00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

כרוניקה של מלחמה ידועה מראש

מצאתי לי מה לקרוא בדיוק עכשיו, קצת אחרי שראיתי שוב השבוע את "מלכוד 22" בכבלים (משובח ולא נס לחו). גמרתי היום את הספר של רון לשם, "אם יש גן עדן", שזכה בפרס ספיר. שם הספר באנגלית הוא "בופור", על שם המצודה בלבנון. זה קצת "מלכוד 22" כחול לבן, והנה מה שהוא כותב בסוף של הספר החזק הזה, שיצא לאור בשנה שעברה ומומלץ מאוד:

"ואני, האמת, באופן אישי, מאמין שנחזור. לא יהיה שם מלון על ההר, תהיה מפקדה של חיזבאללה לכבוש. מה, לא נחזור? לא יהיה שוב פיגוע במשגב עם? ופיגוע מעלות סיבוב שני, לא יהיה? לא תהיה קרית שמונה תחת מטחים? לא ישחטו אותנו על הדרך? זו דעתי, שהכל יחזור, ואם שקט שם, בינתיים, זה רק בגלל שהמחבלים מתעצמים וצוברים אמצעי לחימה. סבלנות לא חסרה להם, זאת טקטיקה שכזו, אנחנו עוד נאכל אותה. יחטפו לנו חייל, יקטפו איזה ג`יפ על הגדר הטובה, ישגרו פצמ"רים על יישוב, לאט לאט, ישחררו רסן. כשזה יגיע, כל מי שחושב שלהק מטוסי קרב מסוגל לעשות את העבודה מהאוויר, עוד יגלה שאין תחליף לחי"רניקים. נצעד שם אנחנו, נטהר, מבית לבית נעבור, אבן אבן נהפוך, כי בינתיים הפסדנו, במלחמה ההיא. הפסדנו, עם סימן קריאה, אין ספק. לא יצאנו בהסדר שלום, לא עזבנו כשהמחבלים מרוסקים. ברחנו, השארנו נשק, הפקרנו את בעלי הברית שלנו, הצד"לניקים. והשנה ההיא, השנה האחרונה העמוסה ההיא שאני והילדים שלי העברנו בתוך לבנון, האם היא תרמה למישהו? האם עזרה במשהו, קידמה משהו, שינתה משהו? למה חיכו, אני לא מבין, מה השיגו בזה? למה לא הוציאו אותנו מזמן, כשהיינו קצת פחות חלשים? למה לא הוציאו שנה קודם, ברגע שבו החליטו שנסוגים? למה היינו שם בכלל?
כן, אחי, אח שלי גיבור, הכל היה לחינם".

 

נ.ב.

תחת הכותרת "אפוקליפסה אחר כך" כותב ארי שביט  במוסף הארץ (שאגב, בזמן האחרון מתחיל לעצבן אפילו את אבא שלי, שקורא את העיתון הזה כבר עשרות שנים, ובאמת מאוד מאוד קשה לעצבן אותו):

"מלחמת לבנון השנייה נראית לעיתים כמו חזרה אל העבר, אבל לאמיתו של דבר היא הבהק של העתיד. על גבולנו הצפוני הוקמה קובה איראנית. אם קובה האיראנית לא תפורק מנשקה, היא תאיים עלינו באופן מתמשך ובלתי נסבל. ואולם ניסיוננו הנוכחי לפרק את קובה האיראנית מנשקה דומה יותר ויותר לפיאסקו של מפרץ החזירים. על כן יש להניח שמה שאנו חווים כעת אינו אלא המערכה הראשונה של עימות שיהיו לו גם מערכה שנייה ואולי שלישית. הנושא שעל הפרק אינו החיילים החטופים. הנושא הוא הניסיון של איראן לשים קץ להגמוניה האסטרטגית הישראלית באזור. הנושא הוא הניסיון של מעצמת הרוע האיראנית להדוף את המערב מן המזרח התיכון באמצעות ערעורה של ישראל.

כיוון שכך יש לראות במלחמת לבנון השנייה מעין מלחמת ספרד, אשר מקדימה את המערכה הגדולה ומשמשת לה כשדה לניסוי כלים. יש להבין שהשאלה שאיתה מלחמת לבנון השנייה משאירה אותנו היא אם אנחנו צ`כוסלובקיה, שקרסה מול הרוע, או אם אנחנו בריטניה, אשר אחרי ימים קשים מאוד יכלה לרוע ויצרה מפנה נגד הרוע. כך או כך, למלחמת לבנון השנייה לא יהיה סיום של ממש. השקט הרעוע שישתרר בסיומה לא יהיה אלא הפוגה".

 

נ.ג.ב.

רשומה מעוררת מחשבה בעקבות מותו של בלוגר, סמ"ר אנדריי ברודנר, המציגה היבט אחר, מקאברי, של תפקיד הבלוגים בתקופת מלחמה - זריית אור על חיים שנקטעו בעודם באיבם. הנה פסקה מתוכה:

"... דרך הבלוגים של אותם גולשים והתגובות של הפוסטים השונים ניתן להגיע לעוד ועוד גולשים אשר הכירו בצורה כזאת או אחרת את אנדריי ובעצם בכמה לחיצות עכבר ניתן להתחיל להכיר את אנדריי, מי הוא היה, מה הוא אהב, מי היו החברים שלו ועוד הרבה פרטים שלא רואים בשקופית הממלכתית אשר מופיעה בטלויזיה כאשר מודיעים על מות של חייל או בכתבה הקצרה המופיעה בד"כ בעיתון וזה ממחיש בשבילי יותר מכל את העוצמה שיש לאינטרנט, פתאום מבינים שהאינטרנט זה לא רק מילים ופירסומות, האינטרנט הוא כלי להביע חששות,רגשות ובעצם כל דבר אותו אנחנו עושים בעולם הלא וירטואלי, בהבדל אחד: שכולם שותפים לאותן תחושות".

 

שלכם,

בברכת שיהיה שלום מיד אחרי שנגמור לכסח לרעים את הצורה,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

22 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת