00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

מדורת השבט מהבהבת

בימים האחרונים, אנשים המועדים לחרדת נטישה ודאי סובלים במיוחד. לאט לאט הולכות ועוזבות אותנו תוכניות שאותן ליווינו במשך חודשים ארוכים. פתאום השמנים הפסיקו בבת אחת לרזות לנגד עינינו. פתאום אנחנו כבר יודעים שזה אכן ג`קו, האיש והקוקו, שסומן מלכתחילה כתקווה הגדולה של הזמר העברי. ועוד מעט גם נדע אל-נכון מי הכוכב שרוקד הכי יפה, או מי הרקדנית שמרקידה הכי יפה את הכוכב, וזהו, גם כאן כבר לא יהיה מתח. מי יישאר לחבר בינינו, דודו?

אני דווקא שמחה שיש תוכניות כמו "כוכב נולד". כמובן, בגלל שזה קצת כמו הלהקות הצבאיות בשעתן, מעין חממה, או בית גידול, לזמרים עתידיים. מידי פעם אני רואה באישון לילה "נדודי שינה", בערוץ 33, את הזמרים המקשישים של היום, יפים וצעירים, בקליפים שחור לבן מרגשים. לא מזמן תפסתי תוכנית שלמה של להקת "גזוז", עם תפאורות ואנימציה של יוסי אבולעפיה ודודו גבע. תענוג. בעוד שנים, אפשר יהיה לשדר תוכניות קדמוניות בהנחייתו של צביקה הדר.

אני שמחה גם מפני שנדמה לי שזה אחד הדברים חוצי-הערוצים, חוצי-הכבלים-לעומת-לוויין, שנשארו. אני שייכת לדור שחונך על ברכי ערוץ יחיד. כו-לם ראו בדיוק את אותן תוכניות. כו-לם ידעו מה היה אתמול ב"דאלאס", ואפילו, אם נלך לימים עוד יותר קדמוניים, ב"הגדה לבית פורסיית". כו-לם ראו את כל הפרקים של "בועות", כשבילי קריסטל באמת היה צעיר. לכו-לם היתה אותה "סיבה למסיבה" עם רבקה מיכאלי בערב שבת. צחקנו כולנו מאותו "ניקוי ראש", לא היינו צריכים לבחור בין "ארץ נהדרת" לבין "מועדון לילה", ועוד לנחש באיזה יום בדיוק זה משודר. ואחר כך, את הסיינפלדים ואת החברים שלנו ראינו בסדר כרונולוגי, לא קפצנו כמו מטורפים בין נשותיו השונות של רוס, אן בין משמניו המתחלפים לסירוגין של צ`נדלר, ולא היינו צריכים לנחש אם רייצ`ל אוהבת עכשיו את רוס, או בכלל מתעסקת עם ברוס וויליס, שהוא אבא של פרגית שמעריצה את רוס. הכל היה הרבה יותר ברור.

גם בחדשות, פעם היו לנו חיים יבין ודליה מזור, עליהם סמכנו. אחר כך הרגשתי לא נעים, קצת כמו בוגדת, כשהצצתי אצל יעקב ומיקי. ואז היתה תקופה שכבר הרגשתי שוב "מיין סטרים", עד שעברתי לערוץ 10, ושוב הרגשתי חתרנית וקצת בוגדת. אבל מה לעשות, התחלתי לסמוך רק על צוות הפרשנים של ערוץ 10.

אם עמנואל רוזן לא אומר את זה, אז זה כנראה לא נכון. ואם צביקה יחזקאלי לא מפרשן את זה, אז אין סיכוי שאני אבין. לירון לונדון אני זוכרת חסד נעורים מ"עלי כותרת" הקדומה ומתוכניות אירוח אחרות, ואת קולו של מוטי קירשנבאום המלווה כתבות טבע מפתיעות קשה לשכוח. בכלל, החיבור בין לונדון וקירשנבאום, צמד החבובות המוזר הזה, והצבתם בתוכנית חדשות, היה הימור מדהים, שהשתלם. גם הם יצרו משהו שאפשר להתחבר אליו גם אם מחוברים לטכנולוגיות שונות ("ראית איך הם החליפו בטעות בז`קטים? איזה קטע, קירשנבאום לבש בטעות את הז`קט של לונדון, וזה היה קצר עליו בידיים").

אבל יש תוכניות שאני צופה בהן, מתלהבת, ואין לי עם מי לדבר על זה. כאן המקום להתוודות, מעבר לתוכניות המקובלות, אני צופה באדיקות בערוץ 8, וגם נודדת לעיתים קרובות לערוץ נשיונל ג`יאוגרפיק, שם יוצא לי לראות סדרות שלמות של סרטים על פיצוץ מקצועי של בניינים, ומנגד - על בניית גשרים אדירים הנמתחים בין מדינות. סוג נוסף של סרטים מוזרים שמרתק אותי הוא "תעופה בחקירה" ו"דקות מאסון", סרטים שכל עניינים הוא שיחזור אסונות תעופה, התנגשויות בין רכבות, רעידות אדמה ושאר מריעין בישין. מידי פעם אני פוגשת מישהו שמודה אף הוא בחיבה יתרה לתוכניות האלה, אבל זה מאוד נדיר. והסיכוי שראינו את אותו פרק יוםלפני כן קלוש למדי.

עכשיו, בעודי כותבת, אני צופה בעין אחת בתוכנית על פיגוע מגדלי התאומים, רצף של תוכניות בנושא זה בערוץ הכי נידח בממיר, מן הסתם, 23. מרתק. אחד הניצולים שרואיינו אמר שהוא היה סגור במשרד שלו, כשלפתע ראה חליפה של גבר נופלת מהשמיים, והוא לא הבין למה שמישהו יזרוק חליפה. עד שההכרה המחליאה נחתה עליו. החליפות שהתחילו ליפול משמיים לא היו ריקות מאדם.

לסיום, יש לי כאן חוב קטן. לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הופעה פתטית במיוחד של אסי דיין השבור, בתוכנית "הרצועה" בערוץ ביפ. כתבתי שזה שיא הפתטיות. אז זהו, שלא. בינתיים, אחרי שקראתי שעוזי וייל ("השער האחורי") כותב תסריטים לתוכנית ההזויה הזאת, החלטתי לתת לה צ`אנס. צפיתי בכמה תוכניות, וראיתי שיש היגיון בשיגעון. לפעמים זה באמת הכי פסיכי והכי שערורייתי שיכול להיות. וכשהקצין מחיל האוויר שנפגע בתחת מפליץ בפעם השמינית באותה תוכנית, זה באמת טיפונת מוגזם. אבל למדתי לחבב את שנדור ההונגרי, את האלבני הפראפלג ש"עושה לביתו" בלי עזרת גפיים, את הבלונדינית הדדנית ואפילו את הכלב. ולפעמים, בסוף התוכנית, יש קטעי שירה ממש מלבבים. למשל, ליאור אשכנזי בתפקיד ג`ונתן פולארד, שר יחד עם הבמאי ההונגרי הענקי את "קליפורניה דרימינג". חלום קטן.

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת