00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

העולם בקיצור, אדיס אבבה בפירוט, עכבר כחול בעצבים

~ ~ ~ עולם בחמישה משפטים ~ ~ ~

איזה רעיון מגניב היה ל-eesof, לכתוב פוסטים של חמישה משפטים. באמת שאפשר להמשיך כך לנצח בלי להתעייף. לפי הכתוב בעולמו, מדובר בבן 43 מת"א, פנוי ומחפש. את הבלוג הוא הקים כי:

"1) פתאום לילדים שלי יש אתר, ולי אין !?
2) אז אנסה משהו מיוחד -לכתוב את הגיגיי - ולהסתפק בחמש שורות כל פעם.
3) הצד החיובי - קל לקרוא .
4) הצד השלילי - אין הרבה תוכן.
5) אבל בעצם אין ממילא הרבה מה להגיד - נקרא לזה `טעימות`." 

היום הוא כתב, תחת הכותרת "עיתונות רעה", את החמישה משפטים הנוקבים שלו:

"1)  יצא לי לראות את גליון ידיעות אחרונות - המיוחד ליום כיפור -  שמישהו ממש שילם עליו

2) ובחזית הגליון - צילום תקריב מוגזם ומיותר - של רמטכלינו , לטוב ולרע

3) האם מישהו מתעניין במבנה המולקולארי - של שכבת האפידרמיס - בפניו של רא"ל חלוץ?

4) האם האמת העיתונאית - תאבד שמץ ממהותה - בצרוף תמונה פחות פולשנית ומרושעת?

5) לדעתי, ככל שהתמונה יותר בומבסטית - האמת העתונאית יותר קטנה - ולכן, בין השאר, הפסקתי לקנות עיתונים... מתי אתם?"


~ ~ ~ רשימות מאדיס אבבה ~ ~ ~

"יום רביעי - מודעה באתר רפואי מושכת את עיני `מחפשים רופאים למרפאה באדיס אבבה` , אני מדברת עם דר` א. (עליה עוד יסופר ארוכות) בטלפון.
יום חמישי - אנחנו נפגשות בבית קפה בכפר סבא, היא מתארת את המקום . היא רוצה שאתחייב לשנה, אני מעט חוששת, `ננסה לחודש` אני אומרת. היא חוזרת בלילה לאדיס (אבבה הקרויה בפי תושביה פשוט אדיס).
יום שישי - אני שולחת מייל, אחרי שעשיתי חפוש בגוגל וגיליתי פרטים מענינים על דר` א. (עוד יסופר כאמור) אומרת לא. שהיא מאד מצאה חן בעיני אבל...
יום שבת - א. מבקשת שאבוא לחודש החגים, הרופאה שעובדת במרפאה מתגעגעת נואשות לבן זוגה - אני עונה בחיוב", כותבת "קדחת צהובה" בבלוג "רופאה ללא גבולות (בערך)", ברשומת הפתיחה, בתחילת ספטמבר, בה היא מסבירה איך התגלגלה לאתיופיה. אחר כך היא מוסיפה עוד קצת על עצמה:

"ולמי שמתעניין אני בדרך כלל לא ספונטאנית , לא הרפתקנית, לא ממש אוהבת תנאי שדה, (ואפילו לא בלונדינית חטובה, ובאופן מפתיע נראית בדיוק כפי שנותי), לא אוהבת לטייל לבד, אוהבת את הפינה שלי המוכרת, אבל לא משעממת את עצמי. אז אולי בסוף אפילו אהנה, ותמיד אפשר לרוץ ולספר לחברה.
תודה שאתם כאן ותתנו אות חיים מדי פעם שאדע שאני לא לבד במרחב הקיברנטי".

משם היא ממשיכה לשלוח רשומות מעניינות, על העבודה שלה שם, על אתיופיה, ועל עצמה. קחו דוגמית ארוכה, הרשומה שלה מאתמול:

"אני מתחילה לאהוב את בדידותי,את השקט של הערבים, ספונה על הכורסא, שבשעות היום מקבלת את מבקרי המרפאה, באור החיוור של הנורות באדיס. קוראת בשקיקה שנדמה שאבדה לי במרוץ המטורף של העשיה בארץ. פה אינני אמא, ולא עקרת בית ולא אישה שמחזריה מבקשים שתקדיש להם זמן מעת לעת. אין שום רעשי רקע רק אני ועצמי. אני מנהלת דיאלוגים ארוכים עם עצמי.
הספרים שהוכנסו למזוודותי נבחרו בחופזה, באופן תמוה הם משתלבים באווירה שבה אני מתנהלת. האם הייתה זאת יד המקרה שגרמה לי לבחור בהם מבין כל הספרים שמונחים אצלי על מדף הספרים שלא קראתי, שבאחרונה הלך והתמלא (...)
הבדידות הזאת נכונה לי, התגעגעתי לעצמי, ולא זכרתי שאני מתגעגעת, לא ידעתי בין כובעי הרבים כאשה עובדת, כאמא, כעקרת בית, כאשה שתמיד צריכה להיות בשליטה, היכן אני.
אבל בכל זאת לפעמים יש בי הרהורי כפירה, היה נחמד אם היה כאן משהו לחלוק איתו את כל זה, משהו שיהיה ולא יהיה שישמע וישמיע, שיתן אור אחר למחשבותי, שיחמם את הלבד השקט הזה, שלעיתים גם יכול להיות זעקה גדולה".

היא לא הצליחה לצום, למרות שדווקא ניסתה, והיא מקווה שחתמו לה למרות הכל. נראה לי שכן, אני לפחות חושבת שמגיע לה. וגם תגובות.

 

~ ~ ~ אין לך מה לעשות בחיים? ~ ~ ~


רשומה קודמת שלי גרמה מצד אחד לאנשים להתרגש ולהצטמרר, ומצד שני לפחות בחורה אחת התרגזה עלי באימייל:

"בגלל אנשים כמוך אני נאלצתי לסגור את הבלוג שלי. ולהוריד את כל הפוסטים כולם כולם.. תפסיקו לפרסם תכנים של אנשים אחרים בבלוגים אחרים ללא אישור הכותב. כי התברר לי שמישהו פרסם קטעים מהבלוג שלי בבלוג אחר וככה המשטרה יותר נכון הפסיכולוג המשטרתי התקשר אליי והציק לי שאני מטרידה גולשים אחרים בתכנים האלה".

כשכתבתי על בלוגים במדור שלי במעריב, "העולם על פי", תמיד ביקשתי רשות, כי זו היתה יציאה למדיום אחר, אותו קוראים גם אנשים "מסוג אחר", כמו הורים, או סבים וסבתות בלתי מחוברים. הנחת העבודה שלי בפרקולוג היא, שכל עוד הסקירה מתפרסמת באזור מוגבל לבלוגים, אין הרבה הבדל בין פרסום הדברים בבלוג המקורי לבין ההפניות שלי אליו מהבלוג שלי.

 

~ ~ ~ עכבר כחול מתרגז ~ ~ ~

עכבר כחול מדבר כתב רשומת מחאה נגד אתר חדש, "ישראלי", שמגייס לשורותיו "כותבי בלוגים מוכשרים, מעניינים ואיכותיים". בתור מי שעושה לפעמים בדיוק את אותו דבר עצמו, עד כאן נראה לי בסדר, וגם לעכבר הכחול זה נראה בסדר. האתר מתעתד להוציא את הדברים גם דפוס, וכן היה שם משפט חביב במיוחד, שדיבר על תגמול כספי עבור תכנים שיתפרסמו בעיתון היומי.

אחר כך הוא קיבל את התקנון, ושם כבר היה כתוב:

"הנך מסכים במפורש כי העלאת תכנים לאתר, לרבות לכל מקום באזור הגולשים באתר על ידך, מקנה למערכת רישיון לפרסם ולהשתמש בתכנים אלו בכל מקום שהוא ועשיית כל שימוש שהוא, תוך הזכרת שמו של יוצר התוכן או תוך השמטתו, בתמורה או שלא בתמורה, לרבות, אך מבלי למעט, הצגה בפומבי של התוכן במסגרת האתר או שלא במסגרתו, עריכתו, שינויו, העברתו לצד שלישי לצורך פרסומו וכיו"ב, לפי שיקול דעתה הבלעדי, וללא כל תמורה שהיא למי שיצר את התוכן האמור, גם במקרים בהם ייווצרו הכנסות בגין השימוש בתכנים אלו".

אופס. אופציה של השמטת שמו של יוצר התוכן? סעיף דרקוני כזה לא ראיתי אפילו בחוזה הפרילנסרים של נרג.

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת