא, שזו היתה חגיגה למלאת עשור לערוץ, ומטבע הדברים, היו שם אנשים מכל מיני "דורות" של הערוץ. אני, באופן אישי, די גרתי שם אי-שם בסביבות 1996, לפי דעתי, במשך שנה או קצת יותר, ולא יספתי. כך שהיו דורות חדשים שלא הכרתי.

סחבה אותי לשם כרמל וייסמן, שהכרתי אותה קלות עוד בימים ההם, כשאני הייתי אופליה והיא היתה קרמבו. כרמל עולה חדשה בת"א, אז באתי לאסוף אותה מהרחוב שלה, שזה הרחוב המקביל של רחוב מולדתי, בדיוק באזור ארלוזורובה פינת דיזנגובה. תפסנו מיניבוס קו 4 והדרמנו לאלנבי.

טוב, מספיק עם הקשקושים, הנה התובנה, או תובנונת בעצם:

מוזר איך אנשים שבמשך תקופות מסוימות העברת איתם לילות כימים, קשקשת איתם במשך שעות, אחר כך נעלמים כאילו כלום, והחיים נמשכים, והכל סבבה. כמו אנשים מהצבא, מהאוניברסיטה, מהעבודה, מהצ`אטים, מהפורומים ובלוגים באינטרנט. במשך תקופה זה כאילו תופס את כל החיים שלך, אתה מסוגל לזהות אותם אפילו כשהם מופיעים בניק בדוי אחר כי אתה מכיר את הסגנון, אתה מדבר איתם אל תוך הלילה, נכנס לכל התככים, הקנאות, האהבות והשנאות, לפעמים אפילו נפגש איתם סביב מדורה בתל ברוך או בהרצליה. לאן כל זה נעלם? אין חוק שימור החומר? אני מניחה שכן, אנחנו פשוט עוברים לאנשים אחרים, במקומות אחרים, במדיומים אחרים. קצת כמו אהבות גדולות שנגמרות, ואחר כבר אנחנו אפילו לא מצליחים להבין מה אהבנו בו כל כך, בבנאדם ההוא.

ועוד הגיגון אינטרנטי: פעם היה לי כל כך קריטי שלא יידעו מי אני, מי האדם שמאחורי הכינוי. הסגרת שמי האמיתי היתה נחשבת ברמה של בגידה במלכות. עכשיו כמובן לא אכפת לי. חוק ההתיישנות? מצד שני, יש עוד מקומות באינטרנט הזה שבהם אני עדיין אינקוגניטו, וחשוב לי מאוד שזה יישאר כך.

 

~ ~ ~ בתחתונים, יחף, מדשדש בשתן ישן ~ ~ ~

טוב, די עם ההגיגים האלה (שתיתי קמעה בבר). רציתי לכתוב גם על סדרה משעשעת שראיתי בערוץ המדע, על המלאכות הכי גרועות בהיסטוריה. גיבור הסדרה הוא אנגלי רזה ומקשיש עם אף גדול, ואנחנו רואים אותו דורך בנעלי בית על אספלט לוהט ואחר כך מעסה את היבלות שעל רגליו, עומד בתחתונים ודורך יחף על בדים גולמיים בתוך גיגית מלאה שתן ישן (כדי שהסיבים של הבד יתגבשו), או מגרד את השומן המסריח מהחלק הפנימי של עור פרה אצל הבורסקאי, כשבסמוך מבעבעת לה בריכה של חרא של תרנגולות שלתוכו משקיעים את עור הפרה, כדי שהתסיסה והחיידקים ירככו אותו. מרתק. ולחשוב שבלי כל המלאכות הבזויות האלה, כל המלכים, הנסיכות והאבירים לא היו יכולים להתהלך להם ברוב הוד והדר עם בגדיהם המרשימים.

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת