00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

חתונה בלוגרית, אמא בת 17 ושנה טובה

"הקלישאה הנפוצה בעולם החתונות היא שיום החתונה הוא היום המאושר ביותר בחיי בני הזוג. קלישאות זה קקה, אבל עד שלא נמצאים עמוק בתוך אותו היום, אי אפשר להבין את זה שלא מדובר בעוד קלישאה. אבל הנה, אני אחרי (נשואה כבר שבוע וקצת!! קולולולוש!) ואני יכולה להגיד שהחתונה דפנטלי הייתה היום המאושר בחיי. וזה לא שלא היו לי רגעים מאושרים או ימים מאושרים עד היום. וזה לא שאני לא מאושרת ברגעי כתיבת הפוסט הזה. אבל באמת. יום כזה נהדר לא היה לי בחיים.
גם תקופה כמו זו שהייתה לפני החתונה לא הייתה לי בחיים ועכשיו קצת קשה לחזור לשיגרה אבל לשמחתי החיים שלי תמיד מעניינים ועוד לא נגמרו חגיגות האפטר פארטי ובכלל אני בירח דבש תמידי, כס.  נתחיל בשבת לפני שבוע, אז עשו לי חברות מסיבת רווקות שבה גיליתי (שוב) כמה קיבולת האלכוהול שלי נמוכה ועקב גילוי זה החלטתי שבחתונה לא אשתה שום דבר אלכוהולי כדי שלא אתחרפן ואחליט להסיר את שמלתי המאממת על רחבת הריקודים. אני חושבת שכאן המקום להודות לכל מי שבאה לחגוג עימי את ימי רווקותי האחרונים.  טרם הספקתי להשתמש במתנות (חברות שלי סוטות קטנות!), אבל אני מבטיחה להשתמש בהן (במסירות ובאדיקות) ולשלוח לכן תמונות בהקדם". כך כותבת פי בחלק הראשון של סיכום חתונתה, שווה לקרוא, לא רק לכלות עתידיות.

קודם לכן היתה תזכורת לסיפור היכרותם, ממש כאן בבלוגים:
"הוא אוהב לספר לכולם איך 12 שנה גרנו ממש אחד ליד השני, אבל בסוף יצא שהכרנו דרך האינטרנט. פעם אחת הוא רצה לספר בדיוק איך הכרנו (כאן), אבל כשהוא התחיל עם המילה פרוייקט, אני התחלתי להכחיל ובטח גם תקעתי בו את מבט הקרח שלי, אז הוא הפסיק ועד היום הוא חושב שזה סיפור יפה ועמוק בפנים אני מסכימה איתו אבל בכל זאת מעדיפה לקבור את הפרוייקטים האלו שלי עמוק מתחת לאדמת הסייברספייס.  באיזשהו שלב מבינים שהחיים הם לא באמת כאן.
אז הכרתי את החבר הכי טוב שלי כאן, בבלוג. לפני כמעט שנה.  בהתחלה הוא היה רק חבר ונתן מעצמו בלי לשאול יותר מדי שאלות ורק רצה לגרום לי לחייך בין כל הדמעות והדרמות שהיו.  כבר אז ידעתי שאין הרבה אנשים כמוהו, אנשים טובים וזהו. אהבתי נורא להפגש איתו. הוא היה מספר לי דברים שלא ידעתי,  מצחיק אותי ומחייך את החיוך המקסים שלו, מקסים. היה מבלבל להרגיש מבפנים שאני מתאהבת בו, בחבר הזה שלי. פחדתי שזה יהיה לעוד סיפור של אהבה, על עוד אחת שמתאהבת בחבר, ונשארת בסוף קרחת מכאן ומכאן. אז פחדתי. ואהבתי. ובסוף, כנראה בטיימינג הנכון באמת לשנינו, הפכנו לזוג".

וכדאי לקרוא שם גם את הקטע על הצעת הנישואים.

מזל טוב לפי ולבח"ל.

גם אתם הכרתם דרך הבלוג? אני חייבת, אבל ממש חייבת, לשמוע על זה. כיתבו לי!


~ ~ ~ אמא בת 17 ~ ~ ~

"אז כמו שבטח הבנתם אני אמא וכן, אני רק בת 17. איך הכל קרה אני אספר לכם פעם אחרת. בפוסט הזה רציתי לספר לכם על הבן שלי, עומרי.
 
תינוק קטן, בן חצי שנה.
שיערו שחור חלק,
עיניים ירוקות חודרות ומדהימות,
שתי גומות חן מככבות על הלחיים שלו
וחיוך הכי מקסים בעולם זורח על פניו.

כשהייתי בהריון לא ידעתי מה לעשות, אבל לנטוש אותו, למסור אותו או להפיל אותו - בחיים לא חשבתי לעשות. אחרי הכל, הוא הבן שלי, הוא בשר מבשרי. הוא גדל והתפתח לי בבטן - איך אני יכולה לעזוב אותו?
 בכל אופן, עם המון עזרה מאמא ואבא וכל תמיכת המשפחה החלטתי להשאיר אותו אצלי, ללדת אותו ולגדל אותו. אז מה אם אני בת 17..?!  יש לי אמא, אבא, אחים, אחיות שהיו ותמיד יהיו לצידי".

אז כפי שניתן להבין, זה בלוג המתעד את חייה של אמא צעירה במיוחד.
בפוסט שלפני כן היא מספרת איך בדיוק זה קרה. כלומר, לא *בדיוק*, אבל בערך. היה לה חבר, וכשהיתה בת 15 והוא בן 16, הם התחילו לקיים יחסי מין, מוגנים.
כעבור שנה, בהיותה בת 16, זה כבר נראה כמו מעין סיפור רומיאו ויוליה:

"ההורים שלי גילו שאני מעשנת ושותה ואסרו עליי לפגוש אותו ופקדו עליי להיפרד ממנו! רבתי מלא עם ההורים שלי, היו ימים שהייתי רבה איתם, בורחת אל חבר שלי ומתפרקת אצלו, ישנה אצלו, יוצאת איתו למין מקום מפלט כזה רק כדי לא לראות את ההורים שלי.
הוא אהב אותי ואני אותו כ"כ שהיינו עושים הכל למען השני, אני אומרת לכם.. האהבה הייתה ענקית!  הוא לא נתן לי לבכות! הוא היה לצידי כל שנייה ושנייה ולא עזב אותי לדקה.
הייתה איזה פעם שחזרתי הבייתה ממש שיכורה והפוכה ואבא שלי נשאר ער בסלון לחכות לי. נכנסתי הבייתה, הוא ראה אותי ככה שיכורה והביא לי כזאת סטירה חזקה שבקושי החזקתי את עצמי. קיללתי אותו וברחתי אל חבר שלי. הלכנו, ישבנו במקום המפלט שלנו- גינה חשוכה וקטנה מאחורי הבית של חבר שלי שאף אחד לא מכיר ואף אחד לא נמצא בה. ישבנו שם על הספסל שלנו, עישנו, שתינו, הוא חיבק אותי, נישק אותי וגרם לי להרגיש הכי בטוחה בעולם. משם חתכנו לבית שלו וכן, פה בעצם הכל קרה.
שכבנו!
וכמו שאתם בטח מתארים לעצמכם, כששני אנשים שיכורים שוכבים הם לא בדיוק מוגנים באמצעי מניעה כרגע.. אז, שכבנו, בלי אמצעים וכך הכל קרה".

קוראים וקוראות צעירים, הפנימו היטב את הלקח... (והמון תודה לסנורקה על הטיפ).

~ ~ ~ שנה מצטיינת שתהיה לנו ~ ~ ~

סיכום קטן: זו היתה שנה מאוד נחמדה. הקמתי שני ערוצי תוכן  ב-ynet (יחסים והאלופה), ואני נהנית לערוך את ערוץ יחסים, שמתנהג רוב הזמן כמו בלוג אחד גדול, רב משתתפים.

שתהיה שנה עוד יותר טובה, שנת בריאות, אושר ואהבה!

שלכם,

שרית Perkol.com

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת