00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

תגובות מגעילות וריבוע קסמים

שמתי לב שבכל פעם שיש כתבה שמדברת על גירושים, או על אונס, יש תגובות מאוד מגעילות של גברים. אני לא יודעת למה זה, לא יודעת אם זו הסיבה, או התוצאה. כלומר, האם הגברים האלה, שמתלוננים על הנשים "הפמיניסטיות גנבות הזרע הזונות שמתייחסות לגבר כמו אל כספומט נייד", מדברים כך מפני שנפגעו מאוד, או שזה להפך - הנשים שלהם התגרשו מהם מפני שהם שוביניסטים קטנוניים ומגעילים (כמובן, אני מביאה בחשבון, מניסיון אישי, שנשים מתגרשות לפעמים גם מגברים נחמדים למדי).
 
   מאמר חדש של אבינועם בן זאב בנושא זה, על סמך הטוקבקים
 
ומה עם הגברים האלה, שסבורים שמותר להם לקחת בכוח, אם היא, לדעתם, "פיתתה" אותם לסקס, כי היא "בטח רוצה את זה". או יותר גרועים, אלה שממש לא אכפת להם אם היא "רוצה את זה" או לא, העיקר לספק את תאוותם. מאיפה הם באים? מה מקור השנאה הזאת לנשים, או במקרה הטוב, חוסר הכבוד כלפי גופן, כלפי הרצון החופשי שלהן? האם אין להם בחייהם אפילו אשה יקרה אחת, כמו אמא, אחות, בת או סבתא, שהם יכולים להציב בדמות "האשה" ולחשוב מה מעשים כאלה היו מעוללים לה, לגוף ולנפש שלה?

האם הגברים שחושבים ומתנהגים כך נולדו כאלה, או שנפלו קורבן לנסיבות שגרמו להם לשנוא את הנשים?
 
ואיך מרגישים גברים אחרים, נורמליים, כשהם קוראים תגובות שיטנה שכאלה? הם לא מתקוממים? לא מתביישים?
 
אני לא מצליחה להבין את ההרכב הנפשי של אנס. אבל אני גם לא יכולה להבין את התגובה הכל כך קיצונית של גברים גרושים כלפי נשים שמקבלות מזונות לילדיהן. גילוי נאות, אני גרושה, ובעלי לשעבר משלם מזונות בעד הבן שלנו. לא מדובר בהון תועפות, אמנם, אבל גם אילו הסכום היה גבוה יותר, זה הרי רק חלק זעיר ממחצית ההוצאות הכרוכות בגידול ילד. בשום אופן זה לא כסף שמאפשר לא לעבוד, או לנסוע לטיולים בחו"ל, או לקנות בגדים יקרים, או כל קשקוש אחר שכותבים אותם גברים ממורמרים.
 
אני מניחה שיש נשים נצלניות, כמו שיש גברים נצלניים. אבל אני לא חושבת שיש באמת המוני נשים שמתחתנות רק כדי להתגרש ולהישאר עם הילדים ועם המזונות. זה פשוט נשמע מופרך ומגוחך מדי.
 

אילו היינו מופעלים על ידי כפתורים...

 
ועוד משהו מהתחום שבינו לבינה - אני עדיין בהשפעת התגובות לכתבות שהתפרסמו באחרונה בערוץ יחסים - איזה תגובות מגעילות יש לגברים מסוימים כשמדובר בהמלצה לביצוע סקס אוראלי לאשה. נכון, לא כל אחד אוהב ללקק. נכון, לא כל אשה ריחנית וטעימה. אבל הרעיון שלכאורה הכל "שם למטה" אצל נשים מלוכלך ובאוש, בעוד שחליל הקסמים הגברי מפיק רק ניחוחות מור ולבונה וטעם גן עדן - נו באמת.
 
עכשיו בלי קשר - בתוכנית של אורי גלר היה אחד, אהוד, שעשה עם חנה לסלאו תרגיל מדהים, הכולל לוח עם מספרים שמכל כיוון הסתכמו ב-81. מעבר לזה שהוא לכאורה ניחש את המספר שעליו היא חשבה, אני חושבת שיש כאן עניין מתמטי. אני במתמטיקה לא מבינה כלום, אבל נדמה לי ש-9 הוא מספר קסמים כזה, שכל מספר שמוסיפים לו נשאר בעצם אותו דבר, כשמסכמים את הספרות. כלומר, לא צריך להחשיב את ה-9 בסיכום. ו-81 זה בעצם 9, וגם 9 כפול 9, אם אני עוד זוכרת קצת את לוח הכפל. בקיצור, הייתי שמחה אם איזה מתמטיקאי היה מנסה להסביר את הטריק הזה.
 
ועוד בלי קשר - עלי מוהר. הטור שלו ב"העיר" היה הדבר הכי טוב בעיתון הזה, שפעם היה אהוב עלי ביותר ובשנים האחרונות הפך לסמרטוטון. הלהטוטים שעשה עלי מוהר עם השפה העברית היו קסומים בעיניי, והראייה שלו אותנו כאן, גם אם אנחנו לא פריז.
 
ולסיום - תודה לכל מי שאיחל רפואה שלמה לאמא שלי! אני תוהה אם ניתוח מסוכן יכול לגרום למישהו שינוי בראיית עולמו. האם האופטימיות, אפילו אופוריה מסוימת, יכולה להישאר, או שהיא זמנית? אני רוצה לחשוב שההרגשה שאדם נמצא בסכנת חיים וניצל יכולה לגרום לו להעריך יותר את החיים ולשמוח יותר בחלקו, ושזה דבר שנשאר. יש למישהו ניסיון בכך?
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

118 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת