00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

סקס עברי ופרומונים של אייקונים

מידי פעם יש לי הבזקים של נוסטלגיה אינטרנטית. אני לא יודעת אם 11 שנה באינטרנט זה נחשב הרבה או מעט, אבל בשבילי זה נראה כאילו ביליתי ברשת את רוב חיי הבוגרים, ויש אבני דרך חשובות שאני אוהבת לזכור - ולהזכיר. ערוץ סקס-עברי ברשת דאלנט ב-IRC היה אבן דרך כזאת. אחרי האימייל והצ`אטים הפתוחים הקדמוניים, שהיו זמינים לי בראשית דרכי האינטראקטיבית, תוכנת  mIRC היתה מבחינתי גילוי מטלטל. לא אגיד שהיא שינתה את חיי, אבל אז, דקה וחצי לפני ה-ICQ, היא היתה המקום לעשות חברים באינטרנט ולתקשר איתם.

בניגוד לשמו, ועל אף העובדה שגם יצא לי ממנו סקס בכלל לא רע, ערוץ סקס-עברי, בו התגוררתי למשך פרק זמן די ממושך לפני עשר שנים, לא היה ערוץ סקס. הוא פשוט היה מקום מפגש וירטואלי של אנשים משעשעים ושנונים במיוחד. כפי שהסתבר בדיעבד, חלקם באו מתחום התקשורת, וחלקם התמקמו בהמשך במשרות נחמדות בתחום האינטרנט.

קרוי היה המייסד והמלך הבלתי מעורער של הערוץ המיתולוגי הזה, שאני נמניתי עם ה"אופים" (מנהלים) שלו. הכינוי הראשי שלי שם היה ophelia עם צ`ופציק (כי אופליה נטו היה תפוס), והיו וריאציות על הכינוי הזה, לפי מצב הרוח (fuck-oph, למשל, או oph-topic). היו שם גם דמויות כמו פיגי, קרמבו, יוסאריאן, סווט ואינדי, אם לנקוב בכמה שמות שהכרתי באופן אישי. היינו משחקים שם אונליין במשחקי מילים, ניחוש שירים, אמת או שקר ועוד, ובצ`אטים הפרטיים התנהלו חיזורים ותככים. חייכתי לי, ביני לבין עצמי, כשהיו מזכירים לעיתים בנוכחותה של אופליה את שרית פרקול ממעריב (לא תמיד לטובה, מיינד יו), או דנים בהתלהבות בספר "בית האלוהים" שתרגמתי.

הילי שרון כתבה על הערוץ ב"בננות" בשנת 2000:

"עקומת האינטליגנציה בערוץ מאוד מעודדת. במיוחד בקרב הניקים הקבועים שסוגרים שם ותק של שנתיים ומעלה. החבורה הותיקה מגובשת מאוד ונוטה
להתעלם מאורחים חדשים. רוב המשתתפים הטריים בדר``כ זוחלים על גחונם חודשים ארוכים רק כדי לקבל תשומת לב בדמות חיוך מכופל או אפילו פינג מזוייף.
שמעתם פעם על שמיכה וירטואלית משפילה? האופים שם מצטיינים בזה. אמרנו ערוץ סקס? לא בדיוק. המקלדת אולי מריחה כמו סקס אבל מדברים שם על הכל".

קרוי מארגן מפגש לרגל עשור לסקס עברי. אז קודם כל, לידיעת ותיקי הערוץ שטרם שמעו ממנו, נא ליצור קשר ושנית - אני מניחה שדיווחים נוספים על האירוע יבואו בהמשך.

תוכנת mirc

כתבה של צוף על ימי ה-irc העליזים

בבלוג של ladypine אפשר לקרוא פרטים טכניים ואחרים על IRC


 

~ ~ ~ פרומונים של אייקונים: רזי המשיכה הווירטואלית ~ ~ ~

אייקון מאודיגו. אפשר להתאהב בכזה אחד?

אולי כאן המקום להגיג אישי בענייני משיכה. זה משהו שאני כל הזמן מנסה לנסח לעצמי, ועוד לא חידדתי את זה לגמרי.

כשאני רואה מישהו ברחוב, אני יכולה מיד לדעת אם אני נמשכת אליו פיזית, לפי המראה ואולי הריח, אבל אני לא יכולה לדעת אם אני נמשכת אליו אינטלקטואלית. באינטרנט הקדמוני, כשתמונות סרוקות, שלא לדבר על דיגיטליות, היו עניין נדיר מאוד, כיוון שלאנשים לא היתה גישה מובנת מאליה לטכנולוגיה הזאת, נאלצתי להתבסס מבחינה "חיצונית", כלומר, עד שמגיעים למילים עצמן ולנפש של הכותב, על סממנים מוזרים. זה חל גם על הפורומים, ונכון, אגב, גם לגבי מגיבים כאן בבלוגים. אם שאר התנאים שווים, זה יכול לעשות את ההבדל בין הקלקה על הכינוי וכניסה לבלוג של המגיב, לבין היעדר הקלקה.

כינוי דבילי במיוחד, כמו bigdick35, אני פוסלת מיד. מישהו עם כינוי החשוד בפלצנות, כמו אפלטון, צריך להוכיח את עצמו קודם כל במשפט או שניים שנונים. אם מישהו בוחר כינוי על שם דמות מספר שאהבתי, כמו יוסאריאן, קשה לי לעמוד בפיתוי.

סממן חיצוני נוסף הוא האייקון, או האוואטר. בימים הקדמוניים, היו אייקונים בצ`אטים הרגילים, וגם בעולמות התלת-ממדים (palace). אייקון/תמונה יפה היה יכול למשוך, בעוד שאייקון בלתי מצודד היה יכול לפסול על הסף. זה נכון גם לגבי האייקונים באודיגו (אין צ`אנס למי שפונה אלי בתור האייקון הבלונדיני עם הסיגריה, או בתור הטבח השמן, או בתור הילד הכושי) ומאוחר יותר, הגראווטרים בישראבלוג. לכן, אולי כדאי להעדיף אייקונים ניטראליים, כי לך תדע מה עושה למישהי דימוי של בלונדיני מעשן.

זה קורה לי גם ב-JDate. אם מישהו שם תמונה והוא מוצא חן בעיניי, מצוין, אני יכולה לגשת הלאה ולהתעמק בטקסט שלו. אם התמונה לא מוצאת חן בעיניי - אבוד לו. לכן, אני בכל פעם מחדש מתפלאת על עשרות ומאות הזוגות שהכירו דרך קופידון וג`יידייט. זה ממש עניין מובהק של סירים ומכסים, או פשוט מזל. מבחינתי, עדיף כבר שלא תהיה תמונה בכלל, ואז אני יכולה לתת צ`אנס למילים ולהשעות קצת את חוסר האמון שלי לגבי המראה. ה-IRC היה כזה, האודיגו כזה, ומהם אכן צמחו לי הרבה סיפורים יפים.

אגב, עכשיו אני רואה פלירטוטים בקרב הטוקבקיסטים בערוץ יחסים, ומי יודע, אולי אפילו ייצאו משם זוגות ויוכלו לספר לנכדים, "נפגשנו בטוקבקים למאמר של הפילוסוף בוויינט".  

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת