00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

בחזרה לרחם וביציאה ממנו

חשבתי לא לכתוב ברשומה הזאת על המלחמה, אלא דווקא לחפש תחומים אחרים. אז הלכתי לקטיגוריית הבלוגים על בעלי חיים, אבל מצאתי שם את הרשומה הזאת של ליידי סנו המקורית: ריפוי ללוחמים שלנו ולשבעת הדורות הבאים, משהו שהתגלגל אליה באימייל.

זה מתחיל כך: "ברצוני לחלוק אתכם את נקודת המבט של האינדיאנים ואת הבנתם לגבי צרכיו של לוחם (נקודת מבט שונה במקצת מזו שלנו). בתקווה שאם זה מדבר אליכם, זה עשוי לעזור לכם לעזור לבנים שלנו, לחברים שלנו, לאחים שלנו, לבעלים שלנו ולמאהבים שלנו, לרפא את פצעי המלחמה".

ובהמשך יש גם תיאור של אוהל ההזעה, ולא פחות חשובה - קבלת הפנים לגיבור:
"לא חשוב אם המלחמה הסתיימה בניצחון או בהפסד, אם האסטרטגיה תוכננה היטב – לא חשוב אם השבט הסכים עם האופן בו הדברים התרחשו, הלוחם תמיד זוכה לקבלת פנים של גיבור. גורמים לו להרגיש שהוא נלחם קרב ראוי – שההקרבה שהקריב כדי שהשבט יחיה זוכה לכבוד, ושמה שעשה כדי לשרוד זוכה לכבוד ולקבלה, כחלק מדרכו של הלוחם".

יש שם גם פרטים איך להצטרף לאוהל הזעה כזה, בו הגברים זוחלים פנימה, כמו אל תוך חשכת הרחם.

~ ~ ~ מצפרנת את הרהיטים ~ ~ ~

 

והנה, דווקא בלוג אמיתי על בעלי חיים, ואפילו בלוג שנכתב בידי בעל חיים, או לפחות כמעט. מדובר בבלוג של בריי, חתולת בית חכמה מדי, או לפחות מספיק חכמה כדי שמישהו יכתוב בלוג עם החוכמות שלה במשך יותר משנתיים, ועוד המקלדת נטויה. בריי תחגוג בעוד כמה ימים יומולדת ארבע, עם התחביבים שלה נמנה "לצפרן את הרהיטים", והציטוט החביב עליה ביותר, לפי הכתוב בעולמה, הוא "כשאתה בספק - תקיא על השטיח" (אגב, גם צמד החתולים שלי מצדדים במוטו הזה).
ברשומה הראשונה, שהתפרסמה ב-19.3.2004, מציגה גיבורת הבלוג את עצמה:

"אני בריי (קיצור של בריוני - מתישהו אני כבר אסביר לכם איך נתקעתי עם השם הזה). אני חתולה בת שנה וחצי שגרה בדירה קטנה מדי לטעמי עם אמא שלי (שהיא בכלל לא חתולה, ואת זה אני אסביר תכף) ואחותי הקטנה המאומצת טארה.

אז הסיפור עם אמא שלי הוא כזה. פעם, הרבה לפני שאני זוכרת, היתה לי אמא שדומה לי. לא שאני יודעת איך היא נראתה בדיוק כי כשהייתי איתה העיניים שלי עוד היו עצומות. אבל יום אחד היא נעלמה ואני התחלתי להיות מאד רעבה ולזחול ולילל ולחפש אותה וככה מצאה אותי האמא הנוכחית שלי. היא הרימה אותי ושמה אותי על כף היד שלה (ככה היא אומרת. קשה לי להאמין שהייתי אי פעם כזאת קטנה) ולקחה אותי הביתה. היא האכילה אותי מבקבוק האכלה מיוחד הרבה פעמים ביום ואפילו היתה חצופה מספיק בשביל להעיר אותי בלילה לאכול, כשאני בכלל הייתי עסוקה בלישון. היא גם היתה מלקקת אותי כמו אמא (טוב, לא בדיוק כמו אמא) ומנקה אותי והיא זאת שלימדה אותי לצוד - פירות, ירקות, לחם, ברנפלקס. כל הדברים שאני אוכלת עד היום".

בהמשך מתוארות עלילותיה של בריי, שהיום, למשל, כתבה על נושא כאוב: "אמא בוגדת בי ובטארה על ימין ועל שמאל. ולא מספיק שהיא עושה את זה, היא אפילו לא טורחת להסתיר את זה. אתמול, למשל, היא חזרה הביתה עם ריחות של ארבעה חתולים שונים על הבגדים! אתם לא רואים אותי ואת טארה הולכות ומתחככות באנשים אחרים ברגע שאמא מפנה את הראש". ולפני כמה ימים היא כתבה: "לפני שאמא נסעה היא מילאה לנו את קערות האוכל והמים עד למעלה, אבל היה ממש חם והמים נגמרו לפני שאמא חזרה, אז הפלתי את הקומקום החשמלי והמים שהיו בו נשפכו על הרצפה ושתינו ממנו. עכשיו אמא כבר בבית והקערה מלאה והקומקום ריק, אבל אני אוהבת את הרעש שהוא משמיע כשהוא נופל על הרצפה, אז אני ממשיכה להפיל אותו כל הזמן".

אני נזכרת שפעם, ממש מזמן, כתבתי על בלוג מדליק של חתולים, להציל את מייסי. מעניין מה עלה בגורלם.

~ ~ ~ אבא טרי של פשושית ~ ~ ~

בלוג חדש, "ועכשיו אבא", מלווה אבא גאה מאז יום חמישי,  שכותב בהקדמה: "אחרי כמה שנות טיפולים. לא פתאום באמצע החיים, אלא אחרי מסע ארוך ומיגע, נכנסים למסע האמיתי של ההורות. ולמה בכלל לפתוח בלוג - קודם כל כדי לזכור אחר כך איך התחלנו, וגם, אולי, כדי לקבל פיד בק שאנחנו לא לבד במסע שכזה, וללמוד מנסיונם של אחרים (על אלה טעויות אפשר לחזור ועל אילו אפשר לדלג). בקיצור - שנהנה מהמשפחה המורחבת החדשה".

ברשומה טרייה מהיום הוא כותב על הלידה:

"כשאני כבר ממוטט מעייפות, והאישה לבטח עוד יותר ממני, נכנסת אחת האחיות לקחת – רק ליתר בטחון – ולוקחת דם. וכמו שכתבתי – לי אין כל כך מושג מה אני עושה שם. בדרך כלל לכל מראה של מחט אני מתעלף, ואיכשהו כאן, בחדר המוזר הזה, אני עדיין שורד.

עוברת השעה האחרונה, ומגיעה עת חילוף משמרות, בדיוק בסוף שלוש השעות של הפתיחה המלאה. ולפתע מתחילים אנשים למלא את החדר. קודם כל זה בגלל החלפת המשמרות – כל אחד נכנס עם המחליף כדי להכיר וכדי לדעת מה קורה. אבל חוץ מהחילופים, נכנס גם ברופא האחראי.

ופה כבר נפל האסימון סופית, שלידה קלה זאת לא תהיה. הרופא הכונן שהוזעק מהבית, נראה טיפוס שלא מהעולם: קרחת עם בנדנה אופנתית, רק מעיל עור חסר למראה אופנוען ההארלי דייוידסון. אפילו הצלחתי להציץ בשם שלו – כשמו של המבוקש מספר אחת בארץ... הוא משתלט חיש מהר על העניינים, ופוסק – ניתוח או ואקום, יש לכם חמש-עשר דקות להחליט. בדיוק ברגע הופעת כל הרופאים, מתייצבת מחוץ לחדר הלידה החברה הכי טובה של האישה ואני מסמס לה להמתין רגע. אני מתחיל לשאול את הרופא, מה כדאי, מה הסיכונים בכל פעולה ועוד שאלות שלמעשה אני יודע שמה זה חשוב מה הוא יענה – כבר נתתי את הסמכות כולה בידיו. הרופא עוד מציין שהוא אישית יהיה זה שיבצע את הפעולה – איזה שנבחר ושאנחנו בידיים טובות. אני מעדיף שנלך על ואקום – נשמע לי פחות מאיים מניתוח, והאישה עם פחד בעיניים מסכימה. בינתיים אני מגניב את החברה שמחכה בחוץ – רק כדי לחזק את האישה – והחברה איכשהו נשארת כל הלידה (טוב שכך). הרופאים והצוות כבר מכינים את כל מה שצריך. אפילו נדמה לי שמחתימים אותנו על משהו (אבל אני כבר לא בטוח), והלידה מתחילה".

מזל טוב, יש פשושית, ויש שם המשך לסיפור הזה.

~ ~ ~ ילדה דו-ראשית ~ ~ ~

כבת מזל תאומים, מאז ומתמיד ריתק אותי הנושא הזה. עקבתי בדבקות אחרי סדרה על תאומים ששודרה בערוץ המדע, ראיתי סרט על התאומות האיראניות שהיו מחוברות בראש והחליטו בגיל מבוגר לעבור ניתוח הפרדה, כתבתי על בלוג פרויקט התאומים הזהים, ועכשיו קראתי רשומה של חרגולית מצויה שהומלצה בדף הראשי של הבלוגיה, שנינו יחד תחת מטריה אחת, על תאומות סיאמיות מארה"ב, אביגיל ובריטני הנזל, שנולדו מחוברות בגוף. כלומר, גוף אחד, עם שני ראשים. מדהים, לכל הדעות. ועוד יותר מדהים, שהן כבר בנות 16 ומשהו, ולמרות היותן ילידות מדינה מערבית, לא ניסו להפריד ביניהן.

חרגולית מדווחת ומעלה כמה תהיות פילוסופיות יותר או פחות:

לאחר צפיה בסרט עליהן, מסתבר שהקורדינציה שלהן פשוט מושלמת, הן רצות, שוחות, רוכבות על אופניים, מנגנות בפסנתר, משחקות בייסבול ובעצם עושות כל דבר שעולה על רוחן.
 
ומה בדבר רצונות? הגשמה עצמית? תחביבים?
מה יהיה כשאחת תרצה ללמוד באוניברסיטה פיזיקה ואילו השניה תתענין דוקא בפילוסופיה יישומית?
 
ומה לגבי מערכת יחסים?
אם מישהו לדוגמה יתאהב באביגיל, איך הוא בדיוק יתנה איתה אהבים ומה בריטני תעשה בזמן הזה?
והאם הוא ימזמז רק את הציצי שנימצא בצד של אביגיל?!?

יש שם גם לינק לסרטי וידאו על האחיות הנזל.

שלכם, בברכת שלום ושבוע טוב,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת