00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

גבר בהריון, בין נשק לנשיקות, הסברה כרמלית

כתבתי כבר על בלוג תינוק אחד, ובעצם על עוד אחד שאזל מאז, אבל לא זכור לי שהזדמן לי להמליץ על בלוג הריון. אז הנה, קבלו את הבלוג של בהריון, בת 29, שהבלוג שלה מספק, מלבד תיעוד צמוד של התקדמותה בדרך להעמדת דור המשך, שפע של אינפורמציה שימושית לעוד הורים-לעתיד.

לפי המונה המוצב בבלוג, עברו כבר 6 חודשים ו-13 ימים. אפשר להציץ בבדיקות השונות שעברה, לפוסטים בנושאים שונים (הקאות, אין מה ללבוש, ההורמונים מדברים, אולטרסאונד ראשון, גילוי מין התינוק) ולראות תמונות שלה עם "הבליטה".

יש פוסט עם בדיחות מפורום הריון בתפוז על טמטמת ההריון ופוסט אינפורמטיבי בסיסי עם לינקים שצריך להכיר.

מה שלא פחות נחמד, אפשר לקרוא ברצף גם את הצד שלו, כאילו זה נכתב בבלוג נפרד, תאום. נקודת המבט של השותף לפשע, האב העתידי. הוא כותב, למשל:

ראיתי אותה!
ברור שראינו אותה כבר מזמן ויש לנו תמונות תלת מימד ובאופן כללי מידי חודש אנחנו מציצים אליה, אבל כמו שהיא כתבה במקום אחר, יש משהו מיוחד ואמיתי יותר בלראות את הקטנה לבד כשאנחנו מזיזים את מכשיר האולטראסאונד.
אז הלכנו שוב למקום בו יש לנו גישה למכשיר ותחילה היא עשתה לעצמה את הבדיקה ואז היא נתנה לי וזה היה...חלומי.
זה הכי קרוב ללהחזיק אותה ביד כבר כי...כי אני הזזתי את המתקן וכיוונתי ומצאתי את הפנים שלה ואת הלב שלה ועקבתי אחרי עמוד השדרה וזה היה כל כך מדהים ומרגש. בנקודה מסוימת היא הסתכלה עלינו ודרשה אוכל...או צחקה, אני לא בטוח אבל היא פתחה וסגרה את הפה.

אני מכין עכשיו רשימת מוסיקה. אני לא סגור עם המחקר הזה נכון או לא. כמו שהיא אמרה, הורים שמשמיעים מוסיקה לילדים הם הורים שנמצאים במעמד מסוים ויגדלו את הילדים בצורה מסוימת כך שלא בטוח שעצם העובדה שהשמיעו מוצארט בבטן היא שפיתחה את הילד ולא ההשפעה הכללית שהייתה לו מהרגע שנולד. אם מישהו יודע על מחקר מקיף שנעשה עם קבוצת מדגם של הורים ממגזרים ופלחים שונים אשמח לדעת על זה.
בכל מקרה, אין סיבה שלא לעשות את זה, מוסיקה זה דבר טוב, ברור שהיא יכולה לשמוע דברים בבטן אז למה לא להנעים לה את זמנה?

וקטע שמסביר את הבלוג ההריוני הזה:

אולי זה העניין של הדור שלנו, הנצחת האנשים השאנחנו אוהבים בצורה מושלמת מההתחלה - הקלטות קול ווידאו וטקסט עם סיפורים על החוויות ועל דברים. למעשה נדמה שלי אין ממש מה לכתוב עד שיהיה גור ביד. בניגוד לזוגות אחרים עליהם אני שומע, היא לא מקיאה עלי ולא מתעצבנת עלי, אין לי תלונות שאפשר להפוך להומוריסטיות. כמו חלקים אחרים בנשואים שלנו אנחנו מסתדרים ומשלימים האחד את השני (נכון שזה איכס?)

~ ~ ~ בין נשק לנשיקות ~ ~ ~

העיתונאי/סופר יגאל סרנה כותב בבלוגו על השר המנשק. הוא מקדים ואומר, שבעבר הוא ראה בו מועמד ל"ראש ממשלה צעיר ולדרג אזרחי ממתן,במדינה שבה לצבא ולמערכת הבטחון יש כוח רב ומשחית מדי והם מובילים את ישראל ע"פ האינטרסים והצרכים הסקטוריאליים שלהם", וממשיך:

איך מדברים שבע שעות על נשיקה? יתכן שהשר שוחח על ילדותו בדרום תל אביב, או אולי, בהתחשב בקסמו העממי, התלוצץ עם חוקריו, כדרך שמנהיגים על ערש דווי נהגו להתלוצץ בעבר עם רופאיהם. בכל אופן, בצאתו מן החקירה או מאוחר יותר, המליץ השר המנשק לכתוש את לבנון, לטחון ולהחריב. הדגיש את תמיכתו חסרת הסייג באותה "טחינה- כתישה" בה נהרגו עד כה כשש מאות לבנונים, וכמאתיים עזתיים, רובם אזרחים - כמספר חללי ישראל האזרחיים בארבע שנות האינטיפדה. אליהם נוספו מרגע שהתחלתי לרשום שורות אלה גם חמישים חללי טחינת המקלט בכפר כאנה. 

בהכירי את השר ודעותיו המדיניות המתונות בעבר, לא נותר לי אלא לחבר את תאוות הכתישה החדשה שלו אל חקירת הנשיקה ואל נפילתו ולהרהר בתהליך האלכימי שבו אדם הנחשף בחולשתו – שר, אלוף פיקוד, ראש ממשלה ורמטכ"ל – פונה אל האכזריות כדי להשכיח את כשלונו, פחדיו ומחדליו. זהו תהליך מצמרר וצובר תנופה שהפך פה קבוצה גדולה של מקבלי החלטות וגרוריהם בגיל מסוים ליצורים אלימים, טוחנים וכותשים, מלאי חרון אכזרי שמשכיח מהם כל אנינות ואנושיות, חמלה וחוש מידה. בהם גם האזרח ר. שפעם האמנתי כי ישנה את פני הדברים.

~ ~ ~ כרמל וכרמית מסבירות ~ ~ ~

כרמל וייסמן מדווחת בבלוגה על יוזמה מלחמתית חדשה שלה ושל חברתה כרמית:

שיחת טלפון תמימה עם חברתי כרמית גרמה לכך שתוך מספר שעות פתחנו את הבלוג הראשון שלנו באנגלית, עם הפנים לעולם החם עלינו אש. בעוד גולשי ישראל לוחמים בחזית הכמותנית (הטיית סקרים לטובתנו והפצת יותר תמונות של חיזבלונים מסתתרים מאחורי תינוקות, מאשר חיילים מרוצצים ראשי תינוקות...), נטלנו אנו את החזית האיכותנית בצד של הנרטיב האישי-נשי. הבלוג שפתחנו הוא בלוג קולקטיבי של נשים בעלות רקע דומה שמעוניינות להעלות קול אישי ולא מטיף, שמציג תמונה מורכבת יותר.

סחתיין על שם הבלוג: Between a Rocket and a Hard Place (משחק מילים בליסטי אקטואלי על המקבילה האנגלית לביטוי "בין הפטיש לסדן").

שלכם,

שרית Perkol.com

בברכת שלום, מיד אחרי שנגמור לכסח לרעים את הצורה

 

מישהי הפנתה היום את תשומת לבי לידיעה המדהימה הזאת. זה לא חדש, אבל לא ראיתי את זה קודם. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת