00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

חרא בריבוע, מסע גירושים, נסיונות אונס

שוטטתי קצת היום בין בלוגי ה-40 פלוס כאן בתפוזיה, מעניין ונחמד לי בין העצים הבשלים יותר, עושה חשק להישאר ולקרוא הרבה. בחרתי בינתיים שלושה:
 
לכאורה מוזר, שבלוג של מישהו המתאכסן באזור הבוגר הזה נקרא "פיפיקקה" ומרבה להשתמש בטרמינולוגיה של בית שימוש. מצד שני, מוצאחן בעיניי העניין של "דפקטור ממונה", יש בזה מעין פיוטיות מחורבנת, הומור ביבים, שירת מחראות. הצצתי ברשימות האחרונות וראיתי שהיתה התקדמות מואצת. אתמול הוא כתב:
 
"מהיום והלאה יש לומר לי, בכל התיחסות אלי, כתובה או בעל פה:
ד"ר דפקטור ממונה בכיר. 
כן, קיבלתי תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת `זין בעין` על פעילותי הבלתי פוסקת למען תהליך האהבה בין העמים, למען אנושות יפה, ממש יפה ואופטימית
ומושפעת קשות מהשווקים הבינלאומיים ומחברות הדירוג".
 
בחודש שעבר הוא כתב נוגות:
"היא אמרה למחוק הכל, לאחר שיקול מעמיק, יק. 
YK 
והכל נמחק, השקט חזר. לעיירה הדפוקה, עיירת החרא בריבוע.
אישתי עוזבת, אני מביט בה איך היא אורזת את הקופסאות, המזוודות, לוקחת הכל, כהרגלה. לא שוכחת כלום, אפילו לא לירוק אחורה בתקווה שהיריקה תיפול על
תמונתינו מהימים ההם, כשהיינו בהמות צעירות, ורעש הגלים היה נשבר לנו בתחת. 
הנה מחקתי, הכל חזר לסורו. יום שביעי שקט, אישתי עוזבת אותי, ביום השביעי".
 
היום הוא נזכר להוסיף עוד נוצה לכובעו הססגוני:
"שכחתי לציין שיש להוסיף לתואר שלי גם את המילים : HONORIS CAUSA
זאת אומרת בהתיחסות אלי, כתובה או בעל פה, יש לכתוב / לומר :
מר ד"ר דפקטור ממונה בכיר, הונוריס קאוסה.
מה זה "הונוריס קאוסה"? (אתם שואלים). כשמקבלים תואר דוקטור , בדרך כלל מוסיפים גם "הונוריס קאוסה" , שזה אומר : בכבוד מיוחד, ממש מכובד, מכובד
ביותר, או כל חרא כזה, דומה.
ולמה נתנו לי גם את התואר הזה? "הונוריס קאוסה"?? (אתם מתרעמים)? 
כי מה כבר אכפת להם? הרי כבר עשו ממני, חמור גמור, עשו ממני כאמור דוקטור, מה כבר אכפת להם להוסיף לי גם "הונוריס קאוסה"???
הרי כל השנים האלה שנלחמתי בעוני , וקידמתי זכויות נשים, ועמלתי למען מיעוטים, ויבשתי ביצות, וגרדתי בביצים, והבאתי לשלום עולמי, וחיסנתי יתומים, וריפאתי מחלות, והאכלתי את הרעבים והשקיתי את הצמאים (סתם, סתם), מה ? הכל היה לריק?
לאאאאא, השקעותיי נשאו פרי - נעשתי ד"ר כבוד, מאגנה קום לאודה, הונוריס קאוסה.
מה את אומרת? תברחי איתי לאירופה? נקנה לנו דירונת, נעשה אהבה כמו שפנים, תמיד עם קונדום, נשתה, נעשן, רק אני ואת, מה את אומרת?"
 
 תוספת מאוחרת - 14.10.2006 הדפקטור אכן ערק, מקווה שלפחות לאירופה עם מישהי.
 ובכן, הוא לא ערק, רק מחק. פחות רומנטי, פחות דרמטי, אבל יותר קונקרטי. סורי. טיימינג מחורבן.

 
~ ~ ~ עניין של בשלות ~ ~ ~
 
"חצי עולם מתגרש, ועכשיו מגיע תורי, את המסע הזה שלי אני אתעד כאן", כותבת פנלופה בבלוגה "יומן מסע - גירושין". היא מביאה שם בין השאר מכתבים שלא נשלחו משנים קודמות. היא מקדימה לכך ואומרת: "קצת מבהיל שההכרה והידיעה המוחלטת הייתה בי עוד אז, מה שהיה חסר היה כנראה גורם ההבשלה".
 
הנה קטע ממכתב מלפני ארבע שנים:

"זה זמן רב כל כך שאני יודעת שהחיבור הזה הוא רק מסגרת, מסגרת בלי תוכן אבל חשבתי שאני צריכה אותה, אני מצויה בה כבר 23 שנה, לא קל לשנות
הרגלים אפילו אסיר אחרי 23 שנה מתרגל לסוהר.. ועוד מתעכב רגע בשער לפני שמשתחרר. אז התעכבתי לי די, ובחנתי היטב ואני רוצה לעבור את השער, אני
רוצה לקבל בחזרה את חיי, לא.. זו הגדרה שגויה, מעולם לא היו לי את חיי לעצמי, כמו שמעולם קודם לא נראיתי והרגשתי ראויה כמו היום, אין לי לאן לחזור, אין לי
איזה געגוע לעבר כזה או אחר... יש לי הולדה מחודשת, ולאט לאט אני מכירה את ה`חדשה` הזאת שבקעה ממני,  אני לומדת את הצרכים שלה ונענית לה כי
ברור לי שהיא  נכונה לי.. החדשה הזאת רוצה להיות ברשות עצמה, לא מסכימה להיות בבעלות, לא רוצה להתבטא יותר ב`אבל הוא לא מרשה לי…` לא
מסכימה לשמוע ביקורת שלילית ,לא רוצה להיות חלשה. היא צריכה להאמין בעצמה והיא מתחילה, היא לא צריכה קביים, היא זקופה והיא תלך קדימה..
מספיק עם גוף שלישי, הרי מדובר בי. כן זו אני אני אני..".

 
 וברשומה של היום היא משווה בין מצבה היום לבין מצבה לפני ארבע שנים. לבלוג, ולמגיבים, יש כאן כבר תפקיד. היא כותבת:

"לפני 4 שנים לא שלחתי את המכתב - הפעם שוחחנו והחלטנו.
לפני 4 שנים ניהלתי את השיחות רק עם עצמי - הפעם איתו ואיתכם".

 
~ ~ ~ חיזור תוקפני או ניסיון אונס? ~ ~ ~
 
בתיה 56 כותבת בלוג ותיק שכותרתו "כל האמת על חיי כרעיה ואם בישראל", אבל למעשה "מעדיפה להיות כל דבר חוץ מרעיה ואם בישראל". היא כותבת מאוד נחמד על ענייני היומיום שלה, וברשומה האחרונה שלה היא מספרת סיפור על ספק-חיזור, ספק-כמעט-אונס, מהעבר, ומה שמעניין יותר הוא ההמשך של הרשומה, שכנראה רלוונטי לפרשיות שונות שמתרחשות באחרונה במקומותינו:
 
"אחת מהמגיבות החביבות עלי שאלה בתגובה שלה איך זה יכול להיות שרק אני עברתי ניסיונות אונס כל כך הרבה פעמים? הנה, לה זה לא קרה! למה הזיכרונות
שלי מתקופת הצבא נראים כמו רשימה של התעללויות וניסיונות לתקיפה?
האמת שהשאלה הזו הציקה לי עוד אז, בזמנו, כשעוד לא ידעתי לאיית ניסיון אונס. בתמימותי חשבתי שמדובר פשוט בחיזור תוקפני מעט של בחורים מתלהבים
ותו לא.
להזכירכם, מגיל חמש עשרה (ואז בחורה בת חמש עשרה הייתה רק ילדה) למדתי בבית ספר של בנות בלבד, ורק בצבא, בגף הצילום נמצאתי פתאום בחברה
כל כך חופשייה עם המון בנים ובנות שנמצאים 24 שעות אחד בתחת של השני.
(...)  אולי הייתי תמימה מדי? לא חשדנית מספיק? נחמדה ונותנת אמון יותר מדי? אולי לא ידעתי לקרוא את המסרים ופירשתי כידידות וחיבה מה שהיו בעצם
ניסיונות להשכיב אותי?
אולי ניסיתי יותר מדי? אולי פחות מדי? לא יודעת, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שאז, כמו היום, הייתי צנועה מאוד, לא מתגרה ולא בוטה.
סתם בחורה נחמדה, לא כוסית, או חתיכה כמו שאמרו אז, לא מטופחת, לא מאופרת, לא מענטזת במיני, ומקפידה על דיבור נקי מקללות ועל נימוס ודרך ארץ
כלפי כל אדם באשר הוא אדם.
בגלל ההופעה שלי תמיד חשבו שאני קיבוצניקית - תמיד נעלתי סנדלים או נעלים שטוחות (מתעבת עקבים ובגדים הדוקים מידי), ומעולם לא התחנחנתי ולא
עשיתי עיניים. לא היה לי מושג איך, וגם היום אין לי.
הבחור שהתחתנתי איתו בסופו של דבר ראה אותי כפי שאני באמת ומיד נדלק עלי, ועוד בפגישה הראשונה שלנו הציע לי להתחתן.
נשבעת לכם שזה היה בדיוק ככה, עשינו סקס בפגישה הראשונה, במכונית, בגשם זלעפות ליד ברכת גלי גיל מתחת לעץ אלון עבות שעומד שם עד היום, והוא
אמר מיד שאיתי הוא רוצה להתחתן. למרות שצחקתי וחשבתי שהוא מתבדח הוא היה רציני, ובסוף באמת התחתנו.
פעם שאלתי אותו למה מצאתי חן בעיניו והוא אמר בפשטות (בעלי לא יודע מה זה פחד ממחויבות והוא חסר כל סיבוכים ותסביכים) `כי היית בדיוק מה שרציתי,
בחורה פשוטה ונחמדה בלי סיבוכים ופינוקים וציפורים בראש.`
הוא די נדהם כשסיפרתי לו אחרי כמה פגישות על מה שבזמנו הגדרתי כעבר האפל שלי בצבא.
הוא לקח לעצמו כמה שעות לחשוב על זה ואחר כך החליט שמה שהיה היה ובואי נמשיך הלאה, וזה בדיוק מה שעשינו. עם הזמן הוא למד על בשרו שדברים
שרואים מכאן לא רואים משם, נכון שהייתי בחורה עם רגלים על האדמה ובלי ציפורים בראש אבל במשך הזמן גם אצלי התפתחו כמה ציפורים בראש".


בברכת חג מתן תורה שמח, ויופי שנגמרים החגים,
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת